גבורת המאמין - אוניברסיטת תל-אביב

‫אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין‬ ‫בית‪-‬הספר למדעי התרבות ע"ש שירלי ולסלי פורטר‬ ‫התכנית לתואר שני במחקר תרבות הילד והנוער‬

‫גבורת המאמין‬ ‫סיפור השואה לילדים של משה פראגר‬ ‫‪8691-8698‬‬

‫חיבור זה הוגש כעבודת גמר לקראת התואר‬ ‫"מוסמך אוניברסיטה" – ‪ M.A.‬באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬ ‫על‪-‬ידי‬

‫גילה אברהם‬ ‫ת‪.‬ז‪416969689 .‬‬

‫העבודה הוכנה בהדרכת‬

‫פרופ' יעל דר‬

‫מאי ‪4102‬‬

‫שלמי תודה‬

‫ברצוני להודות מעומק הלב לפרופ' יעל דר מנחת העבודה‪ ,‬שליוותה את מחקרי במסירות‬ ‫ובאכפתיות‪ ,‬לימדה‪ ,‬יעצה‪ ,‬עודדה ותמכה‪ .‬על מעורבותה המשמעותית בתהליך המחקר‬ ‫והכתיבה‪ ,‬על נקודות המבט מעוררות ההשראה שפתחו בפני אפיקי חשיבה חדשים‪ ,‬אני‬ ‫מוקירת תודה‪.‬‬ ‫ברצוני להודות לכל עובדי הארכיונים ולספרנים המסורים בהם נעזרתי‪ ,‬על החומר הרב‬ ‫שהעמידו לרשותי‪ .‬תודתי המיוחדת לסימה שרייבר מארכיון 'גנזך קידוש השם' בבני ברק‪,‬‬ ‫למכון 'גנזים'‪ ,‬לישי בן‪-‬אריה מארכיון תנועת 'העבודה' ע"ש לבון‪ ,‬ולריקי מלמד ואלונה‬ ‫מנדלסון מהארכיון לחינוך יהודי בארץ ובתפוצות ע"ש אביעזר ילין שבאוניברסיטת תל אביב‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לכל חבריי ומכרי המלומדים על העצות הטובות‪ ,‬ההתעניינות והתמיכה‪,‬‬ ‫ובראשם לד"ר מלי אייזנברג‪ ,‬שהציגה בפני את עולמו המיוחד של משה פראגר‪ ,‬אפשרה לי‬ ‫גישה לספרייתה העשירה‪ ,‬והיתה לי לחברה נאמנה‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת לבתי‪ ,‬תמר לורה‪ ,‬שנשאה באורך רוח את מחויבותי להשלמת המחקר‪ .‬עבודה‬ ‫זו מוקדשת לה באהבת עולם‪.‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫תקציר ‪...............................................................................................................................‬‬

‫א‬

‫פרק ‪1‬‬

‫מבוא ‪.................................................................................................................‬‬

‫‪1‬‬

‫פרק ‪2‬‬

‫משה פראגר בין פולין לישראל ‪..........................................................................‬‬

‫‪8‬‬

‫פרק ‪3‬‬

‫"שם בוודאי חורבן עכשיו"‪ :‬הדגם ההיסטוריוגרפי ‪...........................................‬‬

‫‪11‬‬

‫פרק ‪4‬‬

‫דגם "קידוש השם" ‪............................................................................................‬‬

‫‪33‬‬

‫פרק ‪" 5‬תחזקנה ותאמצנה ילדות"‪ :‬הדגם החילוני‪-‬ציוני ‪...............................................‬‬

‫‪53‬‬

‫פרק ‪ 6‬דמויות מופת לילדים חרדים‪:‬‬ ‫'אח ואחות' – מקרה מבחן לשילוב בין דגמים ‪................................................................‬‬

‫‪66‬‬

‫פרק ‪ 1‬נתיב ההפרדות ‪......................................................................................................‬‬

‫‪83‬‬

‫סיכום ‪..............................................................................................................................‬‬

‫‪88‬‬

‫ביבליוגרפיה ‪..................................................................................................................‬‬

‫‪84‬‬

‫תקציר אנגלית ‪.................................................................................................................‬‬

‫‪a‬‬

‫א‬

‫תקציר המחקר‬

‫מחקר זה בוחן את קורפוס הכתיבה בנושא השואה לילדים של הסופר והעיתונאי החרדי משה‬ ‫פראגר‪ .‬השאלה המרכזית הנדונה היא כיצד קרה שסיפוריו‪ ,‬שנכתבו בדגם כתיבה חרדי‪-‬‬ ‫מסורתי‪ ,‬היו לדגם דומיננטי של סיפור השואה לילדים ביישוב ובמדינה בשני העשורים‬ ‫הראשונים שלאחר השואה‪ ,‬וזאת בשדה ספרות הילדים החילוני והחרדי כאחד‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫אבקש לענות על השאלה מדוע הודר הדגם משדה ספרות הילדים החילונית משנות ה‪.13-‬‬ ‫לצורך בחינת השאלות המחקר ממפה את הדגמים שעל פיהם נכתבו סיפורי השואה של‬ ‫פראגר לילדים‪ ,‬ובוחן כיצד הם השתלבו בשיח הציבורי בנושא השואה בחברה החילונית‪-‬‬ ‫ציונית ובחברה החרדית‪.‬‬ ‫פראגר החל את דרכו כסופר שואה לילדים בעיתון דבר לילדים בשנת ‪ .1841‬בשנות ה‪53-‬‬ ‫פרסם פראגר בשבועונים נוספים לילדים‪ ,‬ובעיקר בהמודיע הצעיר – השבועון לילדים של‬ ‫עיתון המודיע‪ ,‬בו פרסם סיפורים קצרים ורפורטאז'ות‪ ,‬ואת הסיפור בהמשכים 'אח ואחות'‪,‬‬ ‫שהיה ליצירה המזוהה ביותר עם פראגר בשדה ספרות הילדים החרדי‪.‬‬ ‫המחקר מנתח כיצד השתלב הסיפור של פראגר בנושאים שנמצאו במוקד השיח הציבורי‪,‬‬ ‫וכיצד תיווכו הסיפורים בין התמות המרכזיות של השיח המורכב הדן בשואה‪ ,‬ובין קהל‬ ‫הקוראים‪.‬‬ ‫לעבודה מבוא וששה פרקים‪ .‬הפרק הראשון מוקדש לביוגרפיה אישית ומקצועית של משה‬ ‫פראגר‪ .‬פראגר היה דמות בולטת בנוף הארץ‪-‬ישראלי בארבעת העשורים הראשונים לקיום‬ ‫המדינה‪ .‬במובנים רבים‪ ,‬הוא היה לדמות מקשרת ומאחדת בין הציבור החרדי לחילוני‪ ,‬ובין‬ ‫הציבור הארצישראלי ויהדות הגלות‪ .‬משה מארק נולד בפולין למשפחה מחסידי גור‪ .‬את השם‬ ‫'פראגר' (כשם פרבר הולדתו) אימץ בתחילת המלחמה‪ ,‬כנראה כדי לבטא את היותו פליט‪,‬‬ ‫וכדי להדגיש את זהותו הייחודית‪ .‬פעילותו הענפה בתחום העיתונות היהודית החרדית‬ ‫והכללית בפולין‪ ,‬ומעורבותו החברתית והמקצועית בחוגי אנשי הרוח היהודים שם‪ ,‬לבשה עם‬ ‫בואו לארץ ישראל צורה של פעילות פובליציסטית כחוקר‪ ,‬סופר ועיתונאי באכסניות מו"ליות‬ ‫חילוניות וחרדיות‪ ,‬למבוגרים ולילדים‪ ,‬שמתוכן הוא השפיע על שיח השואה בשתי החברות‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 63-‬הפסיק פראגר לפרסם בשבועוני הילדים‪ ,‬ולקראת סוף עשור זה לא פורסמו עוד‬ ‫סיפוריו במקראות החינוך הממלכתי והממלכתי‪-‬דתי‪ .‬בעשור זה הוא הפסיק‪ ,‬למעשה‪ ,‬לכתוב‬ ‫סיפורים חדשים לילדים‪ .‬סיפוריו הישנים פורסמו בשנים אלה וגם אחריהן באכסניות חרדיות‬ ‫שונות לילדים‪.‬‬ ‫פרקים שניים עד ארבע מוקדשים לבחינת דגמי הסיפור עליהם התבסס פראגר בכתיבתו על‬ ‫השואה לילדים‪ .‬הפרק השני מתמקד בניתוח דגם הכתיבה ההיסטוריוגרפי‪-‬מיידע‪ ,‬שפראגר‬

‫ב‬

‫שילב ברפורטאז'ות ובסיפורים שפרסם‪ .‬הרפורטאז'ות נכתבו בעיקר על פי דגם זה‪ ,‬ובסיפורים‬ ‫ שולב בקו העלילה המרכזי מידע שמסביר‪ ,‬מפרש ומתאר מושגים‪ ,‬ומוסיף את תרומת‬‫המספר המעוניין להרחיב את היקף הידע של הקוראים על השואה‪ .‬דגם כתיבה זה השתלב‬ ‫בקו העריכה של דבר לילדים‪ ,‬שבזמן המלחמה פרסם כתבות וידיעות רבות‪ ,‬שנועדו למסור‬ ‫לקוראים מידע על שואת יהודי באירופה‪ .‬דבר לילדים היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬מהאכסניות הראשונות‬ ‫שפרסמו מידע רב ומפורט על השואה באירופה‪.‬‬ ‫עיקר הפרק מוקדש לסדרת רפורטאז'ות בשם ‪' -‬על פני פולין'‪ ,‬שפרסם פראגר בשנים ‪1844-‬‬ ‫‪ 1843‬בדבר לילדים‪ .‬על הרפורטאז'ות שרויה היתה נימה מסורתית של קינה‪ :‬במאמר הפותח‬ ‫סיפר פראגר לקוראים על אבלו האישי‪ ,‬כאיש שבא מגלות פולין‪ ,‬והשאיר שם את בני‬ ‫משפחתו‪ .‬המאמרים העוקבים הוקדשו למרכזי החיים היהודים בערי פולין‪ ,‬וסקרו בפירוט את‬ ‫תפארת החיים היהודים שחרבה ‪ -‬עוד מאפיין של דגם זיכרון מסורתי‪ ,‬שכן תפארת העבר‬ ‫המדגישה את משמעות האובדן היא גם פרק פתיחה של הקינות על טבח יהודים‪ ,‬שנכתבו‬ ‫לאורך הדורות‪ .‬ברפורטאז'ות נסקרו המרכזים היהודים בוורשה‪ ,‬לודז'‪ ,‬לובלין ווילנה‪ .‬פראגר‬ ‫בחר מאפיין יחודי לכל אחד מהמרכזים‪ ,‬והתמקד בו‪ .‬הוא הציג‪ ,‬בעיקר‪ ,‬את גילויי האחווה‬ ‫ושותפות הגורל בין יהודים דתיים וחילונים לפני השואה‪ ,‬ובמהלכה‪ .‬היו כתבות בהן שזר גם‬ ‫נימה ביקורתית‪ :‬על התנכרות התעשיינים היהודים בלודז' לפרולטריון היהודי‪ ,‬ועל התנכרות‬ ‫היישוב היהודי למצוקת יהודי פולין בזמן המלחמה‪.‬‬ ‫הפרק השלישי מוקדש למיפוי הדגם החרדי‪-‬מסורתי‪ ,‬שהיה הדגם המרכזי בכתיבה של פראגר‪,‬‬ ‫דגם "קידוש השם"‪ .‬מייד לאחר תום המלחמה יצא פראגר למחנות העקורים באירופה‪ .‬שם‬ ‫פגש ניצולים‪ ,‬ראיין אותם‪ ,‬והיה הסופר הראשון לילדים‪ ,‬שחיבר על סמך העדויות סדרה של‬ ‫רפורטאז'ות‪ ,‬שפורסמו בגיליונות ראש השנה‪ ,‬פסח ושבועות של דבר לילדים ב‪ .1846-‬כך טווה‬ ‫פראגר "זיכרון שואה ראשון" לכלל ילדי ישראל על פי דגם הכתיבה המסורתי‪-‬חרדי‪ .‬הסיפורים‬ ‫התפרסמו בגיליונות החגים בהתאם למגמה ששלטה במערכת העיתון – להדגיש את הקשר‬ ‫בין היישוב והגלות באמצעות החגים‪ ,‬והאופן שנחוגו "כאן" (ביישוב) ו"שם" (באירופה בזמן‬ ‫השואה)‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 53-‬כתב פראגר על סמך רפורטאז'ות אלה‪ ,‬ומפגשיו עם הניצולים במחנות העקורים‪,‬‬ ‫סיפורים קצרים‪ ,‬שהופיעו בספר ניצוצי גבורה‪ ,‬ובעיתוני הילדים ובמקראות של כל מגזרי‬ ‫החינוך‪ .‬הסיפורים עסקו בנושא אחד – בחירתם האמיצה של מאמינים להמשיך ולקיים את‬ ‫המצוות בזמן השואה‪ ,‬ובכך "לקדש את השם"‪ .‬בתקופת השואה איבד מושג "קידוש השם" את‬ ‫משמעותו המרטירולוגית‪ .‬ל"קידוש השם" הוענקה עתה משמעות כפולה‪ :‬קבלת הדין‬ ‫והצדקתו‪ ,‬ועצם קיום אורח החיים הדתי בתנאי הקיום הגטאות‪ ,‬במחנות וביערות כמעשה‬ ‫של "קידוש השם"‪ .‬אלמנטים אלה היו למאפיינים מובהקים של היסטוריוגרפיה חרדית של‬ ‫תקופת השואה‪ ,‬ושל הסיפורים של פראגר לילדים‪.‬‬

‫ג‬

‫מיפוי הדגם מגלה‪ ,‬שבכל הסיפורים הוצגה השואה כביטוי להתנכלות לעם היהודי לאורך‬ ‫הדורות ‪" -‬שנאת עולם לעם עולם" ‪ -‬מאפיין מובהק של היסטוריוגרפיה חרדית‪ .‬רבים מן‬ ‫הסיפורים הסתיימו בקריאה לנקמת דמו השפוך של העם היהודי‪ ,‬ובתקווה לגאולה ולנקמה‪.‬‬ ‫התקווה לנקמה ולגאולה‪ ,‬בכתיבה המסורתית‪ ,‬הן למעשה קריאה לאל לשוב ולהתערב בנעשה‬ ‫בעולם‪ ,‬מתוך תפיסה שמעשי טבח המוניים ביהודים מתרחשים בתקופות בהן האל נמצא‬ ‫ב"הסתר פנים"‪ .‬דגם זה של גבורה יהודית מסורתית תאם בזמן זה את תפישת עולמם של‬ ‫"קובעי טעם" חילוניים‪-‬ציוניים רבים‪ ,‬ועל כן לא ייצג "תרבות נגד" המתפלמסת עם דגם‬ ‫הזיכרון החילוני‪ ,‬שהדגיש את תפארת המורדים והלוחמים הפרטיזנים‪ ,‬אלא השתלב בתוכה‪.‬‬ ‫הפרק הרביעי מוקדש להשפעת דגמי הסיפור החילוניים‪-‬ציוניים על סיפור השואה של פראגר‬ ‫לילדים‪ .‬השפעה ניכרת של דגמים אלה על כתיבתו ניכרת באופן בו התייחס למרד גטו ורשה‬ ‫בדבר לילדים‪ .‬בשתי כתבות מ‪ 1844-‬סיפר פראגר על הערצתו למורדים‪ .‬הוא ראה בהם את‬ ‫נושאי "הרוח היהודית"‪ ,‬וממשיכיהם של גיבורי ישראל לדורותיהם‪ .‬את מאבק "האבדון"‬ ‫שלהם הוא ראה כמאבק על כבוד האדם באשר הוא אדם‪ .‬בכתיבתו בהמודיע הצעיר‪ ,‬ובספרו‬ ‫ניצוצי גבורה שיצא בהוצאה לאור החרדית – 'נצח'‪ ,‬הופיעו דמויות רבות של "מקדשי השם"‬ ‫שהיו ילדים‪ ,‬וזאת בשונה מהסיפורים שפרסם כעשור קודם לכן בדבר לילדים בהם הגיבורים‬ ‫היו בעיקר מבוגרים‪ .‬בכך ניכרת השפעה ברורה של דגמי הסיפור החילוניים‪-‬ציוניים לילדים‬ ‫מזמן זה‪ ,‬שהדגישו את יכולותיהם הנפשיות של ילדים להתמודד ולהשתתף באירועים‬ ‫לאומיים‪ ,‬וזאת כאלטרנטיבה לדימוי שחזר מדגם סיפור "שלילת הגלות"‪ ,‬של הגלות כהורה‬ ‫מבוגר שהכזיב‪ .‬השפעה נוספת של דגמי הסיפור החילוניים‪-‬ציוניים היתה בהדגשת גילויי‬ ‫לחימה שהביאו לתבוסת הגרמנים‪ :‬תנועות המחתרת השונות והלחימה הפרטיזנית‪.‬‬ ‫הפרק החמישי מוקדש לניתוח הסיפור 'אח ואחות'‪ ,‬כמקרה מבחן לשילובם של הדגמים‬ ‫השונים בסיפור השואה לילדים של פראגר‪ .‬סיפור זה הפך ליצירה הפופולארית ביותר‪,‬‬ ‫והמזוהה ביותר עם פראגר בחברה החרדית‪ .‬סנדר'ל וחנה'לי‪ ,‬גיבורי הסיפור‪ ,‬הם ילדים חרדים‬ ‫אמיצים‪ ,‬שמצליחים לשרוד‪ ,‬להילחם בגרמנים‪ ,‬ואף להביסם‪ .‬העלילה מתחילה בגטו ורשה‪,‬‬ ‫עוברת ללחימה בקרב הפרטיזנים ביערות‪ ,‬ומסתיימת בהעפלה לארץ ישראל‪ .‬הסיפור נכתב‬ ‫כסיפור חרדי בעל מטרות חינוכיות מובהקות‪ :‬הילדים מתמודדים עם כל דילמה באמצעות‬ ‫תפילה‪ ,‬מסתייעים ב'יהודי הנצחי' – מבוגר שמלווה אותם לכל אורך הסיפור‪ .‬הוא מסביר‬ ‫לילדים ולקוראים את משמעותה של השואה בהתאם להיסטוריוגרפיה החרדית המקובלת‬ ‫שעיקריה הם שהנאצים הם עוד ביטוי לשטן הנאבק בעם היהודי לאורך הדורות‪ ,‬שההשמדה‬ ‫התאפשרה משום שהאל נמצא ב"הסתר פנים"‪ ,‬הנקמה והגאולה יגיעו‪ ,‬ולשם כך יש להתעקש‬ ‫על "קידוש השם"‪ .‬סיפור העלילה הבדיוני מוצג כמתבסס על עדויות ומחקר‪ ,‬ומשולב‬ ‫בהסברים מלומדים ותמונות אילוסטרציה מזמן השואה‪ .‬השפעת הדגם החילוני‪-‬ציוני באה‬ ‫לידי ביטוי בסיפור בבחירה בילדים כגיבורים‪ ,‬בעיצוב דמותם של סנדר'ל‪ ,‬האח‪ ,‬ושל 'היהודי‬ ‫הנצחי' כלוחמים אמיצים ורבי תושייה‪ ,‬ובקו העלילה‪ ,‬שכלל לחימה בשורות הפרטיזנים‬ ‫והעפלה לארץ ישראל‪ .‬כתיבת הסיפור והשלמתו התפרשה על פני ארבעה עשורים‪ .‬הסיפור‪,‬‬

‫ד‬

‫שראשית כתיבתו ב‪ ,1852-‬יצא לאור כספר ב‪ ,1882-‬והושלם על ידי סופר אחר לאחר מותו של‬ ‫פראגר ב‪ .1883-‬בתהליך זה של השלמת הסיפור ניכרים הדגשת מאפייני הדגם החרדי‪,‬‬ ‫וטשטוש הדגם החילוני‪-‬ציוני‪.‬‬ ‫הפרק השישי בוחן את הסיבות להפרדות הדיכוטומית של הנרטיבים החילונים‪-‬ציוניים‬ ‫והחרדים זה מזה מסוף שנות ה‪ .63-‬כבר בזמן המלחמה הופיעו מחלוקות בין החברה החרדית‬ ‫לחברה החילונית‪-‬ציונית בנוגע לשואה‪ ,‬ואלה התעצמו בשנות ה‪ .53-‬משנות ה‪ 63-‬ניתן לאתר‬ ‫הפרדה דיכוטומית בין דגמי הזיכרון של שתי החברות‪ ,‬הנמשכת עד היום‪ .‬סיפור השואה‬ ‫לילדים של פראגר היה בשני העשורים הראשונים שלאחר השואה‪ ,‬ביטוי לדימיון בתרבות‬ ‫הזיכרון של שתי החברות‪ .‬התגברות הביטויים הביקורתיים בחברה החרדית כלפי ההנהגה‬ ‫הציונית בזמן השואה‪ ,‬והאשמת הציונות בהתרחשותה‪ ,‬היו ביטויים של תרבות חרדית‪-‬‬ ‫רדיקלית‪ ,‬שאילצה‪ ,‬למעשה‪ ,‬גם את פראגר להשתלב בה‪ ,‬בדרכו‪ .‬על כן‪ ,‬משנות ה‪ 63-‬הופיעו‬ ‫בפרסומיו למבוגרים בירחון בית יעקב ביטויים מתונים של "תרבות נגד" לתרבות הזיכרון‬ ‫החילונית‪-‬ציונית‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬פראגר התאכזב מהאופן הלא מושלם לדעתו של שילוב הדגם‬ ‫המסורתי בנרטיב סיפור השואה החילוני‪-‬ציוני במשפט אייכמן‪ .‬כל אלה הובילו להתכנסותו‬ ‫פנימה‪ ,‬אל תוך תחומי המגזר החרדי‪ ,‬ולהפחתה ניכרת של המעורבות שלו בעיצוב שיח‬ ‫הזיכרון הכללי על השואה‪.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬בתרבות הילד החילונית החלה ניכרת בשנות ה‪ 63-‬דומיננטיות לחומרים ספרותיים‬ ‫"אותנטיים"‪ ,‬כמו יומנים של ילדים שנכתבו בזמן השואה‪ ,‬ולדגמי סיפור שעסקו במורדים‬ ‫ובלוחמים ארצישראלים כחנה סנש‪ .‬כל אלה הביאו להדרתו של דגם סיפורי "קידוש השם"‬ ‫משדה ספרות הילדים החילוני‪.‬‬ ‫כך נסגר מעגל חיים‪ :‬משה פראגר החל את חייו בחברה החרדית כתלמיד בישיבה‪ ,‬משם‬ ‫השתלב כעיתונאי במעגלי חיים רחבים ומנוגדים לפרקים‪ ,‬בפולין ובישראל‪ ,‬בה היה לסופר‬ ‫ממסדי לילדים‪ .‬בסיומו של העשור השלישי לאחר השואה‪ ,‬הפך משה פראגר ל"סופר שואה‬ ‫חרדי"‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫מבוא‬ ‫א‪ .‬הקדמה‬ ‫מחקר זה מבקש לבחון את מאפייני סיפור השואה לילדים שכתב משה פראגר (‪,)1884-1838‬‬ ‫ואת תופעת התקבלותו הן בקרב קהלים חרדים‪ ,‬הן בקרב קהלים כלליים‪ .‬פראגר היה סופר‬ ‫ועיתונאי חרדי‪ ,‬המקורב ל'אגודת ישראל'‪ .‬הוא הגיע לארץ ישראל בשנת ‪ ,1843‬כשהוא כבר‬ ‫עיתונאי מנוסה‪ ,‬שמאחוריו שנות כתיבה ביומונים שונים בפולין‪ .1‬בארץ הוא כתב למבוגרים‬ ‫ולילדים במשך יותר משני עשורים‪ ,‬ומעל במות חרדיות וכלליות כאחת‪.‬‬ ‫המחקר מתמקד בכתיבתו לילדים בפרק הזמן שבין ‪ .1868-1841‬היו אלה השנים בהן הופצה‬ ‫כתיבתו בקרב קהלים שונים מאוד זה מזה‪ .‬ב‪ 1841-‬החל פראגר לפרסם ביומון ההסתדרותי‬ ‫דבר ובכתב העת שלו לילדים ‪ -‬דבר לילדים‪ .‬הרפורטאז'ות שלו מזמן המלחמה הביאו לקוראים‬ ‫הצעירים רשמים מהעולם היהודי שבגולה‪ .‬רפורטאז'ות המשולבות בסיפורים ריאליסטיים‪,‬‬ ‫שפרסם מייד לאחר תום המלחמה‪ ,‬נכתבו בעקבות ביקורים שערך כשליח 'ההגנה' במחנות‬ ‫העקורים בגרמניה‪ .‬קורפוס הכתיבה המרכזי והרציף שלו בדבר לילדים התקיים בין השנים‬ ‫‪.1841-1841‬‬ ‫בשנות ה‪ 53-‬פרסם פראגר בדבר לילדים באופן אקראי ומועט‪ .‬במקביל‪ ,‬פרסם בשנים אלה‬ ‫בשבועון לילדים של עיתון הצופה‪ ,‬הצופה לילדים‪ ,2‬ובהדואר לנוער‪ .3‬בשנת תשי"ב (‪1852-‬‬ ‫‪ )1851‬הוא היה סופר לענייני שואה של המודיע הצעיר‪ ,4‬השבועון לילדים של העיתון החרדי‬ ‫המודיע‪ .‬בשנה זו פרסם כמעט בכל גיליון סיפור בהמשכים‪' ,‬אח ואחות'‪ ,‬שיצא לאור ב‪1882-‬‬ ‫כספר‪ .‬עיקר פרסומיו בעיתון זה הם משנה זו‪.‬‬ ‫פראגר פרסם גם קבצי סיפורים וסיפורים שעניינם השואה‪ .‬קובץ הסיפורים ניצוצי גבורה‪,‬‬ ‫ראה אור בשנת ‪ 1852‬בהוצאת 'נצח'‪ .‬הסיפורים שבקובץ עובדו לגירסה מקוצרת שיועדה‬ ‫לילדים‪ ,‬והופיעו במקראות של זרמי החינוך השונים‪ :‬מ‪ 1852-‬התפרסמו סיפוריו במקראה‬ ‫פסיעות‪ ,‬שיועדה לחינוך הממלכתי‪-‬דתי; מ‪ 1858-‬הופיעו סיפוריו במקראות ישראל‪ ,‬שיועדו‬ ‫לחינוך הממלכתי‪ .‬שני זרמי חינוך אלה המשיכו להציע את סיפוריו עד סוף שנות ה‪.63-‬‬ ‫בשנות‪ 63-‬הוא ערך מקראה לכתה ח' של החינוך החרדי בשם ילדותנו‪ ,‬שהופיעה במספר‬

‫‪1‬‬

‫הוא היה ממייסדי היומון דאס יידישע טאגבלאט ב‪ ,1191-‬שהיה העיתון של 'אגודת ישראל בוורשה;‬ ‫שימש ככתב השבועון בית יעקב זשורנאל בלודז'; כתב של העיתונים היהודים הכלליים מאמענט והיינט‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫השבועון לילדים של עיתון 'הצופה'‪,‬עיתונה של תנועת 'המזרחי'‪ .‬זה היה עיתון הילדים הדתי הראשון‬ ‫בארץ‪ -‬ישראל‪ .‬הוא נוסד באדר תש"ז ‪.91292111/‬‬ ‫‪3‬‬ ‫עיתון ללימוד השפה העברית שיצא לאור בניו‪-‬יורק‪ ,‬בהוצאת ההסתדרות העברית באמריקה‪ ,‬ובסיוע ועד‬ ‫החינוך היהודי אמריקאי‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫העיתון נקרא המודיע לילדים בעשרת הגיליונות הראשונים של העיתון‪ .‬עיתון המודיע הצעיר נוסד על ידי‬ ‫'אגודת ישראל' בשיתוף עם מורי 'אגודת ישראל' וחבר מורות בית יעקב בשנת תשי"ב‪ ,‬והתקיים באופן לא‬ ‫רציף במשך כ‪ /-‬שנים‪ ,‬עד י"ד אדר ב' תשי"ט‪ .‬ההפסקה הראשונה ביציאת העיתון נמשכה כחצי שנה‪,‬‬ ‫מתמוז תשי"ג עד אדר תשי"ד‪ ,‬והשנייה נמשכה שנתיים וחצי‪ ,‬מאלול תשט"ו עד ט"ו בשבט תשי"ח‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫מהדורות‪ ,‬וגם בה נכללו מקצת מסיפוריו‪ .‬ב‪ 1868-‬יצאה לאור גרסה מוערת לילדים של ניצוצי‬ ‫גבורה‪ ,‬בהוצאת 'המחלקה לחנוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית'‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 63-‬המאוחרות הפך פראגר לסופר המזוהה עם המגזר החרדי‪ .‬את מעמדו הדומיננטי‬ ‫בחברה החרדית הוא איבד לקראת סוף שנות ה‪ 83-‬לטובת דור חדש של כותבי היסטוריוגרפיה‬ ‫והיסטוריוסופיה חרדים (קפלן ‪.)258 ,2331‬‬ ‫מכאן שמדובר בסופר שהקדיש לסיפור השואה חלק גדול מיצירתו הספרותית לילדים‪ .‬כתיבתו‬ ‫השתרעה על פני יותר משני עשורים‪ ,‬וברצף‪ ,‬ויועדה לקהלי יעד שונים‪ ,‬המנוכרים זה לזה‪.‬‬ ‫בכך משמשת יצירתו בשנים ‪ 1868-1841‬מקרה מבחן ייחודי לתמורות שחלו בסיפור השואה‬ ‫לילדים מראשית ניסוחו‪ ,‬ובשלבי התפצלותו הקטגורית בין סיפור שואה חרדי לילדים לסיפור‬ ‫שואה ממלכתי‪.‬‬ ‫במחקר זה אבקש לבדוק את השדות הספרותיים השונים בהם פעל פראגר‪ ,‬ולזהות את מקומו‬ ‫בתוכם‪ .‬אציע הסברים לכך שכותב חרדי זכה לחשיפה ולטיפוח על ידי ממסד ספרותי‬ ‫ועיתונאי‪ ,‬שהיה חילוני ברובו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מושגים תיאורטיים‬ ‫הנחלת זיכרון שואה ראשון‪ :‬פראגר כתב על העולם היהודי שנכחד כעד‪ ,‬בזמן ראשית‬ ‫התרחשותה של השואה‪ ,‬וכרשם עדות‪ ,‬מייד עם תום המלחמה‪ ,‬כשיצא לאירופה‪ ,‬למחנות‬ ‫העקורים‪ ,‬ותעד ניצולים‪ .‬ככזה היה מהראשונים להנחיל את סיפור השואה למבוגרים ולילדים‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬מושג מפתח שבו אשתמש במחקר הוא "הנחלת זיכרון שואה ראשון" ‪ -‬כתיבת נרטיב‬ ‫ראשוני של אירוע מפתח‪ .‬להמשגה של 'הנחלת זיכרון ראשון'‪ ,‬אני נסמכת על מאמרה של‬ ‫אניטה שפירא (שפירא [‪2333 ]1884‬א)‪ ,‬שבו מתעכבת שפירא על חשיבותו של "זיכרון ראשון"‪:‬‬ ‫גירסה ראשונית של אירוע המופצת בציבור‪ ,‬כשמתנהלת 'מערכה' על כתיבת ההיסטוריה‬ ‫הראשונה של אירוע מפתח (שם‪ .)53 ,‬באמצעות ניצול המושג‪ ,‬אבקש להציע תשובות‬ ‫לשאלות‪ :‬האם הייתה בישוב ובמדינה 'מערכה' על עיצוב סיפור שואה לילדים‪ ,‬מי היו‬ ‫השותפים לה‪ ,‬וממתי הודר מהזיכרון הקולקטיבי הכללי סיפור השואה החרדי‪.‬‬ ‫שפירא מבחינה במאמרה בין "כתיבה היסטורית אקדמית [‪ ]...‬מחקר חסר פניות" (שם‪,)46 ,‬‬ ‫ובין‪" ,‬זיכרון קולקטיבי‪ -‬כלומר‪ ,‬תמונת המציאות כפי שהיא מצטיירת בדימיונם של אנשים‬ ‫ברגע נתון‪ ,‬ומשקפת את רוח הזמן‪ ,‬הדגשי התקופה‪ ,‬אידיאולוגיה וצרכים חברתיים" (שם)‪.‬‬ ‫לטענתה‪ ,‬הזיכרון הקולקטיבי איננו מעוצב על ידי היסטוריונים מקצועיים‪ ,‬אלא על ידי שורה‬ ‫של‪:‬‬ ‫'סוכני זיכרון'‪ ,‬המעצבים את תמונת העבר על פי צרכי ההווה ומצוקותיו‪,‬‬ ‫ואף מקרינים חזרה תמונה זו אל תוך המחקר ההיסטורי [‪ ]...‬העיתונות‪ ,‬הנובלה‪,‬‬ ‫השיר‪ ,‬הסרט‪ ,‬הטלוויזיה‪ ,‬כוחם גדול בעיצובה של תמונת העבר מן המילים‬

‫‪3‬‬

‫השקולות והמדודות של מחקר מתועד היטב (שם)‪.‬‬

‫במחקרי אבקש להציג את פראגר כ'סוכן זיכרון ראשון' של סיפור השואה לילדים‪.‬‬ ‫פראגר היה חוקר שואה חוץ‪-‬ממסדי‪ .‬הוא לא פעל מתוך קתדרה‪ .‬עיקר עיסוקו היה בכתיבה‬ ‫עיתונאית וספרותית‪ ,‬ובפעולות ציבוריות וחינוכיות‪ .‬פראגר השתלב בתוך במה מרכזית‬ ‫וממסדית‪ -‬העיתון דבר‪ ,‬ובכלל זה הכתיבה בדבר לילדים ‪ -‬במסגרתה הציג את תפיסתו‬ ‫ההיסטוריוגרפית כמו גם הפואטית‪ .‬דבר לילדים היה עיתון הילדים של ההגמוניה הפועלית‪,‬‬ ‫שהייתה אליטה פוליטית ותרבותית ביישוב ובמדינה הצעירה‪ .‬הקרבה לאליטה העניקה לו‬ ‫נגישות למידע‪ ,‬חשיפה תקשורתית‪ ,‬וקהל יעד רחב‪ .‬מכאן שניתן לראות בו 'סוכן זיכרון' ‪-‬‬ ‫שעיקר השפעתו היה בשדה הכתיבה הפופולארית והפדגוגית‪.‬‬ ‫סוכן זיכרון כפול‪ :‬למעשה‪ ,‬אבקש להראות במחקר כיצד שימש פראגר 'סוכן זיכרון כפול' ‪ -‬מי‬ ‫שעיצב תמונת זיכרון עבר ראשון של השואה באמצעות שילוב של דגמים מנוגדים של זיכרון‪:‬‬ ‫הדגם היהודי המסורתי עם דגמים חילוניים‪-‬ציוניים‪ .‬בכך הוא החדיר לדפוס הזיכרון‬ ‫הקולקטיבי של השואה שנוצר בתקופה זו‪ ,‬את שני הדגמים‪.‬‬ ‫'קובעי טעם'‪' :‬קובעי טעם' בשדה ספרות הילדים הם אישים וקבוצות מקרב המנגנון הפוליטי‪,‬‬ ‫הספרותי והחינוכי‪ ,‬שמעמדות הכוח שלהם יכולים לתת במה סדירה לנרטיבים וליוצרים‬ ‫מסויימים‪ ,‬ולהדיר אחרים‪.‬‬ ‫שדה תרבותי‪ :‬אני מתייחסת אל ספרות הילדים בנושא השואה כאל 'שדה'‪ ,‬במובן בו השתמש‬ ‫פייר בורדייה (‪ .)]1884[ 2335‬בורדייה התייחס לשדה כאל מרחב מובנה של מיקומים או של‬ ‫עמדות‪ ,‬שפועלים על פי חוקים כלליים‪ :‬בשדה חייבים להיות מושאי מאבק ואינטרסים‬ ‫ייחודיים לשדה; אנשים בעלי הביטוס ‪ -‬הכרה פנימית של תוקפם של כללי המשק בשדה;‬ ‫מבנה השדה הוא מצב יחסי הכוחות בין הסוכנים או המוסדות המעורבים במאבק בתוכו‪.‬‬ ‫במחקר אני מציגה את פראגר כנציג של עולמה של היהדות המסורתית בגולה‪ ,‬שהגיע בשנת‬ ‫‪ 1841‬אל שדה ספרות הילדים ביישוב‪ .‬בשדה זה כבר פעלה קבוצה דומיננטית של 'קובעי‬ ‫טעם'‪ ,‬אך מעטים מתוכה נגעו מפורשות בנושא השואה (דר ‪ .)23-15 ,2336‬את דגם סיפור‬ ‫האסון היהודי‪-‬מסורתי הוא הביא לשדה זה מתוך הרפרטואר האישי שלו‪ ,‬של תפיסה‬ ‫היסטוריוסופית‪-‬יהודית‪ -‬אורתודוכסית‪ .‬דגם זה בידל אותו מכותבים אחרים‪ ,‬שכתיבתם‬ ‫שיקפה את דגם הכתיבה הציוני‪-‬סוציאליסטי לילדים‪ .‬מה שמיוחד בתקופת המחקר שלי ‪ -‬שני‬ ‫העשורים הראשונים שלאחר השואה – הוא‪ ,‬שהרפרטואר של היהדות המסורתית היה מוכר‬ ‫לאחרים‪ ,‬כולל 'קובעי הטעם' של הציונות‪-‬הסוציאליסטית ההגמונית‪ .‬הוא היה הרפרטואר‬ ‫שנזנח בעבר‪ ,‬מטעמים אידיאולוגיים‪ ,‬משום שזוהה כרפרטואר "גלותי"‪ .‬עתה‪ ,‬לנוכח השואה‪,‬‬ ‫צף ועלה מחדש‪ .‬הדגם החדש‪-‬ישן הפך לקנוני ‪ -‬לחלק אינטגראלי ממערך הדגמים והדימויים‪,‬‬ ‫שהועברו לילדים בשופרות הביטוי הרשמיים של מוסדות ההגמוניה הפוליטית בישוב ובמדינה‬

‫‪1‬‬

‫עם הקמתה‪ ,‬ועד לעשור השלישי לקיומה‪ :‬דבר לילדים‪ ,‬מקראות ישראל‪ .‬בקרב קהל היעד‬ ‫החרדי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היה פראגר למבטא של רפרטואר הכתיבה החילונית‪-‬ציונית לילדים‪ ,‬על‬ ‫הדגש שהושם בו על גילויי גבורה ומרד‪ .‬הכתיבה למבטאים דומיננטיים של הקנון החרדי‪ ,‬כמו‬ ‫העיתון המודיע הצעיר‪ ,‬החדירה את הדגם החילוני‪-‬ציוני לקהל יעד זה‪.‬‬ ‫'רפרטואר'‪ :‬איתמר אבן זהר מגדיר רפרטואר כסך כל החומרים והחוקים השולטים בייצור‬ ‫ובצריכה של כל מוצר תרבותי‪' .‬מוצר' יכול להיות‪ :‬טקסט‪ ,‬אובייקט סמיוטי או פיזי וגם דגמי‬ ‫פעולה שונים‪ .‬מוצר תרבותי מצליח הוא זה הנתפש על ידי קבוצת היעד ככלי מתאים לארגון‬ ‫החיים)‪.(Even-Zohar 2010 [1996], 72‬‬ ‫אבן זהר מדגיש את היכולת המובנית של רפרטואר לאפשר התבוננות על החיים באופן שנותן‬ ‫להם משמעות‪ .‬לצורך העבודה אשתמש בהמשגה זו כדי לבחון את תפקודו של סיפור השואה‬ ‫של פראגר כדגם‪ ,‬שסייע במתן משמעות לאירוע טראומטי לקהלים מנוגדים‪ .‬הדגם הזה‬ ‫העתיק )‪ (transfer‬דגם עתיק‪ -‬סיפור האסון המסורתי‪ -‬אל תוך דגם ציוני חדש‪.‬‬ ‫כניסה של דגם חדש‪ :‬זהר שביט ניסחה את "חוק השינוי" )‪ - (Law of Transformation‬הסבר‬ ‫לשינוי המתרחש במערכת תרבותית בזמן של חדירת דגמים חדשים‪ .‬דגם חדש יכול להיכנס‬ ‫למערכת תרבותית אם מרכיביו לא מזוהים מיידית כחידוש מהפכני‪ ,‬ואם הפונקציות החדשות‬ ‫של הדגם נבנות בהדרגה )‪ .(Shavit 1989, 594-595‬אשתמש בניתוח שלה כדי לבדוק את‬ ‫הסיבות להתקבלותו של דגם סיפור השואה לילדים של פראגר בקרב קהלים שהיו מנוכרים‬ ‫למרכיבים מרכזיים בו‪ ,‬מרכיבים שהיו שייכים לדגם הסיפורי של חברה שונה‪.‬‬

‫ג‪ .‬מצב המחקר ותרומתה של העבודה‬ ‫סיפור השואה שסופר לילדים בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים למדינה נבחן כבר במספר‬ ‫מחקרים‪ .‬המחקר המקיף ביותר בתחום זה הוא של יעל דר (דר ‪ .)2336‬דר בחנה את מקומה של‬ ‫ספרות הילדים בבניית נרטיב העל הלאומי בתקופה של שבר גדול בעטייה של השואה מצד‬ ‫אחד‪ ,‬וההתכוננות המואצת להקמת מדינה מהצד השני‪ .‬היבטים שונים של המחקר באו לידי‬ ‫ביטוי גם במאמר בו בחנה דר את האופן בו התגייסו סופרים ומשוררים לתקן את נזקי 'שלילת‬ ‫הגולה' ולתרום ליצירת אמפתיה כלפי גורלו של העם היהודי באירופה (דר ‪ .)2334‬דר מציעה‬ ‫דגמים של סיפורי שואה לילדים‪ ,‬אך כמעט ואינה מתייחסת במחקרה למשה פראגר ולסוגיית‬ ‫מאפייני דגם סיפור השואה החרדי לילדים‪ ,‬שהוא נמנה על מעצביו‪ .‬כמו כן‪ ,‬התיקוף שאותו‬ ‫מציעה דר מציב את מלחמת העצמאות כנקודת מפנה מרכזית במעבר מדגם אימוץ הגולה אל‬ ‫דגם 'חיול הצבר'‪ ,‬בעוד שאני אבקש להראות שבנוסף לכך‪ ,‬נתיב ההפרדות של הנרטיב החרדי‬ ‫של סיפור השואה מהנרטיב הכללי עובר גם בנקודות זמן משמעותיות אחרות‪ .‬הנהגת חוק‬ ‫חינוך ממלכתי (‪ )1853‬מחד גיסא‪ ,‬ומשפט אייכמן (‪ )1861‬מאידך גיסא הם שתי דוגמאות לכך‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫מחקר מונוגרפי מקיף על עבודתו של משה פראגר היא עבודת הדוקטור של מלי אייזנברג‬ ‫(אייזנברג ‪ .)2313‬אייזנברג מציגה את פראגר כ"דמות מפתח חרדית" ביישוב ובישראל‪ ,‬ובוחנת‬ ‫את השואה כמוטיב מכונן בדרכו הפרטית והציבורית משנות ה‪ 43-‬ועד סוף שנות ה‪.63-‬‬ ‫אייזנברג מראה כיצד התרבות החרדית בישראל‪ ,‬מילאה תפקיד מכריע בעיצוב נרטיב העל של‬ ‫השואה בישראל‪ .‬לטענתה‪ ,‬פראגר היה ממעצבי הנרטיב שהעניק למדינה תפקיד מרכזי בניכוס‬ ‫זיכרון השואה‪ ,‬כאחראית לשימור זיכרון השואה ולעיצוב לקחיה‪ .‬בנקודה זו עבודתה רבת ערך‬ ‫למחקר שלי מכיוון שהנקודה אותה אבקש להראות היא אכן‪ -‬האופן בו מאפיינים "חרדיים"‬ ‫של סיפור השואה לילדים חלחלו אל הנרטיב הכללי‪ ,‬בעיקר זה הנלמד בבתי הספר‬ ‫הממלכתיים‪ ,‬וזאת באמצעות אסופות כמו מקראות ישראל‪ .‬במקראות הופיעו תדירות‬ ‫סיפורים קצרים פרי עטו של פראגר במהלך שנות ה‪ 53-‬ועד לשנת ‪ .1868‬אייזנברג מציגה את‬ ‫שנות ה‪ 63-‬כעשור מובהק של התנתקות בין הנרטיבים וזאת לאור אירועים כמו משפט אייכמן‬ ‫והאכזבה שנגרמה לאישים חרדיים‪-‬לאומיים כפראגר מהדרת הנרטיב החרדי מסיפור השואה‬ ‫כפי שסופר במשפט; ולאור מגמה מתעצמת במגזר החרדי של הפניית אצבע מאשימה כלפי‬ ‫הממסד הציוני בטענה שיהודים חרדים הופקרו על ידו‪ .‬במחקרי אבקש להרחיב את מחקרה‬ ‫של אייזנברג בכך שאתמקד בספרות הילדים של פראגר‪ ,‬בה אייזנברג כלל אינה עוסקת‪ .‬מזווית‬ ‫זו אבקש לתקף את ראשית הינתקות הנרטיבים בשנות ה‪ ,53-‬מועד בו התבססה עיתונות‬ ‫חרדית במדינת ישראל‪ .‬אבקש להראות את ייחודה של הכתיבה לילדים בתוך מכלול יצירתו‪.‬‬ ‫בחינה מקיפה של האסופות מקראות ישראל ושל סיפור השואה שסופר בהן נעשתה במחקרה‬ ‫של רות פירר (פירר ‪ .(1888‬פירר חקרה את הלקחים שהופקו מהשואה כפי שבאו לידי ביטוי‬ ‫ב"מקראות"‪ ,‬שהיו בשימוש התלמידים בישראל החל מ‪ 1848-‬ועד לראשית שנות ה‪.83-‬‬ ‫במחקרה מוצגות מספר שאלות יסוד בנוגע לעולם הערכים המשתף באסופות‪ :‬האם תיאור‬ ‫השואה נושא ערכים הומניסטיים כלליים‪ ,‬ערכים ציוניים‪-‬הומניסטיים‪ ,‬או שמא ערכים‬ ‫ציוניים‪-‬מיליטנטיים? התשובות על שאלות אלו משקפות מימדים פוליטיים וחברתיים‬ ‫במציאות הישראלית‪ ,‬ויש להן משמעות קיומית עבור ישראל בהווה ובעתיד‪ .‬פירר מנתחת‬ ‫בהקשר זה גם את סיפוריו של פראגר‪ ,‬ורואה בהם ביטוי למגמת הלקח האוניברסאלי‪-‬אנושי‬ ‫מהשואה במקראות‪ .‬פירר מתעלמת מאפשרות ניתוח שונה שלפיה סיפוריו מייצגים 'לקח‬ ‫יהודי' שהינו מובחן מ'הלקח הציוני' וגם מ'הלקח האוניברסאלי'‪ ,‬ושאותו אבקש להציג‪.‬‬ ‫מחקר נוסף שעליו יתבסס מחקר זה הוא עבודת הדוקטור של מיכל שאול (שאול ‪ .)2338‬שאול‬ ‫מציגה במחקרה את ניצולי השואה החרדים בישראל בשנים ‪ ,1861-1845‬כסוכנים פעילים של‬ ‫עיצוב זיכרון השואה החרדי בישראל בתחומים רבים ומגוונים‪ .‬לטענתה בעוד שניצולים‬ ‫חילונים ביקשו לשים את העבר מאחוריהם‪ ,‬ניצולים חרדים ביקשו לבנות את עתידם לאור‬ ‫השבתו לחיים של העבר‪ ,‬ושל מה שהם ראו כהמשכו של האתוס היהודי המסורתי‪ .‬שאול‬ ‫מרחיבה את משמעותם של מושגי מפתח חרדיים בבניית נרטיב שואה‪" :‬גווילין נשרפים‬ ‫ואותיות פורחות באוויר"‪" ,‬קידוש השם" ועוד; ומתייחסת לפולמוסים הפנימיים כמו גם‬ ‫לנקודות ההשקה וההפרדות מנרטיבים אחרים בחברה הישראלית‪ .‬היא מתייחסת גם לכתיבה‬

‫‪6‬‬

‫של סיפור השואה לנוער‪ ,‬אולם היא אינה עושה כן בהקשר של משה פראגר‪ .‬בכך יהווה מחקרי‬ ‫תוספת והרחבה למחקרה‪.‬‬ ‫בכל הנוגע למחקרים המתמקדים במקומו של פראגר בעיצוב זיכרון השואה בחברה החרדית‬ ‫אציין את מאמרו של עמוס גולדברג (גולדברג ‪ .)1888‬גולדברג ניתח את התמות המרכזיות‬ ‫בירחון 'בית יעקב' בשנות ה‪ ,53-‬שפראגר היה עורכו ומהכותבים הראשיים בו‪ .‬מחקר זה יאיר‬ ‫את התמורות בכתיבתו של פראגר לקהל מבוגר בשנות ה‪ ,53-‬שאותן מכנה גולדברג היווצרות‬ ‫'תרבות נגד' חרדית לתרבות זיכרון השואה של הישוב הממוסד; ואת המחקרים של קימי קפלן‬ ‫(קפלן ‪ ,)2331‬ושל מנחם פרידמן (פרידמן ‪ ,)2335‬העוקבים אחר שינויים ותמורות בזיכרון‬ ‫השואה בחברה החרדית בישראל‪ ,‬ובכללן תמורות במעמדו של פראגר בה‪.‬‬ ‫התייחסות עומק כללית לעיסוק בשואה בחברה החרדית מהווים גם מחקריהם של אסתר‬ ‫פרבשטיין (פרבשטיין ‪ ,)2332‬ושל חיים שלם (שלם ‪.)2331‬‬ ‫בשלושת העשורים האחרונים התפרסמו בישראל מחקרים רבים המוקדשים לשאלת יחסו של‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה ולניצולי השואה‪ ,‬ולעיצובו של זיכרון השואה במדינת‬ ‫ישראל‪ .‬למשל‪ :‬שטאובר ‪ ,2333‬פרילינג ‪ ,2338‬פורת ‪.2311‬‬ ‫בתוך קורפוס מחקרי זה חשיבות מיוחדת למחקרים העוסקים לזיכרון השואה בשיח התרבותי‬ ‫בישראל‪ .‬מביניהם אציין את מאמרו של אבנר הולצמן בנושא השואה בסיפורת הישראלית‬ ‫(הולצמן ‪ .)1888‬הולצמן ממפה את הכותבים על השואה על פי 'דורות'‪ -‬מיפוי הרלבנטי לעיסוק‬ ‫בפראגר כבן 'הדור הראשון'‪.‬‬ ‫סיפורי השואה לילדים של משה פראגר לא זכו עד כה לבחינה מחקרית‪ ,‬ומכאן חשיבותה‬ ‫המרכזית של העבודה‪ .‬אני מקווה שהתוספת הגלומה במחקר שלי תהיה בניתוח של קורפוס‬ ‫כתיבה שלם לילדים של 'סוכן זיכרון'‪ ,‬שסייע לעיצוב דימויים ומושגים אודות השואה בקרב‬ ‫ילדים ונוער מסקטורים מנוכרים‪ ,‬בנרטיב בעל השפעה ארוכת טווח‪ .‬בכך נוגע מחקרי בשאלת‬ ‫היחסים בין החברה החילונית לחרדית‪.‬‬

‫ד‪ .‬קורפוס ומתודולוגיה‬ ‫עיקרו של המחקר‪ ,‬המתבסס על מתודולוגיה של מחקר התרבות‪ ,‬הוא ניתוח טקסטואלי של‬ ‫מקורות ראשוניים‪ ,‬אך גם של טקסטים רבים נוספים‪ .‬קורפוס הטקסטים הראשוניים שיעמדו‬ ‫במוקד המחקר הם רפורטאז'ות וסיפורים שפורסמו בשבועונים לילדים‪ ,‬בספרים‪ ,‬ובמקראות‬ ‫לבתי הספר‪ .‬מיפוי דגמי הכתיבה יאפשר להתחקות אחר הסמלים והקודים החברתיים‬ ‫והתרבותיים של יוצרם ושל צרכניהם‪ .‬ניתוח הטקסטים הראשוניים יתבצע מתוך מודעות‬ ‫לדינאמיקה המורכבת שבין העבר "כפי שהיה"‪ ,‬לבין ייצוגו של העבר‪ -‬סיפור השואה לילדים‪.‬‬

‫‪/‬‬

‫הדגם אותו הציע פראגר‪ ,‬יבחן גם מתוך השוואה לסיפור השואה שנכתב למבוגרים על ידי‬ ‫פראגר‪ ,‬ולסיפורי שואה של סופרים אחרים לילדים‪ ,‬שנכתבו ופורסמו במקביל‪ .‬אבחן טקסטים‬ ‫נוספים וסימנים העשויים לשפוך אור על כתיבתו של פראגר‪ :‬אבדוק את מספר הפרסומים‪,‬‬ ‫את ההתייחסות לכתיבתו בביקורות‪ ,‬התייחסות לכתיבה לילדים בכתבי עת בנושאי חינוך‪,‬‬ ‫מכתבים למערכת שעסקו בסיפוריו‪ ,‬וגם התכתבויות עם דמויות מרכזיות‪ ,‬שפראגר בא עימן‬ ‫במגע‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫פרק ‪2‬‬ ‫משה פראגר בין פולין לישראל‬

‫א‪ .‬עיתונאי מקצועי‬

‫‪5‬‬

‫משה מרק (פראגר)‪ ,1884-1838 ,‬היה עיתונאי‪ ,‬סופר‪ ,‬חוקר‪ ,‬מחנך ואיש ציבור חרדי‪ ,‬מחסידות‬ ‫גור‪ ,6‬ומקורב ל'אגודת ישראל' עוד מפולין‪ .‬היה אחד מחוקרי השואה הראשונים שפעלו‬ ‫בישראל‪ ,‬ומן הידועים שבהם (שטאובר ‪ .)45-44 ,2333‬דוגמא לכך מובאת במחקרו של טוביה‬ ‫פרילינג המציין שבן גוריון בחר להתייעץ דווקא עם פראגר על אודות המתרחש באירופה קודם‬ ‫לפרסום ההכרזה על עובדת ההשמדה בנובמבר ‪( 1842‬פרילינג ‪.)438 ,2338‬‬ ‫"אני 'פראגער' פשוט כמשמעו"‪ ,7‬כך הציג עצמו פראגר בהרצאה שנשא בפני פורום עיתונאים‬ ‫שנקרא 'עיתון העיתונאים'‪ ,‬ב‪ 22-‬במאי ‪ .1866‬הוא נולד בפראגה ‪ -‬פרבר של העיר ורשה‪.‬‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬כששהה בוורשה בימי המלחמה‪ ,‬הוא אימץ את השם 'פראגר' כשם עט‪ .‬בישראל‬ ‫הוא נהג לחתום על כתבותיו וספריו לחלופין בשני השמות‪ :‬משה מרק ומשה פראגר (או‬ ‫'פרגר')‪ ,‬ואף השתמש בשמות עט נוספים כ'משה יחזקאלי' ו‪'-‬י‪ .‬בן עמרם' (גולדברג ‪.)158 ,1888‬‬ ‫שמות עט שונים היו לעיתים דרכו לכתוב כמה טקסטים עבור אותו הגיליון (בעיקר שכיח‬ ‫בגיליונות המודיע הצעיר)‪ ,‬ולעיתים פשוט עניין של גחמה אישית‪ .‬השימוש בשם 'פראגר' הפך‬ ‫בישראל למזוהה אתו‪.‬‬ ‫הקהילות היהודיות בפולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם‪ ,‬התאפיינו בצמיחה של‬ ‫מפלגות ותנועות נוער מזרמים פוליטיים שונים‪' :‬בונד'‪' ,‬פועלי ציון'‪' ,‬פולקיסטים'‪ ,‬קומוניסטים‬ ‫יהודים‪ .‬במקביל להן‪ ,‬התקיים מרכז חסידי גדול (פנקס הקהילות‪ -‬פולין‪,‬כרך ד'‪.)123 ,1888 ,‬‬ ‫מאפיין נוסף של החיים היהודים בפולין בתקופה זו היה פריחתה של העיתונות‪ :‬עיתונות‬ ‫יומית‪ ,‬כתבי עת‪ ,‬שבועונים וירחונים; שהופיעו בשלוש שפות‪ :‬פולנית‪ ,‬אידיש ועברית‪ ,‬שפות‬ ‫שייצגו רמות השכלה‪ ,‬שאיפה תרבותית ומגמות רעיוניות שונות (ברטל ‪.)162 ,1883‬‬ ‫אביו של פראגר‪ ,‬הרב משה יחזקאלי‪ ,‬נמנה עם החצר החסידית של הרבי מגור‪ .‬אמו‪ ,‬פסיא‬ ‫חיה‪ ,‬הייתה בתו של הרבי מנחם מנדל הכהן‪ ,‬נכדו של בעל חידושי הרי"ם (אייזנברג ‪31- ,2313‬‬ ‫‪ .)18‬פראגר לא תעד את תהליך החניכה שלו‪ .‬אולם‪ ,‬ברור שחינוך זה כלל גם לימודי עברית‪,‬‬ ‫‪ 5‬אייזנברג מציינת בעבודת הדוקטורט שלה על פראגר‪ ,‬שבספר הטלפונים של ורשה משנת ‪ 1838‬מופיע‬ ‫פראגר כעיתונאי במקצועו‪( dziennikarz :‬אייזנברג ‪.)21 ,2313‬‬ ‫‪ 6‬מעניין לציין כי מקרב חסידות גור צמחו חוקרי שואה רבים‪ .‬ראו שאול ‪ ;53 ,2338‬שלם ‪.288 ,2331‬‬ ‫‪ 7‬נוסח כתוב של ההרצאה שמור בגנזך קידוש השם‪' .‬עיתון העיתונאים' היה אירוע פולמוסי שאירגנה‬ ‫אגודת העיתונאים בתל‪-‬אביב החל מ‪ ,1838-‬ובו הביעו עיתונאים את דעתם על ענייני היום לפני קהל‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫שכן פראגר שלט בשפה‪ ,‬ופרסם בעברית מייד עם הגיעו ארצה‪ .‬פראגר הצטרף בשנות ה‪23-‬‬ ‫לתנועת הנוער של 'אגודת ישראל'‪ 8‬בוורשה‪ .‬בשנות ה‪ 33-‬הוא כבר היה עיתונאי מקצועי‪ :‬חבר‬ ‫ב'אגודת הסופרים והעיתונאים'‪ ,‬ממייסדי היומון הידוע ובעל התפוצה דאס יידישע טָאגבלַאט‬ ‫של אגודת ישראל בוורשה‪ ,‬עורך המדור לפובליציסטיקה כלכלית‪-‬פוליטית בעיתון היינְ ט‪ ,‬שהיה‬ ‫שופרה של התנועה הציונית בפולין‪ ,‬ועיתונאי לענייני חברה בדאר מָאמענט‪ ,‬עיתון בעל נטייה‬ ‫ציונית אנטי מתבוללת‪ .‬שני העיתונים האחרונים היו הנפוצים בעיתונים היהודים בפולין‪,‬‬ ‫ונחשבו למעצבי דעת קהל (אייזנברג ‪ ;31-18 ,2313‬כהן ‪.)311 ,2332‬‬ ‫'אגודת הסופרים והעיתונאים היהודים' (ליטעראטן פאראיין) נוסדה בוורשה לאחר מלחמת‬ ‫העולם הראשונה‪ .‬מטרותיה הרשמיות היו טיפוח הספרות והעיתונות ביידיש ובעברית‪ ,‬כמו גם‬ ‫רווחת אנשי העט והסופרים‪ .‬עד מהרה הפכה האגודה למרכז חברתי ותרבותי של חיי רוח‬ ‫ובוהמה של יהודים בוורשה‪ .‬באגודה זו התרחשו הסערות‪ ,‬המחלוקות והחיכוכים השונים‬ ‫בעניינים שברוח ובענייני השעה‪ .‬זה היה מרכז בוהמה של ממש‪ ,‬שבו היו חברים רבים מגדולי‬ ‫הדור‪ .‬אחרים‪ ,‬כמו ביאליק ואורי צבי גרינברג‪ ,‬פקדו אותו לפרקים (שביט ‪.)2333‬‬ ‫גם יהודים שומרי מצוות פקדו את האגודה‪ ,‬ופראגר היה אחד מהם (כהן ‪ .)253 ,2332‬חברותו‬ ‫באגודה משמעותית לבחינת מאפייני הזהות של פראגר כיהודי חרדי המקורב לחוגים מגוונים‬ ‫בציבוריות ובעולם התרבות היהודי‪ .‬פראגר משמש מקרה מבחן מעניין לסוגיית הזהות‬ ‫היהודית בפולין בין שתי מלחמות העולם‪ .‬ניכר בו שמנעוריו נמשך לשני העולמות היהודים‪:‬‬ ‫זה החרדי שלתוכו נולד‪ ,‬והעולם החופשי שוורשה היהודית שבין שתי מלחמות העולם הייתה‬ ‫מרכז רוחני וחברתי תוסס שלו‪ .‬הודות לזהות מורכבת זו קשר קשרים אמיצים גם עם אישים‬ ‫מובילים בממסד העיתונאי שביישוב היהודי בארץ ישראל‪ ,‬שבעצמם היו‪ ,‬כמובן‪ ,‬תוצר של‬ ‫חברה מורכבת זו‪.‬‬ ‫בפולין שימש פראגר גם ככתב השבועון האורתודוכסי בית יעקב זשורנאל בלודז'‪ ,‬וככתב‬ ‫בכתבי עת נוספים של 'אגודת ישראל'‪ .‬הוא ליווה את האדמו"ר מגור במסעו לארץ ישראל ב‪-‬‬ ‫‪ .1832‬את רשמיו מן המסע ערך כסדרת כתבות שהופיעה בספר בשם אויף די וועגן פון ארץ‪-‬‬ ‫ישראל (בדרך לארץ ישראל)‪ ,‬שיצא לאור בוורשה בהוצאת 'מנורה' בשנת תרצ"ד‪ .‬בהרצאה‬ ‫שנשא בפני פורום עיתונאים בשנת ‪ 1866‬תאר פראגר את מעמדו בקרב העיתונאים‬ ‫ה'חופשיים' בפולין כ"אחד מן החברה" (מצוטט אצל אייזנברג ‪ ,)28 ,2313‬וכמי שלא נדרש‬ ‫לשנות מהשקפותיו לצורך השתלבות בחוגים היהודיים הלא אורתודוכסיים‪.‬‬ ‫הכיבוש הגרמני של ורשה ב‪ 1838-‬שם קץ לפעילות 'אגודת הסופרים והעיתונאים היהודים'‪.‬‬ ‫קבוצה מבין חברי האגודה החליטה להמשיך ולפעול במשותף למען עזרה הדדית ולמען סיוע‬ ‫חומרי לעיתונאים וסופרים במצוקה‪ .‬פראגר היה שותף ליוזמה זו עם אישים כבן ציון‬ ‫‪ 8‬כך‪ ,‬בלי אזכור מועד מדיוק‪ ,‬בראיון עם משה פראגר‪ ,‬המדור לתיעוד בע"פ‪ ,‬המדור ליהדות זמננו‪,‬‬ ‫האוניברסיטה העברית ‪ ,5.1.1813‬עמ' ‪.5-4‬‬

‫‪11‬‬

‫חילינוביץ' ואהרון גבזה (כהן ‪ .)335 ,1881‬רובם נספו בטרבלינקה ב‪( 1842-‬רינגלבלום‪ ,‬כרך ‪,2‬‬ ‫‪ .)133-121‬פראגר היה שותף גם בהקמת מרכז מידע חשאי לתיעוד זוועות הנאצים בפולין‪,‬‬ ‫בסיוע משרדי הג'וינט בוורשה‪ .‬הוא קיבל תעודה של עובד הסניף הוורשאי של הג'וינט (ארכיון‬ ‫פראגר‪ ,‬קלסר ‪ ,34‬גקה"ש)‪ .‬בארכיון פראגר שבבני ברק מצויים מסמכים והתכתבויות שונות‬ ‫מהם עולה תמונה של פעילות ענפה של פראגר מטעם הג'וינט ובסיועו‪ ,‬כשעיקר עבודתו‪,‬‬ ‫איסוף שיטתי וחשאי של תעודות ומסמכים על אודות המדיניות הנאצית והקיום היהודי‪.‬‬ ‫מעדותו המאוחרת משתמע‪ ,‬שהחומר שנאסף הוברח לארצות הברית והתפרסם בעיתונות‬ ‫החופשית שם (אייזנברג ‪.)34-32 ,2313‬‬ ‫במאי ‪ 1843‬יצא פראגר את פולין כחבר‪ ,‬ולעדותו כאחד ממארגניה‪ ,‬ב"שיירת ההצלה של הרבי‬ ‫מגור"‪ .‬מאורע זה הוגדר מאוחר יותר על ידי פראגר ועל ידי כותבים חרדים אחרים כ"נס הצלת‬ ‫התורה"‪ ,‬קוד מפתח בהבניית סיפור השואה החרדי בשנים שיבואו (גולדברג ‪;182-118 ,1888‬‬ ‫שאול ‪ ;368 ,2313‬אייזנברג ‪.)35 ,2313‬‬ ‫כשעזב את פולין היה פראגר נשוי ואב לבת בשם חנה‪ .‬פראגר יצא את ורשה בגפו‪ .‬כל בני‬ ‫משפחתו נספו בשואה‪' .‬שני ברושים'‪ ,‬היצירה הראשונה אותה פרסם ב'דבר לילדים' ב‪4-‬‬ ‫בספטמבר ‪ ,1841‬הוקדשה ל'חנה'לי בוורשה הדוויה באהבה של אב' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"א‪,‬‬ ‫חוב' ‪ .)4.8.1841 ,23‬חנה'לי הוא שם הילדה הגיבורה ביצירתו מ‪' 1852-‬אח ואחות'‪.‬‬ ‫ביוני ‪ 1843‬הגיע פראגר לארץ ישראל‪ .‬עד מהרה הוא הפך למספר סיפורה של יהדות פולין‬ ‫בשעתה הקשה‪ ,‬בכינוסים ובאסיפות שהיו מיועדות לעיתונאים ולקהל הרחב‪ .‬ב‪ 1841-‬הוא‬ ‫פרסם בהוצאת 'מסדה' חיבור מקיף על הנושא בספר לו קרא יון מצולה החדש‪ -‬יהדות פולניה‬ ‫בציפורני הנאצים‪.‬‬

‫ב‪ .‬פראגר ביישוב‪1841-1843 ,‬‬ ‫לפלסטינה הגיע פראגר ביוני ‪ .1843‬בזמן זה כבר נפוצו ביישוב ידיעות על אודות אסון‬ ‫המתרגש על היהודים באירופה‪ .‬מקורות המידע היו שונים וספוראדיים‪ :‬בעיתונות התפרסמו‬ ‫עדויות של עולים ואנשי היישוב‪ ,‬שהיו בפולין עם פרוץ המלחמה ושבו אליה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הועבר‬ ‫מידע על ידי סוכנויות הידיעות היהודיות שהחזיקו כתבים בערי הבירה הניטראליות באירופה‪,‬‬ ‫שקשרו קשרים עם פליטים ועיתונאים‪ ,‬ועקבו אחר פרסומים שונים‪ .‬מהן הועבר מירב המידע‬ ‫לארץ (גלבר ‪ .)36-33 ,1868‬דיווחים על המתרחש באירופה הגיעו ליישוב גם באמצעות אנשי‬ ‫תנועות הנוער השונות‪ .‬פליטים יהודים מפולין שהגיעו לליטא דיווחו על קורותיהם בפני אנשי‬ ‫התנועות‪ .‬אלה מבין האחרונים שהסתננו מאירופה העבירו את הידיעות לאנשי תנועותיהם‬ ‫ביישוב‪ .‬התפרסמו גם דו"ח שחובר על ידי חיים וייצמן‪ ,‬והדו"ח של נציג הסוכנות היהודית‬ ‫בשווייץ‪ ,‬ריכרד ליכטהיים‪ .‬לאחר מפגש עם פליטים יהודים מפולין‪ ,‬ובהסתמך על דיווחי נציגי‬ ‫הצלב האדום‪ ,‬מסרו השניים תמונה קודרת על מצב היהודים בפולין‪ ,‬בבוהמיה ובמורביה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫הדיווחים השונים תארו התעללויות ורציחות‪ ,‬רעב וביזה‪ ,‬חטיפות והערכות לקראת הקמת‬ ‫גטאות בפולין (פורת ‪.)38-33 ,1886‬‬ ‫ספרו של פראגר‪ ,‬יון מצולה החדש‪ ,‬היה מראשוני הספרים התיעודיים על השואה שראו אור‬ ‫בארץ ישראל (פרילינג ‪ ;438 ,2338‬שטאובר ‪ .)44 ,2332‬הוצאתו לאור הייתה פרי יוזמת 'הוועדה‬ ‫לענייני פולין'‪ -‬ועדה שהוקמה בארץ‪-‬ישראל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ .‬החברים בה‬ ‫היו‪ :‬יצחק גרינבוים‪ ,‬איש הסוכנות היהודית‪ ,‬מנהיג ציוני רדיקלי מפולין‪ ,‬שהיה ממתנגדיה‬ ‫החריפים ביותר של 'אגודת ישראל'‪ ,‬משה שפירא איש 'המזרחי'‪ ,‬אליהו דובקין איש מפא"י‬ ‫וד"ר אמיל שמוראק‪ ,‬חבר הנהלת הסוכנות היהודית‪ .‬אחת מפעולותיה הראשונות היה יסוד‬ ‫מרכז מודיעיני לאיסוף הידיעות שהגיעו מפולין (פורת ‪ .)38 ,1886‬שמו של הספר‪ ,‬יון מצולה‬ ‫החדש‪ ,‬נלקח מספרו של נתן נטע הנובר‪ ,‬כרוניקאי יהודי בן המאה השבע עשרה‪ ,‬שתיאר את‬ ‫פרעות ת"ח ות"ט ברוסיה‪ ,‬ליטא ופולין‪ .‬בדברי ההקדמה שכתב יצחק גרינבוים לספר מגולמת‬ ‫רוחה של התקופה‪ ,‬שבה התקיימה התפייסות עם הגולה (שפירא ‪2333‬ב‪ .)54-8 ,‬זו רוח התקופה‬ ‫שאפשרה לפראגר להיות סוכן זיכרון מרכזי ביישוב ובמדינה הצעירה‪:‬‬ ‫הנה נגלית לעיניך תמונה נשגבה של ציבור‪ ,‬המשולל אפשרות של הגנה מזויינת על‬ ‫חייו ועל כבודו‪ ,‬אבל מתהומי נשמתו הוא דולה כוח סבל אדיר‪ ,‬כשרון הסתגלות‬ ‫עליון‪ ,‬המתגבר על כל המצוק ועל כל עינויי השמד וההשפלה‪ ,‬ובזכותם של אלה‬ ‫הוא שומר על צלם האלוהים של האדם‪ ,‬שלא ימחה מעל פניו (פראגר ‪.)1-6 ,1841‬‬

‫בספר תאר פראגר את הקורות את היהודים בפולין תחת הכיבוש הגרמני‪ .‬הוא תאר עקירה‬ ‫מבסיסי המגורים‪ ,‬את הקמת הגטאות ואת החורבן הכלכלי והפיסי‪ .‬תיאור החורבן משולב‬ ‫בתיאור יוזמות עצמיות‪ ,‬מעשיות ורוחניות‪ ..‬דגש מיוחד הושם על מפעל העזרה העצמית‬ ‫והסיוע של הג'וינט‪ ,‬לו היה פראגר שותף‪ ,‬ועל כן היו לו עליו ידיעות ממקור ראשון‪ .‬מסקנתו‬ ‫בסוף הספר היא שבפולין מתרחש "רצח המוני במזיד" (שם‪.)188 ,‬‬ ‫הספר נכתב כמחקר היסטוריוגרפי‪ :‬פראגר הקפיד לציין את מקורות המידע שלו ‪ -‬אוספי‬ ‫פקודות גרמניות‪ ,‬הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של פולין‪ ,‬עיתונות כללית ויהודית ובעיקר‬ ‫הדו"חות אותם ריכז פראגר עצמו בחודשים האחרונים של שהותו בפולין (שם‪ .)14-11 ,‬יחד‬ ‫עם זאת‪ ,‬במספר מקומות בספר מפנה החוקר 'האובייקטיבי' את מקומו לטובת החוקר המייצג‬ ‫בברור את ההיסטוריוגרפיה החרדית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מציין פראגר שכבר בשנתיים הראשונות‬ ‫לכיבוש התברר שלנאצים מלחמה בתורת ישראל‪ ,‬וממחיש טענה זו באמצעות הסיפור הבא‪:‬‬ ‫הגיסטפו היה גוזר על היהודים שיתאספו כולם בבית הכנסת לערוך שם את‬ ‫תפילותיהם‪ .‬משנתאספו היהודים ועמדו מתוך חרדת לב להתפלל‪ ,‬מייד פרצה כנופיית‬ ‫נאצים לבית הכנסת‪ ,‬סחבה את ספרי התורה מתוך ארון הקודש וחיללה אותם לעיני‬ ‫היהודים המתפללים‪ .‬אז היה הקצין המנצח על כל המשחק קורא בקול אל היהודים‬

‫‪19‬‬

‫הגועים בבכי‪' :‬הנה כן צעקו לאלוהיכם! אך תראו‪ ,‬אם יושיעכם זה‪ .‬אנו נלחמים גם‬ ‫ביהודים וגם באלוהיהם‪ ,‬מוות לכולכם (שם‪.)138 ,‬‬

‫סיפור זה מובא ללא סימוכין של מקור‪ ,‬ומסתמן בו קו שינחה את כתיבתו של פראגר‬ ‫למבוגרים ולילדים בעשורים שיבואו ‪ -‬שואת היהודים הייתה תוצאה של המלחמה הנצחית‬ ‫בתורת ישראל‪.‬‬ ‫הספר זכה לעניין ציבורי ולהתייחסות בכמה עיתונים‪ ,‬ביניהם הארץ‪ ,‬שהקדיש לספר מאמר‬ ‫נרחב מאת דוד לאזר ('שולי המאורעות'‪ ,‬הארץ‪ .)3 ,21.13.1841 ,‬הספר ביסס את מעמדו של‬ ‫פראגר ביישוב כמומחה לענייני שואה‪.‬‬ ‫בעקבות הפרסום הוזמן פראגר לשמש ככתב קבוע של העיתון דבר (אייזנברג ‪.)51 ,2313‬‬

‫ב‪ .‬פראגר ב'דבר' וב'דבר לילדים' ‪1852-1841‬‬ ‫בגיליון דבר מיום ‪ 1.8.1841‬זעקה הכותרת הראשית‪" :‬יום יהדות פולין המתבוססת בדמיה"‪.‬‬ ‫הגיליון ציין שנתיים לפרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬והיה גדוש בכתבות‪ ,‬בידיעות‪ ,‬וגם בשירי‬ ‫קינה על מצב היהודים במקומות שונים באירופה ועל מהלכי המלחמה‪ .‬בגיליון זה הופיעה‬ ‫הכתבה הראשונה שפרסם פראגר בדבר‪' :‬מלחמת גבורה'‪ ,‬ועליה חתם בשמו 'משה מארק'‪.‬‬ ‫הכתבה התפרסמה במקום בולט‪ ,‬בעמודים ‪ ,3-2‬כשהיא משתרעת על פני יותר משליש העמוד‪.‬‬ ‫בכתבה הציג פראגר את עצמו כאיש הג'וינט בוורשה‪ ,‬כמי ששמע דיווחים וסייר בעצמו‬ ‫ב"מרכזי הבכא" ('מלחמת גבורה'‪ ,‬דבר‪ )2 ,1.8.41 ,‬של פולין‪ .‬הוא תאר את מדיניות הנאצים‬ ‫שמטרתה להמית את היהודים מרעב וממחלות; את היהודים הוא הציג כבעלי שיעור קומה‬ ‫מוסרי ובעלי כוח חיות מרשים‪ ,‬שמגויסים נפשית להשבת מלחמה שערה‪ .‬כל זאת בהתאמה‬ ‫לקווים המנחים של ספרו יון מצולה החדש‪ .‬פראגר לא הציג בכתבה את זהותו כסופר חרדי‪,‬‬ ‫ואין בתכני הכתבה התייחסות רבה לעולם האורתודוכסי‪.‬‬ ‫לאחר פרסום הכתבה‪ ,‬ולאור ההדים החיוביים להם זכה יון מצולה החדש‪ ,‬הוזמן פראגר‬ ‫לשמש כתב קבוע של דבר לענייני שואת יהודי אירופה (ארכיון פראגר‪ ,‬קלסר ‪ ,34‬גקה"ש)‪.9‬‬ ‫במהלך שנות המלחמה ניהל פראגר "עבודת חקר שיטתית ביחס לטרגדיה היהודית באירופה‬ ‫הכבושה בידי הנאצים" (מצוטט על סמך דו"ח שכתב אצל ‪3‬אייזנברג ‪ .)52 ,2313‬הוא פרסם‬ ‫בשנות המלחמה דו"חות על המתרחש בקרב היהודים בפולין ובאירופה בעיקר בעיתון דבר וגם‬ ‫בעיתונים‪ :‬הצופה‪ ,‬הדרך‪ ,‬הדואר‪ ,‬מעריב‪ ,‬ב'קול ישראל'‪ ,‬בספרים ובאסיפות ציבוריות‪.‬‬ ‫‪ 9‬דבר היה היומון הנפוץ ביותר מבין העיתונים היומיים שהופיעו ביישוב‪ .‬העיתון‪ ,‬ביטאון הסתדרות‬ ‫העובדים‪ ,‬הופיע מאז שנת ‪ .1825‬ברל כצנלסון היה עורכו הראשון‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫שלושה ימים לאחר פרסום הכתבה 'מלחמת גבורה' בדבר התפרסם החיבור הראשון של פראגר‬ ‫בדבר לילדים‪' ,‬שני ברושים' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"א‪ ,‬חוב' ‪ ,23‬י"ב אלול תש"א‪.)312 ,4.8.1841 ,‬‬ ‫עד לשנת ‪ 1846‬פרסם פראגר בקביעות בדבר מאמרים בענייני גורל יהודי פולין ובדבר לילדים‬ ‫משלים‪ ,‬שירים‪ ,‬סיפורים קצרים ובעיקר כתבות‪ ,‬שעניינן יהדות פולין בתפארתה ובשעת‬ ‫צרתה‪ .‬עם החשיפה למציאות ולמימדי ההשמדה הצטמצמה כתיבתו הכללית ופינתה מקומה‬ ‫לעיסוק בלבדי כמעט בשואה‪ .‬פרסומיו בדבר נמשכו ברצף‪ ,‬אם כי לא באופן סדיר‪ ,‬עד לאחר‬ ‫משפט אייכמן‪ .10‬בסך הכל הופיעו בדבר ‪ 33‬כתבות פרי עטו‪ 18 :‬על העולם היהודי בשואה‪1 ,‬‬ ‫על היבטים שונים הקשורים למשפט אייכמן כש‪ 4-‬האחרונות מוקדשות לנושאים שונים‪:‬‬ ‫הסכנה שבנישואי תערובת‪ ,‬התפשטות האנטישמיות בעולם לאחר השואה‪ ,‬חשיבות התלמוד‬ ‫ועולם הישיבות בכתבה התפלמסת עם עמדת בן גוריון‪ ,‬ומשמעות הנס שארע לעם ישראל‬ ‫במלחמת ששת הימים‪ .‬הרשימה האחרונה שפרסם בדבר‪ ,‬הופיעה לאחר שתיקה‪ ,‬שנמשכה‬ ‫שלוש שנים‪ .11‬הפרסום האחרון של פראגר בדבר לילדים‪ ,‬סיפור קצר בשם 'דף סידור נידף‬ ‫בשלגי סיביר' (כרך כ"ג י"ט תשרי תשי"ג ‪ ,)4-3 ,8.13.1852‬סיפורו של אסיר יהודי בגולאג‬ ‫סובייטי בסיביר בזמן מלחמת העולם השנייה שמוצא דף סידור‪ ,‬היה בגיליון שמחת תורה של‬ ‫שנת ‪ .1852‬בסך הכל פרסם פראגר בדבר לילדים ‪ 18‬פעמים‪ 14 ,‬מן הפרסומים עסקו באופן‬ ‫מפורש בשואה‪.‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס פראגר לשרות 'ההגנה'‪ ,‬ולקראת סוף המלחמה יצא‬ ‫כמה פעמים כשליח מטעם 'ההגנה' למחנות העקורים בגרמניה‪ ,‬ולנקודות התקבצות של‬ ‫ניצולים לקראת העפלה לארץ ישראל בצ'כיה‪ ,‬בצרפת ובאיטליה (פראגר‪" ,‬דו"ח קצר של‬ ‫פעילות ההסברה בשרות ההגנה"‪ ,25.11.1862 ,‬ארכיון פראגר‪ ,‬קלסר ‪ ,16‬גקה"ש)‪ ,‬שם היה‬ ‫שותף למפעל גביית עדויות מפי ניצולים‪ .‬פעולת תיעוד ואיסוף חומר היסטורי באמצעות‬ ‫גביית עדויות אישיות מפי הניצולים שבמחנות העקורים באירופה‪ ,‬החלה מייד עם תום‬ ‫המלחמה‪ ,‬באמצעות ועדות היסטוריות‪ ,‬שנוסדו על ידי ארגוני הניצולים‪ .‬במחנות העקורים‬ ‫בגרמניה פעלו ועדות שהיו סניפים של "הועדה ההיסטורית המרכזית של היהודים‬ ‫המשוחררים"‪ ,‬שמקום מושבה היה במינכן (קרקובסקי ‪ ;355-351 ,1885‬כהן ‪ .)2335‬פראגר‬ ‫השתתף במבצע תיעוד זה מטעם 'ההגנה'‪ .‬הוא ביקש לרשום מפיהם של הניצולים‪ ,‬תיעוד‬ ‫ראשוני של חוויית ההישרדות שלהם ושל האירועים להם היו עדים‪ ,‬בזמן השואה ולאחריה‪,‬‬ ‫כשחוויית ה'העפלה' זכתה אצלו לדגש מיוחד‪ .‬את רשמיו עיבד לסדרת כתבות שהופיעה‬ ‫בעיתון דבר‪ ,‬ולכתבות לילדים בדבר לילדים‪ ,‬כמו גם לעיתונים בניו‪-‬יורק‪ ,‬שגם לשם נסע‬ ‫מטעם 'ההגנה' (אייזנברג ‪.)13-68 ,2313‬‬ ‫‪ 10‬נפתח ב ‪ ,11.4.61‬כשפסק הדין פורסם בדצמבר אותה שנה‪.‬‬ ‫‪ 11‬רשימה חלקית של הפרסומים מצויה ברישום הביבליוגרפי של עבודת הדוקטור של מלי אייזנברג‪,‬‬ ‫עמ' ‪ .212-213‬אייזנברג מציינת את הפרסום "נקודת המוקד של המשפט" מיום ‪ 33.3.62‬כפרסום האחרון‬ ‫של פראגר ב'דבר‪ ,‬בעוד שלמעשה הופיעו עוד ארבע רשימות‪' :‬נישואי תערובת'‪' ;6.1.1862 ,‬הצלחות‬ ‫היהודים מעוררות גלי אנטישמיות'‪' ;13.8.62 ,‬עם התורה וניגון הגמרא' ‪' ;15.5.64 ,‬מה בין נס לניסיון'‪,‬‬ ‫‪.1.1.61‬‬

‫‪11‬‬

‫כל מי שנזדמן לו להיפגש עם השרידים הניצולים בהכרח שתתעורר בו שוב ושוב‬ ‫התמיהה הגדולה‪ :‬כיצד שמרו אלה על גחלת החיים שלא תיכבה? לא פעם העזתי‬ ‫לשאול אותם על כך ('עם שארית יהודי פולין'‪ ,‬דבר‪ ,‬ו' אדר א' תש"ו‪.)2 ,1.2.46 ,‬‬

‫בכתבות שהתפרסמו בדבר וזכו לעיבוד כרפורטאז'ות וסיפורים לילדים בדבר לילדים‪ ,‬הוא‬ ‫חשף‪ ,‬או אולי‪ -‬יצר וברא‪ ,12‬דמויות ארכיטיפיות של ניצולים‪ ,‬שעתידות לחזור ולהופיע‬ ‫ביצירותיו לילדים‪ ,‬בעיקר בסיפורים הקצרים שיופיעו באוספים שונים ובעיתון המודיע הצעיר‬ ‫בשנות ה‪ ,1353 -‬וכן גם במקראות לבתי הספר היסודיים‪ ,‬הן בחינוך הממלכתי‪ ,‬הן בממלכתי‪-‬‬ ‫דתי וגם במקראות החרדיות‪.14‬‬

‫ג‪ .‬פראגר בעשור הראשון למדינה‬ ‫בעשור הראשון למדינה התבסס מעמדו של פראגר כמומחה לשואה‪ ,‬וככותב לילדים ממגזרים‬ ‫שונים בנושא‪ .‬בשנות ה‪ 53-‬הוא כתב בעיקר להצופה לילדים והמודיע הצעיר‪ .‬סיפוריו הקצרים‬ ‫נכללו בתוכנית הלימודים החדשה‪ ,15‬ופורסמו במקראות‪ 16‬שונות שיועדו למגזרים שונים‪:‬‬ ‫לחינוך הממלכתי‪-‬דתי‪ ,‬הממלכתי והחרדי‪.‬‬ ‫עם ראשית הדיונים על הקמת “יד ושם”‪ ,‬כמפעל הנצחה לאומי‪ ,‬ב‪ 1845-‬ביקש פראגר ליטול‬ ‫בו חלק‪ .‬הדיונים לקראת הקמת מוסד שיפעל להנצחת זכרם של יהודי אירופה‪ ,‬ואופיו הרצוי‪,‬‬ ‫שהחלו למעשה עוד בזמן המלחמה‪ ,‬הואצו עם סיומה‪ ,‬והתקיימו באסיפות פומביות ומעל דפי‬ ‫העיתונות (כהן ‪ .)21-23 ,2313‬ב‪ 1841-‬פרסם פראגר את הספר חורבן ישראל באירופה בהוצאת‬ ‫'הקיבוץ המאוחד'‪ ,‬שהיה הספר המסכם הראשון על השואה שהופיע בישראל‪ .‬למרות הכרה‬ ‫ממסדית זו נדחתה בקשתו לקבל תפקיד רשמי ב"יד ושם"'‪ ,‬במקום זאת‪ ,‬הוא התמנה על ידי‬ ‫הקונגרס היהודי העולמי כחבר ב"מועצה העולמית לתיעוד השואה" מטעם “יד ושם”‪ .‬מעמד‬ ‫‪ 12‬במדור הספרותי של 'על המשמר' התפרסמה ב‪ 1844-‬רשימה ארסית במיוחד על פראגר וכתיבתו‪.‬‬ ‫הכותב‪ ,‬אהרון בר‪-‬שמואל‪ ,‬מציין את נוכחותו הציבורית של פראגר‪ ,‬ומטיל ספק במהימנות תיאוריו‬ ‫ובמקורות שלו ('בשבילי הפנתיאון'‪ ,‬על המשמר‪ .)4 ,16.6.1844 ,‬ביקורת זו מעידה על המעמד המקובל‬ ‫של פראגר ביישוב כ'סופר שואה'‪.‬‬ ‫‪ 13‬האסופה ניצוצי גבורה יצאה לאור בשנת ‪ 1852‬בהוצאת 'נצח'‪.‬‬ ‫‪ 14‬פסיעות – המקראה לחינוך הממלכתי‪-‬דתי (נקראה פסיעות ראשונות מ‪ ,)1863-‬מקראות ישראל‬ ‫לחינוך הממלכתי‪ ,‬ילדותנו – מקראה לחינוך החרדי‪.‬‬ ‫‪ 15‬לאחר חקיקת חוק חינוך חובה‪ 1853 -‬הפכה הוראת השואה לאחד היעדים של מערכת החינוך‪ .‬על‬ ‫כך‪ ,‬בהמשך‪.‬‬ ‫‪" 16‬המקראות" הן שם כולל לאסופות של טקסטים ספרותיים שנבחרו בידי עורך או עורכים‪ ,‬ושנועדו‬ ‫ללימוד השפה והספרות העברית לילדים ונוער בבתי‪-‬הספר בישראל‪ .‬הכתבים הכלולים במקראות ייצגו‬ ‫במתכוון סוגות ספרותיות מגוונות במטרה לחזק תודעת זהות ותרבות‪ ,‬בהתאם לרוח התקופה‪ .‬ראו‪:‬‬ ‫דוד אוהד‪ .2331 .‬התגבשות והשתנות הזהות היהודית‪-‬ישראלית‪ :‬מחקר על ביטוי הזהות במקראות‬ ‫ללימוד עברית במאה ה‪ ,23-‬חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה"‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫זה הביא לכך שהוא השתתף בדיונים וכנסים שנועדו לעצב את דמותו של מפעל ההנצחה‪ ,‬ואף‬ ‫הציע את הארכיון העשיר שלו לטובת הארכיון הלאומי (אייזנברג ‪ .)83-81 ,2313‬כבר מהשלבים‬ ‫הראשונים של הדיונים על אופיו הרצוי של המוסד הציע פראגר ש”יד ושם” ידגיש את‬ ‫הגבורה הרוחנית של היהודים מול הנאצים‪ .‬בישיבה שהתקיימה ב”יד ושם” הוא סיפר על‬ ‫ביקוריו במחנות העקורים שם שוחח עם הניצולים ושמע מפיהם על גילויי הגבורה הרוחנית‬ ‫שבעמידה מול הנאצים‪ .‬הוא טען ש”יד ושם” צריך להנציח את גם את אותם יהודים שאין‬ ‫להם "חוגים" שמדברים בשמם – וציין את הפוליטיזציה שלובש זיכרון השואה בארץ (דו"ח‬ ‫הישיבה מצוטט אצל כהן ‪.)41 ,2313‬‬ ‫ב‪ 1848-‬פנה פרופ' יוסף קלוזנר אל פראגר בבקשה לכתוב ערך לאנציקלופדיה העברית‬ ‫המתהווה‪ .‬הערך 'אנטישמיות בגילויה הנאצי'‪ ,‬פרי עטו‪ ,‬ראה אור בתוך הערך 'אנטישמיות'‪,‬‬ ‫שפורסם בכרך ד' של האנציקלופדיה בשנת תשי"ב (אייזנברג ‪ .)143 ,2313‬בתשכ"ד ראה אור‬ ‫ערך נוסף שחיבר ‪' -‬אשווינצ'ים'‪.‬‬ ‫ב‪ 1858-‬התחדשה בארץ הופעת הירחון החרדי 'בית יעקב'‪ .‬הירחון נוסד בלודז' בשנת תרפ"ג‬ ‫ונועד להפיץ את דברה של רשת החינוך החרדית לבנות‪ ,‬רשת שכללה בתי ספר‪ ,‬סמינרים‬ ‫למורות ותנועת נוער ('בתיה')‪ .‬פראגר היה עורך בפועל של העיתון ואחד הכותבים המרכזיים‬ ‫בו‪ .‬נושא השואה נידון בעיתון זה בהרחבה‪ 17.‬ב‪ 1858-‬ראה אור ספרו מאבדן עלי פדות ‪ -‬מסה‬ ‫היסטוריוגרפית בנוגע לשאלות של הגות הקשורות בהקמת המדינה‪ .‬גישתו של פראגר הייתה‬ ‫שתקומת המדינה הינה נס‪ ,‬ושהמדינה נולדה מתוך השואה‪.‬‬

‫ד‪ .‬סופר שואה חרדי בשנות ה‪63-‬‬ ‫בשנות ה‪ 63-‬כתב פראגר פחות ופחות בעיתונות הכללית ויותר בעיתונות חרדית‪ ,‬ובעיקר‬ ‫בירחון בית יעקב‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא פרסם ספרי הגות‪ ,‬אוספים של שירה מהגטאות‪ ,‬ומאמרים‬ ‫מעטים בדבר ובמעריב וגם בהצופה והמודיע (אייזנברג ‪ .)81 ,2313‬בשנים אלה לא כתב יצירות‬ ‫חדשות לילדים‪ .‬סופו של עשור זה הוא קץ עידן המקובלות של פראגר כסופר שואה לילדים‬ ‫ממגזרים שונים בחברה הישראלית‪ .‬בשנות ה‪ 13-‬הופנו יצירותיו לילדים לקהל הקוראים‬ ‫החרדי‪.‬‬ ‫בשלבי ההכנות למשפט אייכמן (שנפתח בירושלים ב‪ )11.4.1861-‬היה פראגר מעורב‪ .‬חוקרי‬ ‫לשכה ‪ ,36‬שהקימה המשטרה לצורך ניהול החקירה והכנת חומר התביעה‪ ,‬נפגשו איתו לצרכי‬ ‫התייעצות וקבלת חומרים שונים מהארכיון האישי שלו‪ .‬גם בן‪-‬גוריון ניהל איתו שיחות בנוגע‬ ‫לעמדתו לגבי האופי הרצוי של המשפט (אייזנברג ‪ ;183-182 ,2313‬פרילינג ‪;438-438 ,2338‬‬ ‫יבלונקה ‪ .)83-81 ,2333‬פראגר אף קיבל אישור כניסה קבוע לאולם בית המשפט בירושלים‬ ‫‪ 17‬לדיון מפורט ראו גולדברג ‪' ,1888‬השואה בעיתונות החרדית'‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫(יבלונקה ‪ .)16 ,2333‬המשפט זכה לביקורת מפי גורמים חרדים רבים‪ ,‬וביניהם פראגר‪ .‬את‬ ‫אכזבתו מאופיו המוגמר של המשפט ביטא במאמרים שהופיעו בדבר‪ 18‬ובעיקר בבית יעקב‪.19‬‬ ‫אכזבתו נבעה מהאופן החלקי שבו טופלו במשפט סוגיות יסוד מזמן השואה‪ .‬בין הסוגיות שלא‬ ‫זכו לדעתו לניתוח ראוי הייתה עמידתם הרוחנית המרשימה של היהודים כנגד רוצחיהם‪.‬‬ ‫במאמר בבית יעקב הוא טען להשתקה מכוונת של מעמדה של היהדות המסורתית בהצגת‬ ‫גילויי עמידה והתנגדות של היהודים בתקופת השואה‪.‬‬ ‫המפעל המרכזי של פראגר בשנות ה‪ 63-‬היה הקמת 'הגנזך לקידוש השם' בבני ברק בשנת‬ ‫‪ .1864‬המקום נועד לשמש ארכיון שואה בעל אוריינטציה חרדית‪ ,‬ופראגר ניהל אותו עד מותו‬ ‫בשנת ‪ .1884‬בשנות ה‪ 63 -‬המאוחרות הפך פראגר לסופר למבוגרים ולילדים המזוהה עם‬ ‫המגזר החרדי (קפלן ‪.)258 ,2331‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬בין השנים ‪ 1868-1841‬פרסם פראגר עשרות רפורטאז'ות וסיפורים בנושא השואה‬ ‫בעיתוני ילדים (בעיקר בדבר לילדים‪ ,‬המודיע הצעיר והצופה לילדים)‪ ,‬בקבצי סיפורים‪,‬‬ ‫ובמקראות לבתי הספר של זרמי החינוך השונים‪ .‬בפרק זמן זה היה סיפור השואה שלו לילדים‬ ‫דומיננטי וממסדי‪ .‬מבחינה סגנונית – הסיפורים והכתבות שילבו שלושה דגמים מרכזיים‪ :‬דגם‬ ‫היסטוריוגרפי–מיידע‪ ,‬דגם "קידוש השם"‪ ,‬שנשען על מסורת יהודית רבת שנים של זיכרון‬ ‫וכתיבה‪ ,‬ודגם חילוני‪-‬ציוני‪ ,‬שכלל מאפיינים של סיפורי שואה לילידם שהתפרסמו בשנים‬ ‫אלה ביישוב ובמדינה‪.‬‬ ‫הדגמים בהם השתמש בכתיבתו משקפים את הביוגרפיה האישית שלו – את העולמות‬ ‫השונים בתוכם חי ומהם הושפע‪ .‬בשלושת הפרקים הבאים אציג את הדגמים השונים‬ ‫ומטרותיהם בכתיבתו של פראגר לילדים‪.‬‬

‫‪ 3' 18‬בעיות לסכום משפט אייכמן'‪ ,‬דבר‪' ;4 ,18.8.1861 ,‬נקודת המוקד של המשפט'‪ ,‬דבר‪.2 ,33.3.1862 ,‬‬ ‫‪' 19‬צרור הערות בשולי המשפט'‪ ,‬בית יעקב ‪ ,28-21‬אב‪-‬אלול תשכ"ה‪.6 ,‬‬

‫‪1/‬‬

‫פרק שלישי‬ ‫"שם בוודאי חורבן עכשו"‪ :‬הדגם ההיסטוריוגרפי‬

‫שש רפורטאז'ות ארוכות‪ ,‬מודפסות באות קטנה ובצפיפות‪ ,‬פרסם פראגר בדבר לילדים בין‬ ‫השנים ‪ .1844-1841‬הרפורטאז'ות נכתבו בדגם של כתיבה היסטוריוגרפית – מיידעת ומפרטת‪.‬‬ ‫באמצעות דגם זה ביקש פראגר להעביר לקוראים מידע על המתרחש בפולין‪ ,‬ועל סמך מקורות‬ ‫מידע מהימנים לתאר את מצבן של הקהילות היהודיות שם טרם חורבן‪ .‬כך‪ ,‬שלבו‬ ‫הרפורטאז'ות בין מידע חדשותי מפולין‪ ,‬ובין היסטוריה קרובה ורחוקה של הקהילות‬ ‫המושמדות‪ .‬דגם זה ביסס את מעמדו של פראגר בקרב הקוראים כעיתונאי‪ ,‬שהוא גם חוקר‬ ‫מומחה לעניין שואת יהודי פולין‪ .‬באמצעות הכתיבה הראשונית הזו‪ ,‬על משמעותה של‬ ‫השואה המתחוללת באירופה במונחים של אובדן תרבותי‪ ,‬ביקש פראגר לכונן תבנית של‬ ‫"זיכרון היסטורי ראשון" – בסיפור השואה הראשוני הזה הכרחי היה להקדיש פרקים נרחבים‬ ‫לתפארת העולם הרבגוני אותו הכיר מקרוב‪ ,‬ואותו ביקש להציג בפני הקוראים‪ ,‬כשהוא‬ ‫מתועד לפרטי פרטיו‪ ,‬ולגילויי עמידה רוחנית שונים של כלל היהודים שם‪.‬‬ ‫הרפורטאז'ה הראשונה‪' ,‬חג הסכות בוורשה הבוערת' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬יא' תשרי תש"ב‪,‬‬ ‫‪ ,)5-4 ,2.13.41‬תיארה את מאמציהם הכבירים של יהודי ורשה לקיים את מצוות חג הסוכות‬ ‫בשנת הכיבוש הראשונה‪ .‬שבע הרפורטאז'ות שפורסמו בין מרץ ‪ 1843‬לינואר ‪ 1844‬היו חלק‬ ‫מסדרה בשם "על פני יהדות פולין"‪ ,‬וכל אחת התייחסה למרכז יהודי גדול באחת מערי פולין‪:‬‬ ‫ורשה ('ורשה‪ -‬עיר בלי יהודים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,21‬י"ח אדר ב' תש"ג‪215- ,25.3.43 ,‬‬ ‫‪ ,)214‬לודז' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י' בניסן תש"ג‪ ,)1-6 ,15.4.43 ,‬וילנה ('ירושלים‬ ‫דליטא בחורבנה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,15‬י"ז בטבת תש"ד‪.)115-114 ,13.1.44 ,‬‬ ‫ביוני ‪ 1844‬פרסם פראגר בדבר לילדים שתי רפורטאז'ות נוספות על המרד בגטו ורשה‪ ,‬בשם‬ ‫'מצודת האבדון והגבורה'‪ ,‬שנכתבו גם הן בדגם כתיבה זה ('גיטו ורשה‪ -‬מצודת האבדון‬ ‫והגבורה'‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,35‬י' סיוון תש"ד‪ ;333-332 ,1.6.44 ,‬חוב' ‪ ,36‬י"ז סיוון תש"ד‪,8.6.44 ,‬‬ ‫‪.)311-313‬‬ ‫בכתבה 'על פני יהדות פולין'‪ ,‬הפותחת את סדרת הרפורטאז'ות בעלת השם הזהה‪ ,‬מנסח‬ ‫פראגר את מטרתה‪ .‬הסדרה נועדה לתת מושג‪ ,‬לדבריו‪:‬‬ ‫על החיים הללו‪ ,‬עזי הדופק ועשירי הגוֹנים של יהדות פולין‪ ,‬נעביר לפניכם שורת‬ ‫תיאורים קצרים על המרכזים החשובים ביותר‪ .‬הבה ונראה איך חיו אחינו בפולין‬

‫‪18‬‬

‫ואיך חרבו החיים האלה על‪-‬ידי היד הטמאה‪ ,‬שתגַדע במהרה בימינו (דבר לילדים‪,‬‬ ‫כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,24‬כ"ז אדר א' תש"ג‪.)183 ,4.3.43 ,‬‬

‫על כל הרפורטאז'ות שרתה נימה של קינה והספד על יהדות פולין‪ .‬הן נכתבו אמנם בסגנון‬ ‫עיתונאי עכשווי‪ ,‬אך בתיאורי החורבן ותגובות היהודים באו לידי ביטוי גם מאפיינים של סגנון‬ ‫יהודי‪-‬מסורתי‪ .‬בכתבה הנזכרת הופיע גם‪ ,‬ובאופן נדיר אצל פראגר‪ ,‬מימד של קינה אישית‪:‬‬ ‫אנו מתאבלים וכואבים על חורבנה של יהדות אירופה‪ ,‬אבל כלום יודעים אנו מה‬ ‫נורא ואיום החורבן? כשאני מהרהר לעצמי לעתים קרובות באסון הגדול של העם‪,‬‬ ‫אני מזדעזע כל פעם מחדש לעצם הרעיון‪ ,‬שמיליון מילדי ישראל באירופה נמצאים‬ ‫בידיו של הרשע‪ .‬מי יודע מה עלה לעוללים אלה שלא טעמו עדיין טעם חיים? בכאב‬ ‫על גורלם של ילדי ישראל כלול גם כאבי האישי הגדול ביותר‪ ,‬שכן גם בני יחידי‬ ‫נמצא בתוך מיליון הילדים האלה‪ .‬כמעט שנה הייתי עם יהדות פולין תחת ממשלתו‬ ‫האכזרית של הכובש הנאצי‪ .‬בדרך נס ניצלתי וזכיתי לעלות לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬היחיד‬ ‫מכל בני משפחתי (שם)‪.‬‬

‫השימוש במקורות‬ ‫הרפורטאז'ות של פראגר נכתבו תוך הסתמכות על מקורות שונים‪ ,‬ונקודה זו‪ ,‬שדרשה לעצמה‬ ‫ערך אמת‪ ,‬הודגשה בכתוב‪ .‬המקורות בהם השתמש פראגר היו ספרי מחקר‪ ,‬ספרות מטיילים‪,‬‬ ‫עיתונות‪ ,‬עדויות של עדים לאירועים‪ ,‬דיווחי רדיו ועדותו שלו‪ ,‬כמי שהיה בוורשה עד קיץ‬ ‫‪ .1843‬עדותו האישית משמשת כמקור מידע על אירועים שקרו בעיר בראשית המלחמה ועל‬ ‫הפרשנות שניתנה לאירועים על ידי אנשי ורשה‪:‬‬ ‫יום ‪ 21‬בספטמבר ‪ – 1838‬זהו היום השחור הראשון בתולדות המלחמה הנוכחית [‪]...‬‬ ‫כיום שחור ואפל לאנושות כולה יירשם‪ ,‬אפוא‪ ,‬התאריך הזה בתולדות העולם‪ .‬ועלי‬ ‫להודות‪ ,‬שאני – וכמוני כל אחד מבין מיליון וחצי האנשים שנמצאו באותו יום‬ ‫אומלל בוארשה – לא הרגשתי ולא הערכתי כראוי את עוצם האסון והשואה‬ ‫שבכניעה ('חג סוכות בוורשה הבוערת'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬חוב' ‪ ,2-1‬י"א תשרי‬ ‫תש"ב‪.)4 ,2.13.41 ,‬‬

‫פראגר הרבה לציין ספרות נוסעים בין מקורותיו‪ .‬ספרות הנוסעים העניקה מימד אובייקטיבי‬ ‫לתיאוריו‪ ,‬שכן הכותבים אינם יהודים‪ ,‬וניתן היה באמצעותה להעניק לקוראים רשמים‬ ‫מהמראה האופייני של השכונות היהודיות בערי פולין‪ .‬ברפורטאז'ה 'ורשה – עיר בלי יהודים'‬

‫‪11‬‬

‫(דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,)215 ,25.3.43 ,21‬ציין פראגר כמקור מידע את ספרו של התייר‬ ‫הצרפתי‪ ,‬אלבר לונדר‪:20‬‬ ‫כשהזדמן התייר הצרפתי הידוע אלבר לונדר בפעם הראשונה לווארשה‪ ,‬קרא מתוך‬ ‫הפתעה‪' :‬גיליתי את הממלכה היהודית על הוויסלה' (שם‪.)214 ,‬‬

‫ברפורטאז'ה על לובלין‪' ,‬לובלין – העתיקה בגיטאות פולין' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,15‬י"ז‬ ‫בטבת תש"ד‪ ,)116-115 ,13.1.44 ,‬הוא ציין כמקור המידע המרכזי של על התפארת‬ ‫הארכיטקטונית של הגטו היהודי הישן‪ ,‬את ספריהם של אמן‪-‬נוסע גרמני בעל שם ואת ספרו‬ ‫של ההיסטוריון באלאבאן‪:‬‬ ‫כל אלה [‪ ]...‬הובאו בספר מיוחד בשפה הגרמנית‪ ,‬שהופיע בשם "די יודענשטאדט פאן‬ ‫לובלין" (ברלין ‪ ,)1818‬ומחברו הוא הקצין הגרמני והאמן האציל קארל ריכארד הינקר‬ ‫פון שארלוטנבורג‪ .‬אלא דבר אחד חסר בשער הספר – הלוא הם דברי ימי לובלין‬ ‫היהודית‪ ,‬ואותם כתב ההיסטוריון המפורסם פרופסור מאיר באלאבאן (שם‪.)115 ,‬‬

‫בשתי הכתבות על מרד גטו ורשה הרבה פראגר בציטוט ממקורות מידע רבים ושונים‪ :‬עדי‬ ‫ראיה לאירועים מקרב המורדים‪ ,‬מקורות רשמיים פולניים כמו דיווחי עיתונות המחתרת‬ ‫הפולנית ודיווחי הרדיו הפולני ומקורות מידע גרמניים‪ .‬כתיבה זו התבססה אמנם על דגם‬ ‫הכתיבה ההיסטוריוגרפית‪ ,‬אך לא הייתה כתיבה היסטוריוגרפית של ממש‪ .‬דומה שפראגר נמנע‬ ‫מלציית לתכתיבי הדגם במלואם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬לא ציין את שמותיהם של מקורות המידע שלו‪:‬‬ ‫אחד פולני‪ ,‬עד ראיה לטבח הגדול בגיטו וארשה‪ ,‬כותב‪" :‬מספרים לי שאי שם נמצא‬ ‫מחבוא מוסווה יפה יפה‪ ,‬מקום שמכשפה אחת נוטלת ‪ 233‬זהוב ליום בעד הסתרת ילד‬ ‫('גטו ורשה – מצודת האבדון והגבורה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,36‬י"ז סיוון‬ ‫תש"ד‪.)313 ,8.6.44 ,‬‬

‫‪ 20‬לונדר היה מגדולי העיתונאים החוקרים הבין‪-‬לאומיים במחצית הראשונה של המאה העשרים‪.‬‬ ‫בעקבות תחקיר מקיף שערך על חיי היהודים בעולם‪ ,,‬ביקר בפלשתינה סמוך למאורעות ‪,1828‬‬ ‫בווייטצ'פל ‪ -‬הגטו הגדול של לונדון‪ ,‬ברוסיה התת‪-‬קרפטית‪ ,‬ולאחר מכן בטרנסילבניה‪ ,‬בסרביה‪,‬‬ ‫בוקובינה‪ ,‬גליציה‪ ,‬ורשה ‪ -‬ומשם לתל‪-‬אביב‪ ,‬יפו‪ ,‬ירושלים‪ ,‬צפת‪ .‬לונדר ניסה להבין מדוע נמשכים‬ ‫יהודים לארץ הזאת‪ ,‬איך נוצר ה"יהודי החדש"‪ ,‬מהו יחסם של המנהיגים הערבים בפלשתינה לתופעה‬ ‫הציונית ומה צופן העתיד לשני העמים הללו‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫וכשפראגר מצטט מתוך עיתון‪ ,‬הוא אינו מציין את שמו‪:‬‬ ‫ב‪ 23-‬ביוני [‪ ]...‬כותב עיתון אחר של המחתרת הפולנית‪" :‬תימרות העשן השחורות‬ ‫מהגיטאות העולים המכסים יומם ולילה את פולין‪ ,‬לא יכסו לא על הפשע הגרמני ולא‬ ‫על גבורת אנשי הקרב היהודים ולא על מצפוננו" (שם)‪.‬‬

‫עדה לאירועים‪ ,‬המוצגת כחברת תנועת נוער חלוצית לוחמת‪ ,‬מופיעה בכתבה כמקור אנונימי ‪-‬‬ ‫שמה אינו מצויין‪ ,‬וגם לא שם התנועה אליה השתייכה‪:‬‬ ‫לפי עדותה של נערה צעירה‪ ,‬מהתנועה החלוצית בפולין‪ ,‬היו כל בני הנוער נשבעים‪,‬‬ ‫שיילחמו עד הרגע האחרון‪ .‬בשעת השבועה נכח נציג המחתרת הפולנית‪ .‬השבועה‬ ‫נאמרה בעברית (שם)‪.‬‬

‫גם כשמצוטט מקור גרמני‪ ,‬פראגר אינו מפרט את מקור הציטוט‪:‬‬ ‫אחד הפקידים הגרמניים סיפר‪ ,‬שביום אחד נעלמה בגטו רכבת שלמה טעונה מלט‪.‬‬ ‫זמן רב לא הבינו הגרמנים לאן נעלם המלט הזה‪ .‬אחר כך‪ ,‬כשפרץ המרד‪ ,‬עמדו‬ ‫הגרמנים על הסוד‪ ,‬כי מטען המלט הוברח לתעלה מוסווית יפה יפה (שם)‪.‬‬

‫יתכן שהשמטת הפרטים לגבי המקורות מרפורטאז'ות שפורסמו בעיתון לילדים נועדה למנוע‬ ‫סרבול מיותר‪ ,‬ולהנגיש את המידע לקוראים הצעירים‪ .‬שכן‪ ,‬במאמרים בנושאים אלה‪ ,‬שפרסם‬ ‫פראגר בעיתון דבר‪ ,‬היו מראי המקום מפורטים יותר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬ההישענות על מקורות מידע‬ ‫שונים נועדה לאשש את המימד האותנטי והאובייקטיבי של הכתוב‪.‬‬ ‫ברפורטאז'ות הראשונות האלה מנה פראגר באריכות את המאפיינים השונים של התרבות‬ ‫והחברה היהודים שחרבו‪ .‬בכך השתלבה כתיבתו הן עם דגם הכתיבה המיידע שאפיין את‬ ‫הכתיבה לילדים בדבר לילדים בזמן זה (דר ‪ ,)23-22 ,2336‬וגם עם דגם הקינה המסורתי‪ ,‬שבו‬ ‫השתמשו כותבים חרדים שחיברו קינות על השואה‪ ,‬שבהן מקובל היה לציין באריכות‬ ‫ובפרוטרוט את מניין מאפייני העולם שחרב (ידידיה ‪ .)25 ,2311‬כך‪ ,‬ברפורטאז'ות ראשונות‬ ‫אלה‪ ,‬שנועדו לכונן את סיפור העולם היהודי שחרב כחלק בלתי נפרד מסיפור על השואה‪ ,‬עקב‬ ‫פראגר אח רי המסורת היהודית העתיקה של זיכרון והספד באמצעות ציון חייהם ופועלם של‬ ‫הנספים‪ ,‬אך הוא עשה זאת מנקודת מבט של חוקר ולא של כותב קינה מסורתי‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫המרכזים העירוניים הגדולים‬ ‫הנושא המרכזי של שש הרפורטאז'ות הראשונות היה תפארת העולם שחרב במרכזים‬ ‫העירוניים הגדולים של פולין‪ .‬פראגר בחר מאפיין ייחודי לכל אחד מהמרכזים היהודים בטרם‬ ‫שואה‪ .‬מספרי היהודים שחיו בפולין מלאו תפקיד משמעותי בתיאור העולם שהיה‪ .‬במאמר‬ ‫שפורסם כחצי שנה לאחר הגירוש הגדול של מרבית תושבי גטו ורשה למחנה ההשמדה‬ ‫טרבלינקה‪ ,‬סקר פראגר את מימדי החורבן‪ .‬את הנתונים על מספר היהודים והשפעתם על‬ ‫העיר הוא הציג מנקודת מבט של עד‪ ,‬שהיה מבניה של הקהילה המפוארת‪ ,‬ושל חוקר המשלב‬ ‫מקורות מידע שונים‪:‬‬ ‫היהודים בווארשה לא עלו מעגלם יותר מכדי שליש האוכלוסייה שבעיר‪ ,‬אבל על‬ ‫המבקר מבחוץ יכלה וארשה לעשות את הרושם של עיר שכולה יהודים [‪]...‬‬ ‫היום הזה ורשה היא עיר בלי יהודים‪ .‬קשה לו לאדם לתאר לו בדמיונו את התמונה‬ ‫הזאת‪ .‬רחוב נלווקי‪ ,‬זה ים האדם הגואש‪ ,‬שהיה סואן כאותו נהר אגדי סמבטיון ששה‬ ‫ימים בשבוע ורק בשבת נח‪ ,‬מה פניו של רחוב זה בלי יהודים? [‪ ]...‬שם בודאי חורבן‬ ‫עכשיו‪ ,‬בית קברות ('ורשה‪ -‬עיר בלי יהודים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,21‬י"ח אדר‬ ‫ב' תש"ג‪.)215-214 ,25.3.43 ,‬‬

‫מספרם הגדול של היהודים בעיר לפני הכיבוש הגרמני היה נתון מרכזי גם בכתבה שחיבר‬ ‫פראגר על לודז'‪:‬‬ ‫היה הייתה עיר בשם לודז'‪ .‬על המפה הגרמנית הרשמית אין למצוא היום עיר בשם‬ ‫זה‪ .‬הכובשים האכזרים לא זו בלבד ששדדו ורוקנו את העיר הזאת‪ ,‬שבה היו כרבע‬ ‫מיליון יהודים‪ ,‬אלא אף גזלו ממנה את שמה (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י'‬ ‫בניסן תש"ג‪.)6 ,15.4.43 ,‬‬

‫בווילנה‪ ,‬מספר היהודים היה קטן יחסית‪ ,‬בהשוואה לוורשה ולודז'‪ ,‬אולם היא הייתה מרכז‬ ‫רוחני מפואר‪:‬‬ ‫לפי מספר האוכלוסים היהודים צריכה הייתה וילנה להיחשב בין המרכזים היהודים‬ ‫הקטנים‪ .‬פחות מ‪ 53-‬אלף יהודים חיו שם לפני המלחמה [‪ ]...‬ואף על פי כן נשאה‬ ‫בגאון עד יומה האחרון ועד חורבנה את התואר "ירושלים דליטא" [‪ ]...‬משום שהייתה‬ ‫בית היוצר כמעט לכל הזרמים הרוחניים הגדולים בקרב היהודים במאה וחמישים‬

‫‪99‬‬

‫השנים האחרונות ('ירושלים דליטא בחורבנה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬י"ד תשרי תש"ד‪,‬‬ ‫‪.)14-13 ,13.13.43‬‬

‫וילנה היהודית הייתה‪" ,‬המעיין שהשקה נהרות רבים בישראל" (שם)‪ .‬היא הייתה מרכז‬ ‫לתרבות יהודית‪-‬אורתודוכסית כמו גם לתנועה החלוצית ולתנועת הפועלים היהודית 'הבונד';‬ ‫מרכז של אידיש ושל עברית‪ .‬פראגר מציג זה מול זה‪ ,‬את העוני ועליבות של תנאי החיים של‬ ‫היהודים שם‪ ,‬לעומת תפארת עולמם התרבותי‪ .‬תפארת עולם התורה מוצגת לצד תפארת‬ ‫עולמם הרוחני של הזרמים החילוניים השונים בחברה היהודית‪:‬‬ ‫מי ידע להעריך את כל האוצרות שהיו גנוזים בווילנה? שם היה בית הדפוס המפורסם‬ ‫של 'האלמנה והאחים ראם'‪ ,‬הגדול בבתי הדפוס היהודיים שבעולם‪ ,‬שהיה מספק זה‬ ‫מאה שנה ומעלה לכל העולם היהודי ספרי קודש מכל המינים‪ ,‬ובייחוד את ההוצאה‬ ‫המושלמת והמדויקת ביותר של תלמוד בבלי [‪ ]...‬מבית דפוס זה יצאו גם הרבה‬ ‫ספרים של סופרי ההשכלה [‪ ]...‬והנה 'המכון המדעי היהודי' (בראשי תיבות 'ייווא')‬ ‫שמושבו המרכזי היה בווילנה‪ .‬המכון הזה היה ליצירה הספרותית‪ ,‬המדעית והעממית‬ ‫באידיש מה שספרייתנו הלאומית על הר הצופים היא ליצירה הלאומית‪-‬היהודית‬ ‫בכלל [‪ ]...‬אוסף עצום של שירי עם‪ ,‬בדיחות‪ ,‬דפוסי לשון‪ ,‬משחקי ילדים וגילויים‬ ‫שונים אחרים של הפולקלור היהודי [‪ ]...‬כל זה העלו הפראים הגרמנים באש (שם‪,‬‬ ‫‪.)14‬‬

‫ברפורטאז'ה על לודז'‪' ,‬העיר ששמה נמחה בידי הנאצים' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י'‬ ‫בניסן תש"ג‪ )1-6 ,15.4.43 ,‬הודגשה הדינמיות והרבגוניות של החיים החברתיים היהודים בעיר‪:‬‬ ‫רק לאחר שהסתכלת בה‪ ,‬בלודז' היהודית‪ ,‬מקרוב‪ ,‬היית מופתע למראה המקור האדיר‬ ‫של מרץ רוחני יהודי‪ ,‬שהיה מפכה שם‪ .‬אם תורה ואם חסידות‪ ,‬אם אמנות או שירה‪,‬‬ ‫תיאטרון‪ ,‬ציור או תרבות עבודה חדישה‪ .‬בבתי הקפה הסואנים ביותר של הרחוב‬ ‫הרועש ביותר‪ ,‬פיוטרקובסקה‪ ,‬היית מוצא בתוך הקהל המהמה של אנשי פרקמטיה‬ ‫קבוצת משוררים יהודים בני הדור הצעיר [‪ ]...‬לוטשים את חרוזי השירים והפואימות‬ ‫[‪ ]...‬יצחק קצנלסון‪ ,‬המשורר העברי הידוע‪ ,‬נמנה אף הוא עם אלה [‪ ]...‬שם היו מפכים‬ ‫חיים יהודים‪ ,‬לאומיים לחלוטין‪ ,‬מסורתיים‪ ,‬מלאי תוכן‪ .‬על אף גזירת המלכות על‬ ‫מנוחה מחייבת ביום א'‪ ,‬הייתה לודז' היהודית נאבקת לשמור על מנוחת השבת‬ ‫היהודית‪ .‬לודז'‪ ,‬שכולה עבודה וטרדות‪ ,‬הייתה מספיקה להתפלל בציבור שלוש פעמים‬ ‫בכל יום [‪ ]...‬שם נוסדה הגימנסיה העברית הראשונה בפולין ואף אולפן התיאטרון‬ ‫העברי הראשון בפולין‪ ,‬נוסד בלודז' (שם‪.)6 ,‬‬

‫‪93‬‬

‫בקינתו על עושר תרבותי שאבד בלודז' שילב פראגר את הדתי עם שאינו דתי‪ ,‬את הציוני עם‬ ‫היהדות המסורתית‪ .‬לודז' היהודית מתוארת כמרכז של תיאטרון ושירה‪ ,‬בתי קפה שהתקיימו‬ ‫לצד הקפדה על השבת‪ ,‬ועל התפילה בציבור‪ .‬החברה היהודית מוצגת כציבור רב פנים‪ ,‬כשכל‬ ‫ההיבטים של חיי היהודים שם זוכים לתשומת לב ברפורטאז'ה‪.‬‬ ‫גם בכתבה של על ורשה ('ורשה‪ -‬עיר בלי יהודים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,21‬י"ח אדר ב'‬ ‫תש"ג‪ ,)215-214 ,25.3.43 ,‬עירו האהובה‪ ,‬הוא הציג "גיבורי תרבות" יהודים‪ ,‬שזכו על ידי‬ ‫הרשויות לכבוד הנדיר בכך שנקראו רחובות על שמם‪ :‬הרב דוב‪-‬בריש מייזליש וד"ר לודוויג‬ ‫זאמנהוף‪ .‬כל אחד מהם זכה להתייחסות נרחבת‪ ,‬כשזו על זאמנהוף אף ארוכה יותר‪ .‬רבנים‬ ‫וחלוצים זכו להתייחסות על תושייתם ותרומתם לרווחת תושבי הגטו‪ .‬הקשרים המשפחתיים‬ ‫בין רבנים ובין מי שעזבו את עולם הדת אינם מוצנעים‪ ,‬להיפך‪ .‬הוא מספר לקוראיו הצעירים‬ ‫על רב בן המאה ה‪ 18 -‬בשם ר' שמואל זביטקובר‪ ,‬שפדה יהודים משבי הקוזקים‪ ,‬ועל הזכר‬ ‫היחיד שנותר ממנו‪ -‬נכדו הפילוסוף המפורסם אנרי ברגסון‪" ,‬יוצר שיטת ההכרה‬ ‫האינטואיטיבית" (שם‪.)214 ,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬המרכזים העירוניים הגדולים של פולין מתוארים כמרכזים של קהילות יהודיות גדולות‪,‬‬ ‫תוססות ומעורות בחיי הכרך‪ ,‬ודגולות מבחינת חיי התרבות והרוח ששררו בהן‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬שבחר מאפיין יחודי לכל קהילה יהודית עירונית‪ ,‬הציג את המרכז היהודי שבלובלין‬ ‫כשכיית חמדה ארכיטקטונית ('לובלין – העתיקה בגטאות פולין'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב'‬ ‫‪ ,15‬י"ז בטבת תש"ד‪ .)115-114 ,13.1.44 ,‬תפארת יופיו של הגטו היהודי מתוארת באריכות‪ .‬הוא‬ ‫מתעכב על בתי העץ העתיקים‪ ,‬הסמטאות הציוריות‪ ,‬ויופיים של בתי הכנסת וחפצי הקדושה‪:‬‬ ‫בכל קמט דק של מעברות העץ‪ ,‬הגזוזטראות‪ ,‬הגגות‪ ,‬המדרגות‪ ,‬החלונות‪ ,‬הדלתות‬ ‫והשערים‪ ,‬יש בהם יופי וחן רב‪ .‬כל צריף עץ מחוטב העיד על אמנות מיוחדת במינה‬ ‫של בנין [‪ ]...‬מה רבו בתי כנסיות עתיקים ומפורסמים שמצא שם בגטו של לובלין [‪]...‬‬ ‫מבחוץ נראים בתי הכנסת האלה צנועים לגמרי‪ ,‬בלא כל קישוט [‪ ]...‬אולם הקצין‬ ‫הגרמני נכנס לתוך בתי הכנסיות פנימה ודלה משם מלוא חופניים ערכי אמנות (שם‪,‬‬ ‫‪.)115‬‬

‫השימוש במקור חיצוני – ספרו של האמן‪-‬הנוסע הגרמני‪ ,‬פון שארלוטנבורג – מעניק לתיאור‬ ‫מימד אובייקטיבי‪ ,‬שהרי מקור המידע של פראגר על יופייה של לובלין הוא ספר שנכתב על ידי‬ ‫אמן ואדריכל‪ ,‬גרמני‪ ,‬לא יהודי‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫ביקורת חברתית ולאומית‬ ‫הכתבה על לודז' ייחודית בהשוואה לאחרות משום שפראגר כלל בה ביקורת חברתית‬ ‫מפורשת‪ .‬זהו עוד מאפיין של היסטוריוגרפיה מודרנית ושל עיתונאות‪ ,‬לעומת כתיבה‬ ‫מסורתית של קינה והספד‪ .‬בזמן פרסום הכתבה גטו לודז' עדיין היה קיים (התקיים עד אוגוסט‬ ‫‪ ,)1844‬לעומת הגטאות האחרים שחוסלו כבר בזמן הכתיבה‪ .‬יתכן שזו הסיבה לכך שפראגר‬ ‫איפשר לעצמו לכלול ביקורת על בעלי ההון שם‪ .‬לודז' מתוארת כמרכז תעשיית טקסטיל‪,‬‬ ‫שיהודים היו יזמיו ומנהליו‪ .‬היזמות היהודית הכבירה שבעיר היא מאפיין של העולם המפואר‬ ‫שחרב‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬פראגר מבקר את אותם התעשיינים היהודים העשירים‪ ,‬שלא פתחו את‬ ‫שערי המפעלים בפני פועלים יהודים‪:‬‬ ‫פוזננסקי היה מהטיפוס הישן של גבירים יהודים‪ :‬עזרה ליהודים בנדבות ‪ -‬הן; אבל‬ ‫פתיחת שערי מפעליו לפועלים יהודים ‪ -‬לאו (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י'‬ ‫בניסן תש"ג ‪.)6 ,15.4.43‬‬

‫הביקורת החברתית מתייחסת ישירות לעוני המרוד של הפרולטריון היהודי בעיר‪ .‬התעשיינים‬ ‫העשירים‪ ,‬שלא אפשרו לפרולטריון היהודי עבודה במפעליהם‪ ,‬הנציחו את עוניו‪ .‬רובע‬ ‫המגורים של ענייה היהודים של העיר – באלוט – מתואר באופן ריאליסטי וכואב‪:‬‬ ‫באלוט ‪ -‬הרובע היהודי המרושל והמרושש עד לזוועה‪ ,‬משכן הדלות היהודית‪ ,‬היה‬ ‫מטיל אימה בעוני ובדחקות ששררו בו‪ .‬יחידים הצליחו לצאת מ'באלוט' ולהגיע‬ ‫לעמדות שונות בחיים המסחריים של לודז'‪ .‬אולם ההמון הגדול של פועלים היה נאבק‬ ‫קשה על פת לחמו החרבה (שם)‪.‬‬

‫גם בכתבה 'חג הסוכות בוורשה הבוערת' הופיעה נימה של התייחסות ביקורתית‪ ,‬והפעם‬ ‫לשאננות שפראגר חש בישוב הארץ‪-‬ישראלי כלפי גורלה של יהדות פולין‪ .‬הוא מתאר בכתבה‬ ‫את ההתרגשות העזה בקרב יהודי ורשה לנוכח הימצאו של אתרוג יחיד בעיר‪ ,‬שהגיע מארץ‪-‬‬ ‫ישראל‪ .‬הכל באים לברך על האתרוג‪ ,‬ומדגישים את מוצאו‪:‬‬ ‫"ארצישראלי הוא‪ ,‬ריח ארצנו הקדושה נודף ממנו!" אומר אחד המברכים‪ ,‬ואחר‬ ‫מוסיף‪" :‬ריח ארץ‪-‬ישראל נישא ממנו? היש עוד עולם יהודי‪ ,‬חוץ מוארשה האומללה?‬ ‫לשם המלחמה טרם הגיעה‪ .‬אצלם היום חג‪,‬‬ ‫ומה נשמע שם בארץ‪-‬ישראל? לא‪ָ ,‬‬ ‫יושבים בסוכה‪ ,‬ואולי גם שרים?" ('חג סוכות בוורשה הבוערת'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ב‪,‬‬ ‫חוב' ‪ ,2-1‬י"א תשרי תש"ב‪.)4 ,2.13.41 ,‬‬

‫‪95‬‬

‫הדברים מובאים כאמירה שפראגר שמע מפי עובר‪-‬אורח‪ .‬בין אם ההיגד נאמר באמת על‪-‬ידי‬ ‫עובר אורח‪ ,‬ובין אם פראגר שם את מילותיו שלו בפיו‪ ,‬הרי שהקביעה‪ ,‬כי "אצלם היום חג‪,‬‬ ‫יושבים בסוכה‪ ,‬ואולי גם שרים?‪ – "...‬יכולה להתפרש גם כביקורת כלפי יושבי הארץ‬ ‫השאננים‪ ,‬וכניסיון לעורר אותם מן האדישות לגורלם של יהודי הגולה‪ ,‬שאינם יכולים לחוג‬ ‫את חג הסוכות כבעבר‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ברפורטאז'ות ששילבו בין כתיבה בדגם יהודי‪-‬מסורתי של קינה על חורבן של מרכזים‬ ‫יהודיים מפוארים‪ ,‬עם כתיבה בדגם היסטוריוגרפי‪-‬מיידע ומפרט‪ ,‬יכול היה פראגר לשזור גם‬ ‫נימה ביקורתית על חוסר צדק חברתי‪-‬כלכלי בלודז'‪ ,‬ועל חוסר הצדק שבהתנכרות היישוב‬ ‫היהודי בארץ‪-‬ישראל לאחיו שבגולה‪ .21‬מעניין לציין שאין בכתבות אלה ביקורת על התנכרות‬ ‫של המשכילים היהודים ה'חילוניים' לחברה החרדית‪ .‬פראגר מדגיש דווקא את ההרמוניה‪ ,‬ואת‬ ‫התגייסותם של אלה לטובת אלה‪ .‬בשנות ה‪ 33-‬וגם בראשית המלחמה נפוצו בחברה החרדית‬ ‫בפולין‪ ,‬בגרמניה ובשאר אירופה כתבים של גדולי תורה כרב אלחנן וסרמן‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫ברנוביץ' וחבר ב"מועצת גדולי התורה" של אגודת ישראל בפולין‪ ,‬שהייתה בהם ביקורת קשה‬ ‫על החוגים ה"מסכילים" (כך במקור המצוטט אצל פרידמן ‪ )86 ,2335‬המתקרבים ל"גויים"‪,‬‬ ‫ומתנכרים לאחיהם‪ ,‬מתוך אמונת שווא שכך יתחבבו עליהם‪ .‬פראגר לא מבטא פן זה של הגות‬ ‫החברה החרדית בכתיבתו המוקדמת לילדים בדבר לילדים‪ ,‬ולא יבטא אותה גם בכתיבתו‬ ‫בשנות ה‪ ,53-‬כשכתב לעיתון החרדי המודיע הצעיר‪.‬‬

‫עמידה רוחנית‬ ‫בכתבות ראשונות ומיידעות אלה היה פראגר למבטא של העמידה הרוחנית של היהודים מול‬ ‫הנאצים שביטאה את ערך קידוש החיים‪ 22‬והאנושיות אצל היהודים בגיטאות פולין כערך‬ ‫עליון‪ .‬כך תוארה הקהילה היהודית על כל מאפייניה כאנטיתזה לאוייב הנאצי‪.‬‬ ‫הזיכרון היהודי המסורתי הדגיש את העמידה הרוחנית‪ ,‬במעשה ובנפש‪ ,‬של היהודים אל מול‬ ‫אויביהם‪ .‬בזיכרון ובכתיבה המסורתית‪ ,‬עמידה רוחנית הייתה ההתעקשות על קיום המצוות‬ ‫גם בשעת משבר כשמטרת העל‪ ,‬של דגם סיפר זה הייתה הצדקת הדין ‪ -‬שימוש בסיפור כדי‬ ‫לאשש את עיקרון‪-‬העל של נוכחות האל בעולם‪ ,‬שהיהודים בזמן צרתם מכירים בו‪ .‬בנוסף לכך‪,‬‬ ‫הדגש על העמידה הרוחנית המרשימה של היהודים נועד לפאר את הערכים המסורתיים של‬ ‫עולמם‪ ,‬הנותרים תקפים גם בזמן משבר (ידידיה ‪ .)25-23 ,2311‬הדגשים אלה היו מרכזיים‬ ‫בכתבות ובסיפורים של פראגר‪.‬‬

‫‪ 21‬נקודה שתופיע בעוד סיפור ילדים אחד – 'חיים שמי וחיה אחיה' (הצופה לילדים‪ ,‬כרך ה' חוברת ‪,14‬‬ ‫ה' בטבת תשי"א‪.)236 ,14.12.1853 ,‬‬ ‫‪ 22‬לדיון מפורט בהתגלגלות המושג "קידוש החיים" ראו‪ :‬אש‪ ,‬שאול‪.1818 ,]1813[ ,‬‬

‫‪96‬‬

‫בכתבה הפותחת את הסדרה אודות יהדות פולין‪ ,‬מדבר פראגר בשבחה של זו‪ ,‬כשהוא מעלה‬ ‫על נס את הערכים היהודיים‪-‬המסורתיים של הקהילה‪ ,‬ומציג אותם כביטוי צרוף למלחמתה‬ ‫העיקשת‪ ,‬קשת העורף‪ ,‬באויב הנאצי‪:‬‬ ‫ואל תחשבו‪ ,‬שיהודי פולין לא התגוננו במלחמתם הקשה‪ .‬כלי זין‪ ,‬כגון תותחים‪,‬‬ ‫טנקים ומטוסים‪ ,‬אמנם לא היו בידיהם‪ .‬תחת אלה השתמשו אחינו בפולין בנשק‬ ‫היהודי העתיק‪ ,‬רב הניסיון – עקשנות‪ ,‬אמונה‪ ,‬אחדות ועזרה עצמית ('על פני‬ ‫יהדות פולין'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,24‬כ"ז אדר א' תש"ג‪.)183 ,4.3.43 ,‬‬ ‫מבין השורות הללו מתבלטת ההתמודדות של פראגר עם טענה סמויה או גלויה בשיח הציבורי‬ ‫ביישוב ב‪" ,1843-‬שיהודי פולין לא התגוננו במלחמתם הקשה"‪ .‬פראגר חש כנראה ברוח זו‬ ‫ששררה ביישוב בשנות ה‪ 43-‬ואילך כלפי עמידת היהודים בשואה – והוא ראה כבר אז חשיבות‬ ‫להתמודד עמה‪ ,‬ולכן שם עצמו כדובר לכל הציבור היהודי כולו‪ ,‬שעמידתו הייתה ראויה לציון‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫ברפורטאז'ות ובסיפורים משנת ‪( 1846‬אותם אסקור בהמשך) הגיבורים של סיפורי העמידה‬ ‫הרוחנית‪ ,‬להלן – סיפורי "קידוש השם" ‪ -‬היו בעיקר יהודים מאמינים שקידשו את קיום‬ ‫המצוות‪ .‬ברפורטאז'ות המוקדמות מן הדגם ההיסטוריוגרפי הופיעו לצד דוגמאות להתעקשות‬ ‫היהודים על קיום המצוות‪ ,‬גם ביטויים מגוונים יותר של עמידה רוחנית‪.‬‬ ‫ברפורטאז'ה 'חג סוכות בוורשה הבוערת' מרכז הסיפור הוא התעקשות היהודים למלא את‬ ‫מצוות הקמת הסוכה ובכך לחגוג את החג כהלכתו‪:‬‬ ‫ערב סוכות! השעה האחרונה של הקמת סוכות מכלונסאות‪ ,‬קרשים וסכך‪ .‬היהודים‬ ‫נגשו לעבודה בהתלהבות (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬י"א תשרי תש"ב‪.)4 ,2.13.41 ,‬‬

‫בכתבה מוקדמת זו‪ ,‬הדגשת התגייסותם הנלהבת של אנשי הגטו‪ ,‬מבוגרים וילדים‪ ,‬לבנות‬ ‫סוכה מציירת תמונה כמעט נורמאלית של חיים יהודיים בגולה‪ .‬אשר על כן מעניין לראות‬ ‫כיצד משתנה נימת תיאורו של פראגר את תושבי הגטו‪ ,‬בכתבה מאוחרת יותר על גטו ורשה‪,‬‬ ‫מחודש יוני ‪ .1844‬גם שם מפאר פראגר את הפן האקטיבי של תושבי הגטו – הפעם של‬ ‫מלחמת הישרדותם הרוחנית‪ ,‬שכן לדידו‪" ,‬בתוך בית הסוהר הנורא הזה הצליחו היהודים‬ ‫לארגן חיים ציבוריים וחברתיים מסועפים מאוד"‪ .‬הוא טוען כי בגטו ורשה התנהלו חיים‬ ‫כפולים‪ ,‬כאשר "למראית עין הסתגלו היהודים לגזירות הכובש" ('גיטו ורשה – מצודת האבדון‬ ‫והגבורה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ‪ ,35‬י' סיוון תש"ד‪ ,)332 ,1.6.1844 ,‬עבדו בסדנאות‬ ‫העבודה ונשמעו להגבלות התנועה שהוטלו עליהם‪ ,‬אך עם זאת "מתחת לפני האדמה פעלה‬ ‫תנועה אדירה‪ ,‬שהקיפה את כל שטחי החיים היהודיים"‪ .‬שם נעשה הכל "לפי רצון היהודים"‪,‬‬ ‫ושם "הכל היו גיבורים"‪ ,‬הללו פעלו כדי להציל את החיים של עצמם ושל אחיהם ואת הכבוד‬

‫‪9/‬‬

‫ואת החירות הפנימית של העם"‪ .‬בין הפעולות הוא מציין את ההברחות והלימוד בבתי הספר‬ ‫החשאיים באמצעותם הגטו השיב לגזירות הגרמניות "בארגון תנועה אדירה במחתרת לדת‬ ‫ולפעילות רוחנית כללית‪ ,‬כדי לרומם רוחות נדכאים ולחסן את כוח העמידה המוסרי" (שם)‪.‬‬ ‫פראגר מתייחס לקיומה של הנהגה יהודית בגטאות כביטוי לשמירה על ערכי קדושת החיים‬ ‫וכביטוי לעמידה רוחנית‪ .‬הוא מציין שמות של אישים יהודים בולטים‪ ,‬בינהם‪ :‬הרב ניסנבוים‪,‬‬ ‫"אחד הראשונים במחנות הציונות הדתית" (שם)‪ ,‬שסרב לעזוב את ורשה למרות שנתנה לו‬ ‫ההזדמנות באומרו‪" :‬לא אעזוב [‪ ]...‬מה שיארע להם יארע גם לי" ('ורשה – עיר בלי יהודים'‪,‬‬ ‫דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,21‬י"ח אדר תשי"ג‪ ;)214 ,25.3.43 ,‬וד"ר יצחק שיפר‪ ,‬היסטוריון‬ ‫מפורסם‪ ,‬מנהיג ציוני ואיש היודנראט‪ 23‬עליו הוא אומר‪" :‬עקשנותו‪ ,‬רצון החיים שבו‪ ,‬התגברו‬ ‫על חולשתו הגופנית ועד יומו האחרון עמד על משמרתו במועצת הזקנים היהודית" (שם)‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬שמשמעותה של עמידה רוחנית נגד הנאצים אינה מצטמצמת‪ ,‬לדידו של פראגר‪,‬‬ ‫בהתעקשות על קיומן של המצוות הדתיות‪ ,‬אלא יש לה ביטוי בבחירותיהם של אישים למלא‬ ‫תפקיד ציבורי למרות הקשיים הרבים הכרוכים בו‪ ,‬ולמרות האפשרות לחמוק מאחריות‬ ‫ולברוח‪ .‬באופן זה מציג פראגר גם את אנשי מועצת היהודים בוורשה – ה'יודנראט' –‬ ‫שמתוארים כאנשי ציבור מסורים‪ ,‬שמשמרים מסורת יהודית של עבודה למען הקהילה‪.‬‬ ‫בין ביטויי העמידה הרוחנית שהציג פראגר בין השנים ‪ 1844-1841‬היו גם שביתות הזדהות‬ ‫והשמעת שירי ניצחון מתריסים‪ .‬לובלין‪ ,‬למשל‪ ,‬הייתה אמורה לשמש מקום ריכוז לשמורה‬ ‫יהודית שביקשו הנאצים להקים בתחילת המלחמה‪ .‬שיר הניצחון המתריס ששרו היהודים‬ ‫באופן ספונטני מול מפקד הכוחות הנאצים היה ביטוי לעוצמתם הרוחנית‪:‬‬ ‫כשהתחילו הרשעים להקים את ה'ראזארוואט' הגיע ללובלין [‪ ]...‬גלובוצניק [‪ ]...‬מייד‬ ‫בבואו כינס את אלפי היהודים במגרש גדול [‪ ]...‬ובאיימו עליהם במכונות ירייה ציווה‬ ‫גלובוצניק ליהודים לרקוד ולשיר‪ .‬היהודים‪ ,‬רבים מהם שותתים דם [‪ ]...‬פצחו בשיר‬ ‫אל מול פניו של גלובוצניק והמון הכלבים הנאצים שעזרו על ידו‪ .‬שיר שחובר בו‬ ‫במקום על המגרש ההוא [‪ ]...‬חרוז אחד בלבד היה בו בשיר וכך שרו‪" :‬מיר וועלען זיי‬ ‫איבערלעבען‪ ,‬אבינו שבשמים" [‪ ]...‬רק המילים היו חדשות‪ ,‬נעימת השיר ותוכנו‪-‬‬ ‫הביטחון והאמונה בנצח ישראל‪ -‬עתיקים היו (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,15‬י"ז טבת‬ ‫תש"ד ‪.)115 ,13.1.44‬‬

‫‪ 23‬אציין כי אין בכתיבתו של פראגר ביקורת על אנשי יודנראט‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫הרפורטאז'ה על לובלין נכתבה בינואר ‪ .1844‬בשנה זו‪ ,‬ולנוכח הידיעות המפורטות יותר‬ ‫שהגיעו ליישוב על מימדי ההשמדה באירופה‪ ,‬ניתן לראות שיותר ויותר מאפיינים מסורתיים‬ ‫של סיפור "קידוש השם'" החלו להופיע בדגם הכתיבה ההיסטוריוגרפי‪ ,‬האובייקטיבי והמיידע‬ ‫באופיו‪ .‬התיאור על יהודי לובלין הוא דוגמא אחת‪ .‬דוגמאות נוספות לכך אביא בפרק הבא‪,‬‬ ‫המוקדש לדגם "קידוש השם"‪ .‬העמידה הרוחנית של יהודים‪ ,‬כביטוי לאומץ לב ולשיעור קומה‬ ‫מוסרי‪ ,‬הודגשה לנוכח תיאורים על גילויי האכזריות והאלימות הנאצית‪:‬‬ ‫רוצחים עם מכונות ירייה‪ ,‬נהרות דם יהודי של זקנים‪ ,‬נשים וילדים‪ ,‬ספרי תורה‬ ‫קרועים ומחוללים ('העיר ששמה נמחה בידי הנאצים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪31-‬‬ ‫‪ ,31‬י' בניסן תש"ג‪.)242 ,15.4.43,‬‬

‫אם כן‪ ,‬עם בוא הידיעות הראשונות על גורלם של היהודים באירופה החל פראגר בחיבור‬ ‫"זיכרון אחרון" של הקיום היהודי לפני המלחמה‪ ,‬ו"זיכרון ראשון" של השואה לילדי ישראל‪ .‬כך‬ ‫עוצב סיפורה של יהדות פולין – המרכז היהודי הגדול ביותר שחרב‪ .‬ברפורטאז'ות הראשונות‬ ‫שפרסם בדבר לילדים פרט פראגר את גילויי עוצמתו ותפארתו של העולם היהודי שהיה‪ ,‬ואת‬ ‫גילויי העמידה הרוחנית של יהודים כנגד אויביהם‪ .‬הוא סיפר על מבנה הקהילה‪ ,‬על מוסדותיה‬ ‫ומנהיגיה‪ ,‬ועל האנשים שחיו בה‪ .‬התפארת שפראגר קונן על אובדנה התבטאה במספרי‬ ‫היהודים שחיו בפולין‪ ,‬בתרומתם לתרבות היהודית והעברית‪ ,‬בדומיננטיות שלהם בחברה‬ ‫הכללית‪ ,‬בקשרי הגומלין שלהם עם סביבתם‪ ,‬בהעשרת התרבות הכללית באמצעותם‪,‬‬ ‫במעמדם בחיי הכלכלה והחברה‪ ,‬ביופי ובהדר שבמנהגיהם‪ ,‬ובעמידתם הרוחנית הגאה כנגד‬ ‫הנאצים‪ .‬על כל אלה בקש פראגר לספר לקוראיו‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬בחברו הספד על העולם היהודי שהיה‪ ,‬הספד שפורסם בדבר לילדים והיה מיועד לקהל‬ ‫קוראים חילוני‪ ,‬דרו אצלו בכפיפה אחת תפארת דת ישראל על גילוייה ומאפייניה בדמות עולם‬ ‫הישיבות בפולין עם תפארת העולם היהודי 'החופשי'‪ .‬אלה וגם אלה היו לדידו מאפייני‬ ‫"העולם היהודי שחרב"‪ :‬העולם המגוון ורב הפנים‪ ,‬שבו הסתופפו זה לצד זה ישיבות ובתי‬ ‫קפה‪ ,‬בתי כנסת ומכונים לטיפוח הספרות העברית וספרות האידיש‪ ,‬שהיה העולם שלו‪ .‬פראגר‬ ‫היה בשר מבשרו של עולם הישיבות וחצרות החסידים‪ ,‬כמי שנולד לתוך חסידות גור; והוא‬ ‫בנה עצמו כעיתונאי ואיש רוח שנטל חלק במארג החברתי העשיר של חיי הרוח והספר של‬ ‫ורשה היהודית בין שתי מלחמות העולם‪ .‬את דפוס חייו זה הוא העתיק לחייו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בדגם ההיסטוריוגרפי ‪ -‬המיידע של כתיבתו בלטה הנוכחות של שני העולמות‪ ,‬והוא ייעד אותו‬ ‫אל שניהם‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫הבחירה שלו בדגם כתיבה זה נבעה ממספר סיבות‪ :‬בשנים אלה פראגר היה בראשית דרכו‬ ‫כעיתונאי בעיתון הממסדי דבר‪ .‬כשכתב עבור עיתון האם‪ ,‬וגם כשכתב עבור דבר לילדים‪ ,‬הוא‬ ‫הפגין את יכולותיו כעיתונאי וכחוקר מיומן‪ ,‬המשתלב בקו המנחה של הכתיבה בעיתון‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫דגם זה שרת את הצורך למסור עוד ועוד פרטים ומידע על עולם עשיר שעובר טלטלה והרס‪,‬‬ ‫כשלא ברור מה ישרוד ממנו לאחריה‪ ,‬וכך התכתב דגם זה עם דגם הכתיבה היהודי המסורתי‬ ‫על חורבן – פרקים בקינות עתיקות וחדשות שמנו אחד לאחד את מי שנהרג ומה שנחרב‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫פרק רביעי‬ ‫דגם "קידוש השם"‬

‫הדגם המסורתי‬ ‫לאחר תום מלחמת העולם השנייה יצא פראגר כשליח ה'הגנה' למחנות העקורים באירופה‪.‬‬ ‫תיעוד העדויות של הניצולים במחנות היה הבסיס לפיתוחו של דגם סיפורי "קידוש השם"‪,‬‬ ‫שהיה הדגם הדומיננטי בכתיבתו בשנת ‪ 1846‬עבור דבר לילדים‪ .‬פראגר המשיך ופיתח את‬ ‫הדגם כדגם סיפורי בתחילת שנות ה‪ 53-‬בכתיבתו עבור השבועון החרדי הישראלי הראשון‬ ‫לילדים המודיע הצעיר‪ ,24‬שבו פרסם כמעט בכל גיליון של שנת תשי"ב ‪ ,1852‬ולסירוגין בשנים‬ ‫‪ ..1858-1852‬בשנות ה‪ 53-‬הופיע דגם סיפורי זה גם בסיפוריו בהצופה לילדים‪ ,‬בהדואר לנוער;‬ ‫ובקובץ סיפורים שיצא לאור ב‪ ,1852-‬ניצוצי גבורה‪ . 25‬סיפורים מדגם זה שחיבר פראגר בשנים‬ ‫אלה זכו להכרה ממסדית רחבה‪ ,‬כשנכללו בתוכנית הלימודים של משרד החינוך החל משנת‬ ‫‪ .1853‬המקראה לחינוך הממלכתי‪-‬דתי‪ ,‬פסיעות‪ ,26‬הייתה הראשונה לפרסם מסיפוריו אלה‬ ‫בשנת ‪ ;1852‬משנת ‪ 1856‬הופיעו סיפורים של פראגר גם במקראות של החינוך הממלכתי ‪-‬‬ ‫מקראות ישראל לכתה ז' משנת ‪ 1856‬ועד ‪ ,1868‬וגם באסופה מקרא לנוער‪ 27‬לכתה ז'‪ .‬בשנת‬ ‫‪ 1863‬ערך פראגר את המקראה לחינוך החרדי ילדותנו לכתה ח'‪ ,‬ופרסם גם בה סיפורים מדגם‬ ‫זה‪.‬‬ ‫דגם סיפורי "קידוש השם" של פראגר הוא דגם יהודי‪-‬מסורתי‪ ,‬שפראגר הוא ממנסחיו‬ ‫הראשונים כסיפור שואה המיועד לכלל ילדי ישראל‪ .‬בפרק זה אתמקד באופן בו השתמש‬ ‫פראגר בעקרונות הדגם המסורתי בסיפוריו‪.‬‬ ‫הדגם‪ ,‬שהציג סיפורים של ניצולים המעידים על גילויי "קידוש השם בזמננו"‪ ,‬נשען על מסורת‬ ‫עתיקה של הגות וכתיבה ‪ -‬הלכות "קידוש השם" מופיעות במדרשים ובספרות חז"ל‪ ,‬וגם‬ ‫בכרוניקות ובכתבי פרשנים מאוחרים כמו הרמב"ם‪ .‬עיקרן – בהצגת נכונותו של המאמין‬ ‫לקיים בפומבי את אמונתו‪ ,‬ואפילו במחיר חייו‪ .‬המונח קיבל משמעויות משתנות בהתאם‬ ‫לאירועים אליהם נקשר‪ .‬באירופה של ימי הביניים המאוחרים‪ ,‬במקומות בהם היו מקרים של‬ ‫עלילות דם‪ ,‬ובמהלך מסעות הצלב לנוכח הניסיונות לנצר יהודים בכוח הזרוע‪ ,‬קיבל המושג‬ ‫משמעות של העדפת המוות על פני המרת דת‪ .‬לאחר פרעות תתנ"ו (‪ - )1366‬הופיעו בכרוניקות‬ ‫‪ 24‬העיתון נקרא המודיע לילדים בגיליונות ‪ ,13-1‬ומגיליון ‪ 11‬מיום כ"ט ניסן תשי"ב שונה שמו להמודיע‬ ‫הצעיר‪.‬‬ ‫‪ 25‬ניצוצי גבורה ‪ -‬עלילות קידוש השם בימינו‪ .1852 .‬בני ברק‪ :‬נצח‪.‬‬ ‫‪ 26‬נקראה מ‪ 1856-‬פסיעות ראשונות‪.‬‬ ‫‪ 27‬אסופה לחינוך הממלכתי‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫רבות באשכנז תיאורים של יהודים‪ ,‬שהעדיפו להתאבד ואפילו להרוג את ילדיהם על פני‬ ‫המרת דת‪ ,‬וגם ביטויים לתקווה שהאל ינקום באחרית הימים את דמם השפוך של הנהרגים‬ ‫(יובל ‪.)155-154 ,113-113 ,2333‬‬ ‫בתקופת השואה איבד מושג "קידוש השם" את משמעותו המרטירולוגית‪ .‬ל"קידוש השם"‬ ‫הוענקה עתה משמעות כפולה‪ :‬קבלת הדין והצדקתו‪ ,‬ועצם קיום אורח החיים הדתי בתנאי‬ ‫הקיום הגטאות‪ ,‬במחנות וביערות כמעשה של "קידוש השם" (גולדברג ‪ .)161 ,1888‬אלמנטים‬ ‫אלה היו למאפיינים מובהקים של היסטוריוגרפיה חרדית של תקופת השואה‪.‬‬ ‫גיבוריו של פראגר היו היהודים ההולכים אל מותם מתוך תחושת ערך עצמי הנובעת‬ ‫מבחירתם לקיים את המצוות‪ ,‬ואיתן את אורח החיים היהודי‪ .‬בכך הוא המשיך‪ ,‬למעשה‪ ,‬ז'אנר‬ ‫מקובל בספרות החרדית‪ ,‬תוך תרגומו לסיפור המיועד לכלל ילדי ישראל‪ ,‬באמצעות דיאלוג‬ ‫סמוי עם נרטיב גבורה‪ ,‬שהחל להתפתח ביישוב‪ ,‬ועם תפישות עולמם של כמה מהבולטים‬ ‫מקרב האליטה התרבותית והפוליטית בישוב ובמדינה‪.‬‬ ‫מיכל שאול מציינת שסיפורי "קידוש השם" הופיעו בעדויות שמסרו ניצולי שואה חרדים מייד‬ ‫לאחר השואה‪ .‬מאפייני הסיפורים בעדויות היו‪ :‬דילמה בנוגע לקיומה של מצווה או ערך‬ ‫שהאדם העומד בניסיון חונך עליו‪ ,‬האדם נתון בסכנה‪ ,‬הקונפליקט מוצג ומועצם בעזרתה של‬ ‫דמות זרה המשתאה לנוכח מעשי הגיבור‪ ,‬הגיבור עומד בניסיון‪ ,‬העמידה בניסיון ממלאת את‬ ‫הגיבור סיפוק ושמחה‪ ,‬והוא חווה התעלות רוחנית (שאול ‪ .)216-215 ,2338‬פראגר ביסס את‬ ‫הדגם הסיפורי על עדויות ראשונות כאלה מפי הניצולים‪ ,‬ששמע בביקוריו המחנות העקורים‪.‬‬ ‫בסיפורים לילדים של פראגר מאותן שנים הופיעו כל המאפיינים שמנתה שאול‪ .‬במרכזם של‬ ‫הסיפורים עומדת דמות 'גיבור' ‪ -‬ילדים ומבוגרים‪ .‬את מעשה ההתנגדות לגרמנים רואים גיבורי‬ ‫הסיפור כמלחמה באויב המבקש לחסל את העולם היהודי כמכלול‪ ,‬ומכאן הבחירה בקיום‬ ‫המצוות‪ .‬זהו הגרעין העלילתי בסיפורים‪ ,‬שפרסם פראגר בשני עשורי הכתיבה הראשונים‬ ‫שלאחר השואה‪ ,‬וכזה הוא גם סיפורו הפופולארי ביותר לילדים – 'אח ואחות'‪.28‬‬

‫בחירה בתנאים של חוסר בחירה‬ ‫סיפור "קידוש השם" שיצר פראגר מעמיד זו מול זו‪ :‬כניעה לתכתיבי הגרמנים לעומת עמידה‬ ‫רוחנית המגולמת בשמירה על המצוות‪ ,‬ובבחירת המצב הנפשי בו ימות היהודי‪ .‬מכאן שמרכיב‬ ‫הבחירה החופשית מרכזי בבניית הסיפורים‪.‬‬

‫‪ 28‬סיפור בהמשכים שפורסם בהמודיע הצעיר בשנים ‪.1853-1852‬‬

‫‪39‬‬

‫אסתר פרבשטיין מנתחת את הבחירה החופשית בסיפורי "קידוש השם" כמעשה של‬ ‫"התכוונות"‪:‬‬ ‫אפשרות זו מוליכה אותנו לדיון ברובד הפנימי של מעשה "קידוש השם"‪:‬‬ ‫משמעותה של ההתכוונות במעשה זה [‪ ]...‬כוונת המצווה שהיא חלק בלתי‬ ‫נפרד מקיומה [‪ ]...‬במהלך ההיסטוריה‪ ,‬עצם הבחירה במוות היוותה ביטוי של‬ ‫התמסרות לה'‪ ,‬ואולם בתקופת השואה‪ ,‬כאשר לא היה מנוס מן המוות‪ ,‬יתכן‬ ‫שיש משקל יתר להתכוונות‪ ,‬שהיא אלמנט הבחירה היחידי שעדיין נותר‪,‬‬ ‫שאותו אי אפשר היה ליטול מן האדם כל עוד רוחו בו (פרבשטיין ‪434- ,2332‬‬ ‫‪.)433‬‬ ‫סיפור השואה לילדים ‪ -‬שכתב פראגר בשני העשורים לאחר המלחמה‪ ,‬משקף תמורה זו ביחס‬ ‫ההלכתי כלפי מושג "קידוש השם" ‪ -‬ממרטירולוגיה ל"התכוונות"‪.‬‬ ‫פרבשטיין מציבה את השימוש בכינוי "מקדשי השם" כניגוד קוטבי שהעמידה החברה החרדית‬ ‫לשימוש הרווח "כצאן לטבח"‪ ,‬אם כי היא אינה טוענת ל"תרבות נגד" מתעמתת עם תרבות‬ ‫הזיכרון הציונית‪-‬חילונית‪ ,‬אלא לתופעה עממית וספונטנית של ניסיון למתן משמעות לשואה‪.‬‬ ‫בסיפור 'בגיטו' מגיליון פסח תש"ו של דבר לילדים מתלבטים היהודים אם זהו זמן ראוי לחוג‬ ‫את חג החירות‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אוי ואבוי‪ ,‬מה לנו ולחג החירות במצבנו זה ‪ -‬נאנח אחד מבין היהודים הנכנעים‬ ‫והמיואשים ‪ -‬הרי משועבדים אנו כעבדים נרצעים לאויב האכזרי [‪]...‬‬

‫‪-‬‬

‫חס וחלילה! אנחנו איננו עבדים! התפרצו קולות של יהודים קשי עורף‪ ,‬שמרדו‬ ‫במציאות הנוראה‪ -‬לא כל חלש שאחרים אסרוהו בכבלים נקרא 'עבד'‪ .‬כל מי שלא‬ ‫השלים עם חיי השעבוד‪ ,‬כל מי ששואף ומאמין ואף לוחם במידת יכולתו בעד שחרור‪,‬‬ ‫הרי זה בן חורין ברוחו!‬

‫‪-‬‬

‫ועל אף הכל‪ ,‬על אפם וחמתם של הנוגשים‪ ,‬נחוג את זמן חירותנו! נחוג‪ ,‬למרות‬ ‫האיסור החמור שלא לחוג את החגים היהודים! (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוברת ‪,31-33‬‬ ‫י' ניסן תש"ו‪.)433 ,11.4.1846 ,‬‬

‫בסיפור מתקיימת דיכוטומיה בין "היהודים הנכנעים והמיואשים" מול אלה שהינם "קשי‬ ‫עורף שמרדו במציאות הנוראה"‪ .‬הראשונים שוללים את קיום המצווה‪ ,‬בעוד שהאחרונים הם‬ ‫"מקדשי השם"‪ ,‬שמחייבים אותה‪ .‬הבחירה בקיום המצווה מועצמת על ידי הסופר כמעשה של‬ ‫גבורה‪ ,‬זאת לנוכח תהייתם של רבים בדבר התבונה שבקיומה‪.‬‬ ‫בשנים ‪ 1855‬ו‪ 1858-‬הופיע מחדש העיתון לילדים המודיע הצעיר‪ ,‬שהופעתו נפסקה מספר‬ ‫פעמים קודם לכן בשל קשיי תקציב‪ .‬בגיליונות שהופיעו בשנים אלו התפרסמו שלושה‬

‫‪33‬‬

‫סיפורים פרי עטו של פראגר‪' ,‬תפילת סתר במרתף' (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,)168(18‬ז' תמוז‬ ‫תשי"ח‪' ,)25.6.58 ,‬אצל הפרטיזנים ביער' (המודיע הצעיר‪ ,‬י"ד ניסן תשט"ו‪ ,‬גיליון ‪132-( 28-21‬‬ ‫‪ ,)131‬ו ‪' -‬תפילה בגיא התופת'‪ .‬זה האחרון נפתח בשיחה שבין המספר‪ ,‬פראגר‪ ,‬ובין 'יהודי'‪,‬‬ ‫ניצול שבעה מחנות ריכוז נאציים‪ .‬פראגר מעיד על עצמו‪" :‬וכאילו שלא במתכוון נפלטת מפי‬ ‫השאלה‪' :‬והיו יהודים שהתפללו בגיא התופת?" (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,)113( 23‬י"ד תמוז‬ ‫תשי"ח ‪' ,)4 ,2.1.58‬היהודי' מאשר שהיו‪ ,‬ומעיד על עצמו‪:‬‬ ‫נדרתי שלא יעבור עלי יום במחנה בלי הנחת תפילין‪ .‬לא בנקל עמדתי בנדרי‪ .‬מיום‬ ‫ליום רבו המכשולים‪ .‬קשה היה לשמור על התפילין שלא יפלו בידיהם הטמאות‪ .‬קשה‬ ‫עוד יותר היה למצוא בכל יום זמן לתפילה‪ ,‬ולו רגע קט לתפילה חטופה‪ ,‬שהצוררים‬ ‫לא ירגישו בה‪ .‬הלו הם שמרו עלינו יומם ולילה ללא הרף‪ .‬ובכל זאת התפללתי‪ ,‬כי‬ ‫בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו (שם)‪.‬‬

‫גיבור הסיפור מדבר על הבחירה האינסופית הניתנת לאדם על ידי ההשגחה העליונה ‪" -‬כי‬ ‫בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו" (שם)‪ .‬זהו ציטוט ממדרש חז"ל‪ 29‬המבטא את רעיון‬ ‫הבחירה של האדם בתוך המרחב האלוהי‪ .‬בסיפוריו של פראגר נמצאת הבחירה בכל רגע נתון‪,‬‬ ‫ובחירתם של גיבוריו ב"קידוש השם" היא למעשה בחירה בחיים בעלי ערך ומשמעות דתית‪.‬‬ ‫בחירה זו מעמידה את "מקדשי השם" על מישור מוסרי כה גבוה משל האחרים עד שאפילו‬ ‫הקאפו‪ ,‬פושע פלילי ממוצא פולני‪ ,‬לא נותר אדיש‪' .‬היהודי' נתפס על ידו לאחר שהניח תפילין‪.‬‬ ‫משמבין הקאפו את משמעות המעשה‪ ,‬הוא מכנס את כלל האסירים למפקד ואומר להם‪:‬‬ ‫לא האמנתי שיש בתוככם עוד ברנש אחד‪ ,‬המוכן למות בעד אמונתו‪ .‬כרגע מצאתיו‪,‬‬ ‫והנה הוא עומד לפניכם‪ .‬מהיום והלאה יוכל להתפלל בגלוי (שם)‪.‬‬

‫ברבים מסיפוריו של פראגר מודגשת ההערכה שזכו לה יהודים מאמינים מגויים‪ ,‬בגלל הבחירה‬ ‫בקיום המצווה‪ .‬בהדואר לנוער הופיע הסיפור 'ליל ה'סדר' בכלא'‪ .‬מחנה הריכוז כונה בסיפור‬ ‫'בית כלא'‪ .‬מצויים בו יהודים ופולנים‪ ,‬ושוררת ביניהם אחווה בסיסית‪:‬‬ ‫בכלא לא היה הבדל בין אדם לאדם‪ .‬כולם סבלו רעב וקור‪ ,‬צרות ומכאובים (הדואר‬ ‫לנוער‪ ,‬ז' ניסן תשי"א‪.)1 ,‬‬

‫‪ 29‬חז"ל פרשו כך את מעשה בלעם‪ ,‬שקלל את עם ישראל לכאורה משום שקיבל התר אלוהי לכך; אולם‬ ‫למעשה‪ ,‬טוענים חז"ל‪ ,‬האל העמיד בפני בלעם את הבחירה בין אפשרויות פעולה‪ ,‬כשמעשה הקללה‬ ‫של בלעם הוא תוצר של אישיותו ורצונו‪ .‬ראו‪ :‬מדרש רבה כ'‪ ,‬י"ב‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫ראש ישיבה זקן שמצוי שם ‪ -‬שמח ומתרגש לקראת הפסח הקרב‪ .‬האסירים היהודים כועסים‬ ‫על השמחה שהוא מפגין‪ ,‬אולם גם הם וגם האסירים הפולנים נדבקים בדבקות‪ ,‬שמוצגת‬ ‫בסיפור כמוצא הנפשי היחיד מפני רצחנות הנאצים‪:‬‬ ‫יום אחד רעדו פתאום כל יושבי החושך לקולו של ראש‪-‬הישיבה הזקן‪ .‬חג שמח‬ ‫יהודים! ‪ -‬הוא קרא לתוך החושך ‪ -‬מה אתם שותקים? הלא פסח היום! ליל‬ ‫ה'סדר' הראשון! כבוד גדול כבדו האסירים את ראש הישיבה‪ .‬אפילו הפולנים‬ ‫חשבו אותו לאיש אלוהים‪( ...‬שם)‪.‬‬

‫הדגשת הערך העובדתי‬ ‫הפרסומים של פראגר בדבר לילדים בשנת ‪ ,1846‬היו בגיליונות המיוחדים שהופיעו אז לציון‬ ‫החגים החשובים‪ :‬פסח‪ ,‬שבועות וחגי תשרי‪ .‬מתוך תיאורי רקע החיוניים להבנת העלילה‪,‬‬ ‫שנכתבו כדיווח עיתונאי‪ ,‬התעצב הסיפור‪ ,‬שהוצג כתיאור מפי עדות של מקרה שקרה‪ 30.‬היה‬ ‫בנרטיב שהציעו סיפורים אלה ניסיון לארגן את השואה כסיפור בעל משמעות‪ ,‬שניתן‬ ‫באמצעותו לסייע בהבנת האירוע‪ ,‬ולאפשר לציבורים שונים בארץ ישראל להתמודד עמה‪.‬‬ ‫לשם כך נכתבו הסיפורים מדגם זה בדרך כלל בגוף שלישי‪ .‬הטקסט הוצג כמתבסס על עדות‬ ‫מפי הניצולים ‪ -‬דמות המספר נכחה ברובם‪ ,‬הוא המראיין שמאזין לעדות‪ ,‬שואל שאלות‪,‬‬ ‫מוסיף מידע חשוב להבנת הרקע והעלילה‪ ,‬ומתרגם את העדות לשפת הסיפור עבור הקוראים‪.‬‬ ‫כאשר לא הופיעה דמות המספר‪ ,‬הודגש הפן התיעודי בדרכים אחרות‪ .‬כך‪ ,‬בהקדמת העורך‬ ‫לספר ניצוצי גבורה הדגישה ההוצאה לאור החרדית "נצח" את הבסיס העובדתי של הסיפורים‪:‬‬ ‫בספר ניצוצי גבורה אסף משה פראגר סיפורים על מעשי גבורה ועל מעשי מסירות‬ ‫נפש של יהודים בזמן השלטון הנאצי; הוא שמע אותם מפי יהודים שניצלו מן‬ ‫הגיהינום הנאצי (פראגר ‪.)1 ,1852‬‬

‫בספר אח ואחות‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1882‬שולבו תצלומים‪ ,‬שצולמו בגטאות שונים‪ ,‬כצילומי‬ ‫אילוסטרציה‪ .‬היה זה עוד אמצעי שנועד להמחיש לקורא את הפן העובדתי של הסיפור‪.‬‬ ‫בהקדמת המחבר‪ ,‬שכתב פראגר לספר הוא מדגיש‪:‬‬ ‫סיפור הגבורה 'אח ואחות' אינו פרי של סופר בעל דמיון‪ ,‬ואלה השניים‪ ,‬גיבורי הספר‪,‬‬ ‫הנער סנדר'ל ואחותו הקטנה חנה'לה‪ ,‬אינם שאובים מן 'עולם הדמיונות'‪ .‬אלה הם‬ ‫גיבורים אמתיים מן המציאות היהודית נוראת‪-‬ההוד שהתגלתה בכל עומקה בסערות‬ ‫‪ 30‬שטאובר מציין במחקרו‪ ,‬שרבים מסיפורי השואה שבנרטיב החרדי היו‪ ,‬למעשה‪ ,‬נטולי כל בסיס‬ ‫עובדתי (שטאובר ‪.)114 ,2333‬‬

‫‪35‬‬

‫תקופתנו [‪ ]...‬המחבר עמל ויגע‪ ,‬נדד ללא הרף על פני ארצות‪ ,‬התגורר זמן ממושך‬ ‫במחנות‪-‬העקורים‪ ,‬והיטה אוזן ולב אל כל אשר היה בפי אנשי שארית‪-‬הפליטה‪ .‬כך‬ ‫ליקט פרט לפרט‪ ,‬קו לקו‪ ,‬מעלילות הגבורה שלהם‪ ,‬ומעוז עמידתם לקדש שם שמים ‪-‬‬ ‫וזאת בעצם רואה כותב השורות הללו כמשימת חייו (פראגר ‪.)8 ,1882‬‬

‫גם בעיתונות הילדים הודגש הפן ה'עובדתי' של הסיפורים באזכור בטקסט או בכותרת‪ .‬כך‪,‬‬ ‫בגיליון פסח של דבר לילדים משנת ‪ 1846‬הופיע מחזור סיפורים מאת פראגר תחת הכותרת‬ ‫'פסח בגטו'‪ ,‬כשכותרת המשנה הייתה 'לפי סיפוריהם של הניצולים' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪,‬‬ ‫חוברת ‪ ,31-33‬י' ניסן תש"ו‪.)433 ,11.4.1846 ,‬‬ ‫בגיליון שבועות של אותה השנה התפרסם מחזור סיפורים נוסף של פראגר תחת הכותרת‬ ‫'היהודי וספר התורה'‪ .‬ההקדמה לסיפורים נוסחה בזו הלשון‪:‬‬ ‫הבה ונעלה מתוך דפי הקורות של מלחמה זו מחרוזת עובדות‪ ,‬על עלילות גבורה של‬ ‫יהודים למען כבוד תורתם‪ ,‬שהיא היא כבודם וכבודה של האומה (כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪,31‬‬ ‫כ"ט ניסן תש"ו‪.)538 ,33.5.1846 ,‬‬

‫המידע הנחוץ להבנת העדות הופיע בפרסומים בעיתונות הילדים בדרך כלל בתחילת‬ ‫הרפורטאז'ה‪.‬‬ ‫בגיליון ראש השנה תש"ו של דבר לילדים‪ ,‬תחת הכותרת 'תקיעת שופר במחנה עינויים‪ :‬מתוך‬ ‫מגילת קידוש השם שבימינו'‪ ,‬סופר על קבוצת אסירים יהודים במחנה עבודה‪ ,‬ששמרה בחירוף‬ ‫נפש על ספר תורה‪ ,‬שהובא למחנה על ידי רב שנרצח סמוך להגעתו‪ .‬לאחר הרצח נמסר ספר‬ ‫התורה לאסיר אחר‪ ,‬שהיה בעברו שמש של בית כנסת‪ .‬השמש‪ ,‬גיבור הסיפור‪ ,‬התעקש לקיים‬ ‫תפילת ראש השנה במחנה ולתקוע בשופר‪ .‬בעקבות מעשה זה הוא נרצח ידי חיילי הס"ס‪ .‬זוהי‬ ‫לשונה המיידעת של האקספוזיציה‪:‬‬ ‫יולאג' – שלט כזה התנוסס מעל לכניסה למחנה‪ .‬השם הרשמי היה 'יודען‪-‬לאגער'‬ ‫ופירושו‪ -‬מחנה עבודה לעובדי כפייה יהודים‪ .‬באופן רשמי לא הוקמו המחנות מסוג‬ ‫זה בתור מקומות השמדה‪ .‬הסידורים הפנימיים שבמחנות אלה לא כללו תליות‬ ‫מרובות‪ ,‬לא חדרי גאזים ולא תנורי משרפות‪ .‬נהפוך הדבר‪ .‬אם לשפוט לפי‬ ‫הסידורים ‪ ,‬הרי הכילו הבניינים והצריפים המרובים בתי מלאכה שונים עם מכשירי‬ ‫עבודה משוכללים [‪ ]...‬כל הטיפול ביהודים אחת תכליתו‪ -‬השמדה [‪ ]...‬יותר‬ ‫משלושה – ארבעה חודשים לא הצליח להחזיק שם מעמד היהודי [‪ ]...‬כל הסדר‬

‫‪36‬‬

‫במחנה‪ :‬מנות המזון הזעומות ופחותות הערך‪ ,‬עבודת הפרך ללא הפוגה; ונוסף להן‬ ‫העינויים וההתעללויות שאין ביטויים לתארם‪ .‬שיטת רצח זו השיגה את שלה‬ ‫ביעילות לא פחותה משיטות ההרג הישירות שבמחנות ההשמדה המשוכללים (דבר‬ ‫לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬כ"ג אלול תש"ו‪.)148 ,18.8.46 ,‬‬

‫השואה – פרק במלחמה בתורת ישראל‬ ‫חוקרי זיכרון השואה בחברה החרדית מדגישים את הניסיון החרדי לארוג את אירועי השואה‬ ‫בתבנית היסטורית מוכרת ‪" -‬שנאת עולם לעם עולם"‪ .‬על פי התפיסה החרדית הרווחת‪,‬‬ ‫השואה היא ביטוי אחד מני רבים ל"שנאת עולם לעם עולם"‪ ,‬והיא כלולה ברצף ההיסטורי‪-‬‬ ‫מיתי המתואר בהיסטוריוגרפיה האורתודוכסית‪ ,‬שבה שנאת הגויים לעם ישראל הינה נתון‬ ‫היסטורי קבוע‪ .‬שימוש בתבנית מוכרת זו נועד לאשש את מעמד האורתודוקסיה השמרנית‪ ,‬על‬ ‫ידי הצגתה כתקפה גם לניתוח אירועי השואה (שאול ‪ .)186 ,2338‬במלחמה הנצחית בתורת‬ ‫ישראל נרשם פרק נורא בתקופת השואה‪ .‬פרק ‪ -‬לא סיפור חדש‪.‬‬ ‫התגובה היהודית האולטימטיבית לשואה‪ ,‬כמו לכל הגזרות והשמד לאורך הדורות‪ ,‬היו‬ ‫ביטויים של "קידוש השם"‪ ,‬ועם סיומה – שימור מבצרי הדת היהודית‪ .‬תפיסה זו הינה אבן‬ ‫יסוד בגיבוש התודעה החרדית החדשה לאחר השואה‪ ,‬והיא השתקפה בכתיבתם של רבים‬ ‫(שאול ‪ ;16-68 ,2338‬גולדברג ‪ ;163-158 ,1888‬ניראל ‪ ;53-51 ,1881‬פרידמן ]‪,1883 [Friedman‬‬ ‫‪.)114-86‬‬ ‫פראגר ביקש לבסס בסיפוריו את נקודת המוצא ההיסטוריוסופית שלו – שהשואה‪ ,‬על‬ ‫ייחודיותה‪ ,‬הייתה חוליה אחרונה בשרשרת ארוכה של התנכלויות לעם ישראל ולתורתו‪.‬‬ ‫התנכלויות אלה ‪ -‬בטאו את השאיפה הבלתי מתפשרת של גויי העולם‪' ,‬עמלק' על גלגוליו‬ ‫השונים‪ ,‬למחות מעל פני האדמה את עולמה המוסרי של תורה באמצעות ‪ -‬רציחתם של‬ ‫נושאי האמונה‪ .‬תפיסה זו משתקפת גם בסיפוריו לילדים‪:‬‬ ‫מכיוון שהמרצחים הגרמנים נלחמו גם בעם ישראל וגם בתורת ישראל‪ ,‬גם בכל‬ ‫מיליוני היהודים החיים בעולם כולו וגם ברוח היהדות‪ ,‬הפועמת והפועלת בתולדות‬ ‫האנושות ‪ -‬לפיכך התאמצו מייד הרוצחים לבזות בתכלית הביזיון כל ספר תורה‬ ‫שנפל לידם‪ .‬קשה להעלות על הדעת את כל מה שעוללו לחלל את קדשי ישראל‪.‬‬ ‫הפכו את יריעות הספרים כמרבדים לדרוס עליהם‪ ,‬עיבדו את הגווילים כסוליות‬ ‫נעליים ('היהודי וספר התורה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31‬כ"ט ניסן תש"ו‪,‬‬ ‫‪.)538 , 33.5.46‬‬

‫‪3/‬‬

‫בסיפור 'סודה של פשטידת השבת'‪ ,‬שהתפרסם לראשונה בשני המשכים בהמודיע הצעיר‬ ‫(גיליונות ‪ )38(5-)36(4‬ד'‪-‬י"א חשוון תשי"ג)‪ ,‬וזכה לעיבוד סגנוני נוסף לצורך הכללתו בקובץ‬ ‫ניצוצי גבורה‪ ,‬מתנכלים הגרמנים למצוות שמירת השבת‪:‬‬ ‫היה זה היום השני בשבוע‪ .‬ביום זה מחלקים הרשעים ליהודים את הלחם לכל‬ ‫השבוע‪ .‬המחשבה שלהם הייתה פשוטה‪ :‬היהודים הרעבים‪ ,‬העובדים עבודה קשה‪,‬‬ ‫יאכלו את כל הלחם בימים הראשונים של השבוע‪ ,‬ולשבת לא ישאר להם אף פרור‬ ‫(פראגר ‪.)25 ,1852‬‬

‫בסיפור 'אח ואחות' מסביר "היהודי הנצחי" לסנדר'ל את נסיבות הגעתו אל הגטו‪:‬‬ ‫אהה‪ ,‬הדרך הייתה ארוכה מדי‪ .‬תחילה השתעבדתי לפרעה מלך מצרים‪ ,‬ומשה הוציאני‬ ‫משם‪ .‬קיבלתי את התורה על הר סיני‪ ,‬ועמלק קם להילחם בי‪ .‬עליתי להר המוריה‬ ‫ובניתי מקדש‪ ...‬הלכתי לגלות ועימי גלתה השכינה‪ .‬לכל מקום שאני גולה‪ ,‬תלווני‬ ‫התורה [‪ ]...‬נטיתי את אוהלי ב'פה‪-‬לין' ללינת לילה עד אור היום‪ .‬אז בא חמלניצקי‬ ‫ימ"ש לרחוץ פרסות סוסיו בנהרי‪-‬נחלי הדם שלי‪ .‬ובטרם נרפאו פצעי מכל אלה וכבר‬ ‫נשמעו צעדיו של אותו בן בליעל בדורנו‪ ,‬שקם כהמן הרשע בשעתו 'להשמיד‪ ,‬להרוג‬ ‫ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן‪ ,‬טף ונשים ביום אחד' – על כן באתי! (המודיע‬ ‫הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,11‬כ"ט ניסן תשי"ב‪.)6 ,24.4.52 ,‬‬

‫ה'יהודי הנצחי' מגולל באוזני הילד את מסכת הייסורים של עם ישראל מול שונאיו‪ .‬המן‪/‬עמלק‬ ‫הוא ארכיטיפ מיתי של אויב‪ ,‬שלובש ופושט צורה ‪ -‬נצחי ממש כשם שהיהודי נצחי‪.‬‬ ‫פן נוסף של סיפורי "קידוש השם" הוא אחדות הגורל בין שומרי מצוות לכלל היהודים לנוכח‬ ‫האוייב הנאצי המבקש להשמיד את היהדות כולה‪ .‬במארג הפואטי של הסיפורים‪ ,‬מופיע רגע‬ ‫שבו יהודים שאינם שומרי מצוות מבינים את מהותו של הנאציזם‪ ,‬והם מבצעים מעשה‬ ‫שמשמעותו הכרה בחשיבות ההלכה ומצוותיה‪.‬‬ ‫בסיפור 'אצל הפרטיזנים ביער'‪ ,‬שהופיע לראשונה בדבר לילדים ונכלל גם בניצוצי גבורה‬ ‫משנת ‪ ,1852‬מסופר סיפורה של חבורת פרטיזנים יהודים‪ ,‬שמשתלטת על כפר של משתפי‬ ‫פעולה אוקראינים‪:‬‬ ‫והנה בשעת חיפוש כזה באחת הבקתות הבחין פתאום פרטיזן יהודי בשטיח מוזר‬ ‫המכסה את הקרקע [‪ ]...‬על פני הקרקע הייתה שטוחה יריעה מספר תורה שחולל [‪]...‬‬

‫‪38‬‬

‫הפרטיזנים התייעצו ביניהם כשליבם היהודי פצוע‪ ,‬כאילו זב דם‪ .‬והפרטיזנים הוציאו‬ ‫את פסק הדין להעלות את הבקתה באש (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31‬כ"ט ניסן‬ ‫תש"ו‪.)538 ,33.5.1846 ,‬‬

‫ב'אח ואחות' נעזרים סנדר'ל וחנה'לי לא רק ב'יהודי הנצחי' אלא גם ביהודי‪ ,‬שאינו שומר‬ ‫מצוות‪ ,‬המסווה עצמו לקצין נאצי וכך מצליח לסייע בחילוץ הילדים מהגיטו המושמד‪ .‬אותו‬ ‫יהודי‪ ,‬למרות האמור לעיל‪ ,‬בוחר כסיסמת כניסה ל'חורבה'‪ ,‬מקום סתר המשמש כמעבדת זיוף‬ ‫מסמכים ל'יהודי הנצחי'‪ ,‬את הצלילים מוכרים לכל יהודי‪:‬‬ ‫מי זה? נבהל סנדר'ל משפך הצלילים המשונים [‪ ]...‬בוודאי אחד משלנו! הרגיעו‬ ‫"היהודי הנצחי" ‪ -‬האינך מכיר את הסיסמה? הצלילים המקוטעים האלה הרי‬ ‫משמעותם‪' :‬שברים‪-‬תרועה' (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,12‬ו' אייר תשי"ב‪.)6 ,‬‬

‫הצגת אירועי השואה בהתאם להיסטוריוגרפיה החרדית אפשרה גם מתן מענה לשאלה –‬ ‫מדוע התרחשה השואה‪ .‬בספר ניצוצי גבורה‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ ,1852‬הופיע לראשונה אחד‬ ‫מסיפוריו הידועים המפורסמים ביותר של פראגר‪ ,‬סיפור שזכה להדפסות רבות באכסניות‬ ‫שונות (בהמודיע הצעיר ובמקראות השונות) – "תפילה בציבור" (פראגר ‪ ,1852‬עמ' ‪.)21-14‬‬ ‫בהמודיע הצעיר ובמקראות הופיע הסיפור תחת הכותרת 'תפילת סתר במרתף'‪ .31‬בסיפור זה‬ ‫הגיבור‪ ,‬ילד בשם שמואליק שחי 'בגטו'‪ ,‬מסכן את חייו מידי יום כשהוא מתגנב מעל החומה‬ ‫כדי להשיג מזון עבור משפחתו‪ .‬ערב שבת אחד‪ ,‬כשחזר לגטו עם תפוחי אדמה‪ ,‬הוא נתפס‬ ‫והוכה קשות על ידי השומר הפולני‪ .‬הוא הגיע לביתו שותת דם והתייצב מול אביו כשבפיו‬ ‫השאלה‪:‬‬ ‫אבא‪ ,‬אבא‪ ,‬מדוע ולמה מכים הגויים אותנו? הוא שואל לבסוף‪.‬‬ ‫‬‫‪-‬‬

‫מפני שאנחנו יהודים!‪ -‬משיב אבא‪.‬‬ ‫ואיך יש לנו הכוח לעמוד בכל זה?‪ -‬ממשיך שמואליק לשאול ולבקש סיבה לכאב‬ ‫הבוער‬ ‫בגופו‪.‬‬

‫‬‫‬‫‪-‬‬

‫מפני שאנחנו יהודים! – עונה אבא‪.‬‬ ‫וכל זה כדאי לנו‪ ,‬אבא? כדאי לנו באמת?‬ ‫כדאי וכדאי‪ ,‬שמואליק שלי‪ ,‬מפני שאנחנו יהודים!‬

‫לשמואליק היו עוד הרבה שאלות‪ ,‬והתשובה של אבא "מפני שאנחנו יהודים" כבתה‬ ‫את האש הבוערת בגופו (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,18‬ז' תמוז תשי"ח‪.)1-6 ,25.6.58 ,‬‬ ‫‪ 31‬המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ;1-6 ,25.6.58 ,18‬מקראות ישראל ז' תשכ"ח‪.418-415 ,‬‬

‫‪31‬‬

‫פראגר שם בפיו של שמואליק את השאלה‪ ,‬שחוקר החברה החרדית מנחם פרידמן מגדיר‬ ‫כשאלה שאינה יכולה להיות מושתקת בחברה דתית –"על מה ולמה עשה ה' ככה?" (פרידמן‬ ‫‪ .)581 ,2335‬התשובה ‪" -‬מפני שאנחנו יהודים!" – נמנעת מדיון תיאולוגי מורכב‪ ,‬ומותירה את‬ ‫ההסבר בתחום הנרטיב החרדי של "שנאת עולם לעם עולם"‪.‬‬ ‫הגרמנים הוצגו בסיפוריו של פראגר כ'עמלק'‪ ,‬שהופיע מתוך עולם גויים עוין‪ .‬סנדר'ל‪ ,‬גיבור‬ ‫'אח ואחות'‪ ,‬התמודד בתושייה רבה עם עולם הגויים המקיף אותו‪ .‬הוא לרגע לא נופל בשבי‬ ‫אשליות בכל הנוגע אליו‪ .‬הוא מבין היטב הן את הגרמנים והן את הפולנים‪ .‬בכל רגע של‬ ‫מצוקה הוא פונה למקורות היהודים ושואב משם עזרה‪:‬‬ ‫הכל אבוד! נבהל סנדר'ל ברגע הראשון בהתגלות לו תגלית זו ‪ -‬הגרמנים הארורים‬ ‫הציבו להם עמדות תצפית על כמה גגות גבוהים של בתי הגויים‪ ,‬ומעתה הם ידעו‬ ‫הכל‪ ,‬הכל [‪ ]...‬אלא שבו ברגע נזכר סנדר'ל בסגולה הנפלאה אשר אבא מסר לו בסודי‬ ‫סודות‪ .‬סגולה זו מקובלת הייתה אצל משפחתו מדורי דורות‪ .‬זוהי סגולה לשעת‪-‬‬ ‫סכנה‪ ,‬כאשר אימה גדולה נופלת על יהודי‪ .‬והסגולה היא להתחזק באמונה‪ ,‬וללחוש‬ ‫שבע פעמים את הפסוק‪' :‬אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא! (המודיע‬ ‫הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,2‬י"ח שבט תשי"ב‪.)12 ,14.2.52 ,‬‬

‫הפסוק המצוטט‪ ,‬מספר משלי פרק ג'‪ ,‬חשוב בהקשר הרחב של ההיסטוריוגרפיה החרדית‬ ‫המספרת את סיפור השואה כנדבך במסכת ארוכה של עימות בין 'ישראל' ובין 'עמלק'‪'/‬המן'‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫גם החשיבות והמשמעות המיוחדת שבסיפוריו לאירועי חג הפסח‪ ,‬ממחישה את המאפיין הזה‬ ‫של הדגם הסיפורי‪ ,‬שכן מהות החג היא ההגדה של האמת הנצחית‪:‬‬

‫‪ 32‬פראגר מצטט כאן ממדרש הקשור לסיפור פורים‪ .‬במדרש (אסתר רבה (וילנא) פרשה ז) מסופר על‬ ‫מפגש בין המן‪ ,‬הנושא בידו את אגרות המלך המתירות לו להרוג ביהודים‪ ,‬ובין מרדכי‪ .‬המן צועד‬ ‫לקראת מרדכי‪ ,‬ואילו זה האחרון סוטה מדרכו‪ ,‬מתחיל לרוץ אחר שלושה תינוקות שהיו באים מבית‬ ‫הספר ומבקש מהם פסוקים‪ .‬הראשון מצטט את הפסוק הנ"ל ממשלי ג'; השני את "עוצו עצה ותופר"‬ ‫מישעיה ח'; והשלישי מצטט את "ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני‬ ‫אסבול ואמלט" מישעיה מ"ו‪ .‬התינוקות משמחים את מרדכי עד מאוד מכיוון שהצירוף של שלושת‬ ‫הפסוקים הנ"ל מבהיר לו שקיימת תוכנית אלוהית ועל כן אל לו לפחד מפני הצלחת מזימתו של המן‪.‬‬ ‫בפרשנות ידועה של הגאון מוילנה על מגילת אסתר‪ ,‬הסבר ששלושת התינוקות שפגש מרדכי רימזו‬ ‫בדבריהם על שלוש הופעות של עמלק במקרא‪ .‬במקביל מציגה הגמרא את הופעתו של עמלק כמסמן‬ ‫הצורך של עם ישראל בהתעוררות‪ .‬להמשך דיון ראו‪:‬‬ ‫‪ .http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7984‬בסיפורים של פראגר אין התייחסות‬ ‫להיות הופעת 'עמלק עדות לצורך של עם ישראל בהתעוררות‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫"והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪ ,‬שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו‪ ,‬אלא שבכל דור‬ ‫ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" (מצוטט בסיפור 'הסדר‬ ‫המשותף'‪,‬ניצוצי גבורה‪.)42 ,‬‬

‫תפיסת העמלק ומקומו בהיסטוריה היהודית‪ ,‬וראיית הנאצים כמופע עכשווי שלו‪ ,‬משולבת‬ ‫בסיפוריו של פראגר בתפיסה כוללת של העולם הנוצרי כעולם עוין ליהודים‪ ,‬וכעולם נטול‬ ‫ערכי מוסר‪ .‬דמויות חיוביות של נוצרים מופיעות במשורה‪ ,‬ותמיד מוצגות כיוצאות דופן‬ ‫בסביבתן‪.‬‬ ‫בגיליון מס' ‪ 3‬של המודיע לילדים הופיעה רפורטאז'ה של פראגר בשם 'ורשה עיר ואם‬ ‫בישראל' (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,3‬כ"ה שבט תשי"ב‪ .)4-3 ,21.2.52 ,‬זו סקירה של חיי היהודים‬ ‫בוורשה טרם שואה והספד שלהם; בדומה למאמר שפורסם ב‪ 1841-‬בדבר לילדים‪ ,‬ושבו‬ ‫עסקתי במסגרת הדיון בדגם הכתיבה ההיסטוריוגרפי ‪ -‬מיידע‪ .‬ההבדל בין המאמרים בולט‬ ‫במיוחד בהתייחסות לאופן בו מתואר העולם הנוצרי של ורשה‪ .‬בניגוד לנימה שאפיינה את‬ ‫המאמר בדבר לילדים‪ ,‬כאן העוינות לעולם הנוצרי של ורשה בוטה ובולטת‪ .‬המאמר רצוף‬ ‫ביטויים כגון‪" :‬הגויים הרשעים"‪" ,‬שונאי ישראל" ו"בריות צמאות דם"‪ .‬הסטריאוטיפ הגויי‬ ‫המוצג מגולם בפסקאות כמו‪:‬‬ ‫המלוכה של הגויים על מה היא בנויה? על רשעות‪ ,‬על שכרות [‪ ]...‬כאשר הגויים היו‬ ‫עורכים להם חג [‪ ]...‬בהמוניהם היו מתגוללים‪ ,‬מחפשים יין באשפתות [‪ ]...‬שמחה‬ ‫משפחתית אי אפשר שתיגמר בלא קטטה [‪ ]...‬וגוי כי יחלה מי יטפל בו? ‪ ...‬גם בני‬ ‫משפחתו מפטירין [‪ ]...‬ודאי ימות [‪ ]...‬מלכות של אכזריות (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪,3‬‬ ‫כ"ה שבט תשי"ב‪.)4 ,21.2.52 ,‬‬

‫העולם הנוצרי מוצג כאן כ"סדום" ‪ -‬עולם שאין בו לא תורה ולא דרך ארץ‪.‬‬ ‫ב'אח ואחות' מופיעות דמויות רבות של גויים‪ ,‬וביניהם מעטים המסייעים לילדים‪ .‬סנדר'ל‬ ‫נעזר באשה מבוגרת הנשואה ל"גוי שיכור"‪:‬‬ ‫הידעת‪ ,‬מה אומר לך‪ ,‬יהודון? [‪ ]...‬אני תמיד מתקוטט עם הזקנה שלי בגללך ובגלל‬ ‫ילדים אחרים‪ ,‬יהודים כמוך‪ .‬אני אומר כי כל נוצרי מחויב לרצוח את היהודים ולא‬ ‫להשאיר מהם שריד ופליט‪ .‬והיא אומרת‪ ,‬כי גם לילדים יהודים יש אימהות וצריך‬ ‫לחוס עליהם [‪( ]...‬המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,4‬ב' אדר תשי"ב‪.)12 ,28.2.52 ,‬‬

‫‪11‬‬

‫הגוי השיכור מבקש מסנדר'ל כי יתפלל לשלום רעייתו החולה‪ .‬אם תחלים‪ ,‬הוא מבטיח‬ ‫להעניק מחסה לחנה'לי ‪ -‬אחותו של סנדר'ל‪ .‬סנדר'ל מתלבט בסוגיה‪ :‬האם ראוי להתפלל‬ ‫למען גויה?‬ ‫איך זה יפנה עכשיו את ליבו להתפלל למען החולה‪ ,‬כאשר אמא שלו גוועת בייסורים‪.‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬המותר להתפלל עבור הגויים? נכון הדבר כי טובה היא ורחמנייה‪ ,‬אך אינה‬ ‫עושה שום דבר‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬חינם (שם)‪.‬‬

‫בתוך מכלול תכונותיהם השליליות של הגויים מוטמעת האנטישמיות‪ .‬אין ממנה מנוס‪ ,‬והיא‬ ‫עלולה להתפרץ במקומות‪ ,‬ואצל אנשים שלכאורה אמורים להיות חפים ממנה‪ .‬בסיפור 'אצל‬ ‫הפרטיזנים ביער' פלוגת פרטיזנים רוסים‪ ,‬ביניהם יהודים‪ ,‬מקימה בסיס ביער‪ .‬ביער מצויים גם‬ ‫יהודים לא לוחמים ‪ -‬מחנה משפחות אותו מקיימים הפרטיזנים היהודים‪ .‬בפסח‪ ,‬מזמין אותם‬ ‫יהודי ישיש‪ ,‬שמש בית כנסת‪ ,‬לחוג אצלו את החג‪ .‬בקשתם ממפקדם לקבל שחרור מיוחד‬ ‫לצורך החג נענית באופן זה‪:‬‬ ‫הוי‪ ,‬יהודים‪ ,‬יהודים‪ ,‬תמיד יש דאגות וטרדות בגללכם – דיבר המפקד בכעס עצור –‬ ‫אבל טוב‪ ,‬הסתלקו מכאן חיש מהר [‪ ]...‬יצאו הפרטיזנים דחופים ונעלבים מאת פני‬ ‫המפקד‪ .‬מיהרו בדהרה להגיע אל מחוז חפצם‪ ,‬אל הפינה היהודית השקטה אשר בלב‬ ‫היער‪ ,‬אבל ליבם בל עימם‪ ,‬כי הרי זו הפעם הראשונה שהמפקד השמיע באוזנם את‬ ‫המילה 'ז'ידי' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,31-33‬י' ניסן‪.)435 ,11.4.1846 ,‬‬

‫ביטויי השטנה לגויים היו חריפים יותר בסיפורים שפורסמו באכסניות חרדיות‪ .‬בסיפור 'אח‬ ‫ואחות' מסתתרת חנה'לי בביתם של נוצרים‪ .‬זהו קושי ושעת מבחן עבורה ‪ -‬הזוג שנותן לה‬ ‫מחסה מתואר באור חיובי ‪ -‬והיא מפתחת כלפיהם רגשות חיבה והכרת תודה‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬ ‫היא מבינה שהשהות בקרב נוצרים היא תועבה‪ ,‬ובמיוחד קשה לה הנוכחות הנדרשת ממנה‬ ‫בכנסיה‪ .‬ביום א' אחד בכנסיה היא שומעת מפי הכומר את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫נוצרים נאמנים‪ .‬באתי להזעיק את כולכם על הסכנה האיומה המרחפת מעל ראשינו‪.‬‬ ‫יש בתוכנו פה אנשים תמימים הנותנים מגן ומחסה עבור היהודים הארורים‪,‬‬ ‫הנמלטים כדוגמת עכברים מתוך ספינתם הטובעת! הגורל אינה להם‪ ,‬לארורים‪,‬‬ ‫והגיעה עתה השעה‪ ,‬שישולם להם כגמולם הרע! משמידי היהודים עושים עבודה‬ ‫נפלאה‪ ,‬ויבורכו מן השמים [‪ ]...‬ברגע הראשון חשבה חנה'לי להתפרץ בבכי [‪ ]...‬אולם‬ ‫מיד השתלטה על עצמה‪ .‬למודת ניסיונות היא ידעה כי לא יתכן אסון יותר איום‬ ‫עבורה מאשר להרים עתה את קולה בבכי‪ .‬מכיוון שאלה הנוצרים המוסתים יהיו‬ ‫מסוגלים לסקול אותה באבנים בו במקום [‪ ]...‬היא קולטת את צעקותיו הפראיות של‬

‫‪19‬‬

‫הכומר הרשע‪ :‬אני מצווה עליכם לצאת ליער [‪ ]...‬תזדיינו בכל מה שיבוא לידיכם‪,‬‬ ‫בגרזנים‪ ,‬במגרפות‪ ,‬בקרדומים‪ ,‬במוטות ברזל [‪ ]...‬הכו בהם ביהודים ובכל מי שיעמוד‬ ‫לצידם (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,]43[11‬כ"ג חשוון תשי"ג‪.)13 ,11.11.52 ,‬‬

‫גבורה בת זמננו‬ ‫מעשה הגבורה שמפאר פראגר בסיפורים הוא ההתעקשות על קיום המצוות‪ ,‬למרות שמבחינה‬ ‫הלכתית גיבוריו אינם מחוייבים לכך‪ .‬הגיבורים שלו פועלים אל מול קהל שנותר פאסיבי‬ ‫ברובו‪ ,‬משותק מפחד; קהל המסתכל עליו בתדהמה ובהערצה‪ ,‬ושואב ממעשיו השראה‪.‬‬ ‫'השמש'‪ ,‬גיבור הסיפור 'תקיעת שופר במחנה העינויים' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,45‬כ"ג‬ ‫אלול תש"ו‪ ,)153 ,18.8.46 ,‬מבקש לתקוע בשופר לציון ראש השנה היהודית‪ .‬הוא נאלץ‬ ‫להתמודד עם קהל היהודים המוחה על כך בפחד‪:‬‬ ‫אני‪ ,‬ברוך השם‪ ,‬גם כן יודע את דיני התפילות‪ ,‬ואני אומר לכם שאסור לנו ע"פ דין‬ ‫להתגרות ברוצחים‪ .‬אמנם תקיעת שופר זוהי מצווה גדולה‪ ,‬שרק פעם בשנה אפשר‬ ‫לקיימה‪ ,‬אבל התקיעה בשופר אינה דוחה את השבת [‪ ]...‬מילא להתפלל הרי אפשר‬ ‫בלחש [‪ ]...‬אבל‪ ,‬לתקוע [‪ ]...‬בקול רם ונישא [‪ ]...‬הרי זה פיקוח נפש‪ .‬חס מלסכן את‬ ‫כל הקהל בקול התקיעה בשופר!" דווקא משום כך‪ ,‬דווקא [‪ ]...‬נאזר לפתע השמש‬ ‫בעוז ‪ -‬אנו כולנו בין כך אבודים‪ .‬הגוף שלי הופקר לכל נוגש‪ ,‬לכל אכזר‪ ,‬לכל רוצח‪.‬‬ ‫הגוף משועבד להם‪ ,‬אבל הנפש‪ ...‬את הנשמה לא נפקיר‪ ,‬לא נמסור להם‪ ,‬הנשמה‬ ‫היא לא ברשותם! (שם)‪.‬‬

‫בגיליון חג השבועות תש"ו של דבר לילדים מיום ‪ 33.5.1846‬פורסם הסיפור 'היהודי וספר‬ ‫התורה'‪ ,‬שבכותרת המשנה הוגדר כעוד פרק מ'עלילות הגבורה מתוך מגילת קידוש השם‬ ‫שבימינו' (דבר לילדים‪ ,‬כרך ט"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31‬כ"ט ניסן תש"ו‪ .)538 ,33.5.46 ,‬פראגר הביא ששה‬ ‫סיפורים מזירות התרחשות שונות‪ :‬פשאבורסק שבפולין‪ ,‬צ'רנוביץ שברומניה‪ ,‬וויטל בצרפת‪,‬‬ ‫וילנה ויערות בפולין המזרחית ומקומות נוספים‪ ,‬ובכולם גילויים של "קידוש השם" בפרהסיה‪.‬‬ ‫בפשאבורסק הורו הגרמנים על שריפת בית הכנסת ובית המדרש ‪ -‬רב העיירה לא היסס‪ ,‬וקפץ‬ ‫אל תוך הלהבות‪:‬‬ ‫הגרמנים צחוקם נפסק והם צועקים בכעס‪' :‬עמוד!' אבל הרב אינו שומע כלום‪ ,‬אין‬

‫‪13‬‬

‫מעצור בפניו‪ ,‬גם להבות האש אינם עוצרים בעדו‪ .‬הוא נעלם בתוך הבניין הבוער‬ ‫ואחריו נעלמו שני יהודים [‪ ]...‬חלפו רגעי מספר והרב מופיע שוב‪ .‬בגדיו חרוכים‬ ‫באש‪ ,‬אבל על פניו מרחף חיוך של ניצחון‪ ,‬כי בשתי ידיו הוא מחזיק ספר תורה‬ ‫(שם)‪.‬‬

‫מהסיפורים נעדרה בדרך כלל המשמעות המרטירולוגית של "קידוש השם"‪ ,‬שכן הנאצים לא‬ ‫הותירו ליהודים את הבחירה בין חיים למוות; אולם הקונפליקט של האדם המאמין בין‬ ‫"קידוש החיים" ל"קידוש השם" נותר‪.‬‬ ‫גיבורת הסיפור 'פשטידה של שבת' – 'אמא' ‪ -‬חוסכת מפיה את מנות הלחם הזעומות כדי‬ ‫שתוכל להכין 'פשטידה' לשבת עבור ילדיה‪ .‬אחד הילדים חולה והאם נותנת לו מהמנות שלה‪,‬‬ ‫שנהגה לשמור לשבת במשך השבוע‪ .‬היא חוששת שלא ישאר די לחם לשבת‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫מצליחה לשמור ממנו מעט‪ .‬מחשש פן לא תהיה הפשטידה טעימה היא רוצה להוסיף לה מעט‬ ‫שמן‪ .‬יש בידה טיפות שמן מעטות בלבד‪ ,‬ששמרה לצורך הדלקת הנרות‪:‬‬ ‫באותו רגע החליטה אמא‪ :‬היא תברך על נרות השבת בלי להדליק אותם‪ .‬את טיפות‬ ‫השמן האחרונות תשים בפשטידה‪ ,‬פשטידת השבת‪ ,‬במקום נרות תדליק בשמן הזה‬ ‫את שמחת השבת בלב הילדים! כאשר עמדה אמא לברך על הנרות‪ ,‬הנרות שלא‬ ‫דלקו‪ ,‬הוסיפה תפילה קצרה‪' :‬אבינו שבשמים‪ ,‬סלח לאשה מסכנה‪ ,‬בזכות שמחת‬ ‫השבת של הילדים‪ ,‬בזכות הזמירות של שבת קודש שיזמרו הילדים כאשר אביא‬ ‫לשלחן את פשטידת השבת (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון‪ ,)31(5‬ד' חשון תשי"ג‪,23.13.52 ,‬‬ ‫‪.)4‬‬

‫סיפור זה מציג את הקונפליקט של 'אמא' בין חובת "קידוש החיים" – הצלת ילדיה ממוות‬ ‫ברעב – לחובת "קידוש השם"‪ .‬מתוך הכרה בחשיבות הקונפליקט מציג הסיפור הזה את‬ ‫הבחירה ב"קידוש החיים" כעדיפה‪.‬‬ ‫בסיפור 'אח ואחות'‪ ,‬נרעשת חנה'לי הקטנה לשמוע שעליה להעמיד פני גויה בשם האנקה‬ ‫וללכת לכנסייה בכל יום א'‪" .‬היהודי הנצחי"‪ ,‬דמות מופת מסתורית המלווה את הילדים גיבורי‬ ‫הסיפור‪ ,‬מרגיע אותה באלה המילים‪:‬‬ ‫אל תבכי חנה'לה! כאשר אני מצווה לעשות דבר מה‪ ,‬סימן שזו מצווה גדולה! אין לך‬ ‫כיום מצווה יותר גדולה לכל יהודי שנשאר בחיים עד כה‪ ,‬מאשר להציל את עצמו!‬ ‫(המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,32‬כ"ט אלול תשי"ב‪.)6 ,18.8.52 ,‬‬

‫‪11‬‬

‫הבחירה בחיים‪ ,‬כל עוד אפשרית הייתה‪ ,‬הוצגה בסיפור השואה לילדים של פראגר כערך עליון‪.‬‬ ‫לצידה‪ ,‬הוצגה אידיאליזציה של חיים בעלי ערך‪ .‬הדגש שהושם בסיפוריו על ההתכוונות ועל‬ ‫הבחירה החופשית של האדם "כל עוד רוחו בו"‪ ,‬הייתה ביטוי להגדרה חדשה‪-‬ישנה של "קידוש‬ ‫השם"‪ ..‬בסיפורים המתרחשים במציאות המחנות והגטאות‪ ,‬הציג פראגר את הבחירה במוות‬ ‫על "קידוש השם" כעדיפה על הכניעה לגרמנים‪ ,‬שכן במצב כזה‪ ,‬אין אפשרות של ממש לחיים‪,‬‬ ‫והבחירה היא בין מוות בכבוד לבין מוות בחוסר כבוד‪.‬‬ ‫'הרודה'‪ ,‬גיבור הסיפור 'בגיטו'‪ ,‬מבכר את המוות על פני חיים נטולי ערך יהודי‪ ,‬ומתעקש על‬ ‫אפיית מצות לפסח‪ .‬בתיאור מותו כרך פראגר מאפיינים הקשורים לדם ולקורבן הפסח‬ ‫ולעלילות הדם‪ ,‬שמקורם במגילות קידוש השם שמימי הביניים‪ .‬הגרמנים מגלים שפעילות‬ ‫חתרנית של יהודים מתנהלת בגיטו‪ .‬הם מתפרצים אל המאפייה המאולתרת‪ ,‬ורוצחים את‬ ‫הרודה‪ .‬הוא מוכה על ידם למוות בעצי המעגילות‪ .‬הרודה מת על "קידוש השם"‪ ,‬והפך באופן‬ ‫מטאפיסי לקרבן הפסח‪ ,‬שאין נרתעים מלאכול את דמו‪:‬‬ ‫והיהודים שמו את פירורי המצה על שולחנם כאות וזכר למצוות מצה‪ ,‬סיפרו זה לזה‬ ‫על מות הקדושים של הרודה‪ ,‬ענו ואמרו‪ :‬זהו קורבן פסח שלנו‪ ,‬קרבן פסח של‬ ‫הגיטו (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י' ניסן תש"ו‪.)433 ,11.4.46,‬‬

‫בהשפעת מוטיבים מהספרות החסידית‪ ,‬הרודה מתואר כחווה התעלות רוחנית תוך כדי הכנת‬ ‫המצות‪" :‬הוא לוהט מתוך חדווה פנימית‪ ,‬ובו ברגע ניגון עולה ממעמקי נפשו" (שם)‪ .‬גיבוריו‬ ‫של פראגר מורמים מעם בשל דבקותם נטולת הפשרות באמונתם‪' .‬הרודה'‪ ,‬הוא דמות‬ ‫טיפולוגית של יהודי 'פשוט'‪ :‬אינו רב או תלמיד חכם‪ ,‬אלא פועל‪ ,‬איש עמל‪ .‬חבריו היהודים‬ ‫משתוממים לנוכח הסיכון שהוא נוטל על עצמו‪ .‬דבקותו בקיום המצוות מעלה אותו לדרגת‬ ‫אנושיות גבוהה משלהם‪:‬‬ ‫אכן‪ ,‬כולם מזדרזים‪ .‬והזריז שבכולם ‪ -‬הרודה‪ .‬באיזו מהירות מפליאה הוא רודה‬ ‫את המצות מהתנור‪ ,‬מכניס את המרדה ומוציא‪ ,‬מכניס עוגות מעוגלות ומוציא‬ ‫מצות כשרות [‪ ]...‬והוא לוהט כולו מתוך חדווה פנימית‪ .‬ובו ברגע ניגון עולה‬ ‫ממעמקי נפשו‪ .‬איך זה העז הוא לצאת בניגון‪ ,‬הלא האויב אורב על כל צעד ושעל‪,‬‬ ‫הלא‪ ,‬הלא [‪ ]...‬משמע‪ ,‬שהניגון התפרץ מעצמו‪ ,‬והניגון שופע ושוטף את הכול‪.‬‬ ‫הניגון העתיק‪ ,‬הישן נושן‪ ,‬הניגון של ההלל הגדול‪ :‬בצאת ישראל ממצרים (דבר‬ ‫לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31-33‬י' ניסן תש"ו‪.)433 ,11.4.46 ,‬‬

‫‪15‬‬

‫מיכל שאול מתייחסת במחקרה לעדויות שמסרו ניצולי שואה חרדים מייד לאחר השואה‪,‬‬ ‫שהיו גדושות בסיפורי "קידוש השם"‪ .‬בהקשר זה היא בחנה את מיתוס ניגון "אני מאמין"‪,‬‬ ‫כהמנונם של "מקדשי השם" בזמן השואה; כשהיא מציינת שמיתוס זה נוצר תוך התכתבות עם‬ ‫האמונה החסידית‪-‬קבלית המסורתית לפיה בכוחו של ניגון להבקיע רקעים‪ ,‬לשנות את‬ ‫המציאות‪ ,‬ולבטל את רוע הגזירה (שאול ‪ .)212-238 ,2338‬הניגון של 'הרודה' בסיפור אמנם לא‬ ‫‪33‬‬ ‫משנה את גורלו‪ ,‬אך הוא משרת מטרה – הוא מעלה את הגיבור לעמדה של איש האלוהים‪.‬‬ ‫שלושה גיבודים לסיפור 'אח ואחות'‪ :‬הילד סנדר'ל‪ ,‬חנה'לי אחותו ו"היהודי הנצחי"‪ .‬פראגר‪,‬‬ ‫שכתב את הסיפור בתחילת שנות ה‪ , 3453-‬הכיר הן את המיתוס האנטישמי אודות "היהודי‬ ‫הנצחי" ‪ -‬אחשוורוש שסרב להעניק מזור לישו בדרכו האחרונה‪ ,‬ועל כן נענש בנדודים נצחיים‬ ‫ובבוז ושנאה מהסביבה; כמו גם את הסרט שיצרו הנאצים באותו שם בשנת ‪ .1843‬הוא‬ ‫השתמש במיתוס אנטישמי זה‪ ,‬והפך אותו על פיו‪" .‬היהודי הנצחי" שלו הוא דמות פלאית‪,‬‬ ‫ספק אדם ספק מלאך‪ ,‬לובש ופושט צורה ‪ -‬בדומה למיתוס האנטישמי אודות היהודי‪ ,‬אך כל‬ ‫יעודו הוא בהצלת יהודים ובשלהוב האמונה‪" .‬היהודי הנצחי" מגלם בדמותו את העיקרון‬ ‫הבסיסי של דגם סיפור "קידוש השם"‪ :‬המאמין הנאחז באמונתו זוכה לליווי מלאכי שמים‬ ‫בדרכו‪ .‬סנדר'ל וחנה'לי זוכים בו כמגן משום שהם "מקדשי השם"‪ ,‬ובכוחם למשוך אליהם עוד‬ ‫גיבורים כמותם‪.‬‬ ‫סנדר'ל‪" ,‬היהודי הנצחי" וחבורת הפרטיזנים משכנעים יהודים לקפוץ מתוך רכבת הנוסעת‬ ‫לכיוון מחנה השמדה‪ .‬היהודים פותחים במנוסה מתוך חלונות הרכבת‪ .‬הגרמנים מגלים זאת‪:‬‬ ‫חי‪,‬חי‪,‬חי‪ ,‬הפעם לא תתחמקו יותר‪ ,‬יהודים ערומים וערמומיים!‪ -‬הצטחק במלוא‬ ‫פרצופו המזוהם מפקד פלוגת הסער הנאצית [‪ ]...‬בלום פיך השטן! טרם נסתיימה‬ ‫המערכה ויש עוד תקווה לאחרית היהודים!‪ -‬לחש לעצמו בנשימה עצורה אחד מבין‬ ‫המון המגורשים [‪ ]...‬היה זה יהודי עטור זקן שיבה בעל הדרת פנים יוצאת מגדר‬ ‫הרגיל‪ ,‬עם עיניים קורנות בזוהר עליון‪ .‬אפוף היה היהודי הזקן בטלית קטנה עם‬ ‫ציציות ארוכות כפולות שמונה [‪ ]...‬ומכיוון שהיה עטוף בטלית מצויצת לא אכפת לו‬ ‫עוד [‪ ]...‬בלב היער בתוך חשכת הלילה‪ -‬כאילו התעורר היהודי הזה מתרדמתו‪ ,‬וכולו‬ ‫הפך אש בוערת בלהט קודש (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,)31(5‬י"א חשון תשי"ג‪,33.13.52 ,‬‬ ‫‪.)13‬‬

‫‪ 33‬פראגר עסק בנושא גם בכתיבתו למבוגרים‪ :‬פראגר תשנ"ז‪ ,‬אלה שלא נכנעו; מן המצר קראתי‪,‬‬ ‫תשס"ד; שואת ילדי היהודים באירופה‪ ,‬תש"ה‪.‬‬ ‫‪ 34‬הסיפור החל להתפרסם עם הגיליון הראשון של המודיע לילדים מיום י"א שבט תשי"ב‪,1852 -‬‬ ‫ופראגר חתם עליו בשם העט 'י‪ .‬בן‪-‬עמרם'‪ .‬הסיפור הופיע ב‪ 63 -‬מתוך ‪ 13‬הגיליונות הראשונים של‬ ‫המודיע הצעיר וזכה לתגובות נלהבות מקהל הקוראים‪ .‬במכתבים למערכת העיתון ישנן התייחסויות‬ ‫רבות לסיפור‪ .‬ניסיון של מערכת העיתון להפסיק את הופעת הסיפור הביא למחאה נזעמת של‬ ‫הקוראים‪ ,‬והמערכת חזרה בה‪ .‬תוצאות הסקר שערכה המערכת בין הקוראים בעניין המשך הסיפור‬ ‫הופיעו בגיליון ‪ ,)33(1‬ו' תשרי תשי"ג‪.15 ,‬‬

‫‪16‬‬

‫הצהרת האמונה על סף המוות‬ ‫קריאת "שמע ישראל" של המאמין הייתה לאורך הדורות מוטיב קבוע בקינות הכתובות‬ ‫שתארו את המפגן רב העוצמה של דבקות היהודים באמונתם על סף המוות (ידידיה ‪.)25 ,2313‬‬ ‫בסיפוריו לילדים‪ ,‬שתל פראגר מופעים רבים של מפגני אמונה עוצמתיים על סף המוות‪:‬‬ ‫קריאת "שמע ישראל" או ציטוט אחר של פסוקים‪ .‬הקריאה ממחישה את היותה של האמונה‬ ‫מבחן מתמיד‪ ,‬ומסמנת את רגע המוות באקטיביות יהודית‪ .‬המאמין העומד בניסיון הוא זה‬ ‫שאינו מצפה לישועה‪ .‬הוא קורא קריאת "שמע ישראל" כמענה לצורך פנימי שלו‪ ,‬וכדי‬ ‫להצדיק את הדין‪ .‬רגע הקריאה הוא רגע עוצמתי בסיפור‪ ,‬המסמל לידה מחדש של היהודי‬ ‫לקראת מותו‪.‬‬ ‫בסיפור 'תקיעת שופר במחנה עינויים' נרצח במכות השמש שהתעקש על התקיעה בשופר‪:‬‬ ‫והיהודי שעה שהתכווץ והתפתל בייסוריו האיומים‪ ,‬פיזם בקול ספוג כאב וסיפוק‬ ‫פסוקים מתפילת ראש השנה (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,45‬כ"ג אלול תש"ו‪,18.8.46 ,‬‬ ‫‪.)153‬‬

‫בהצופה לילדים התפרסם בדצמבר ‪ 1853‬סיפור מצמרר בשני המשכים שכותרתו 'חיים שמי –‬ ‫וחיה אחיה‪ :‬סיפורו של ילד פליט'‪ .‬הסיפור הוא מעין דיאלוג מדומיין בין ילד ניצול שואה‬ ‫לילדים ארץ‪-‬ישראלים‪:‬‬ ‫אתם שואלים אותי מי אני? האומנם לא תכירו אותי‪ ,‬מי ומה אני? והם כולם הבחינו‬ ‫בי מיד‪ ,‬על כל צעד ושעל‪ .‬הם כולם‪ ,‬כולם‪ .‬הציידים על כל השבילים‪ ,‬הרודפים על כל‬ ‫הדרכים‪ ,‬המשמרות על כל הגבולות [‪ ]...‬הם כולם הרגישו בי מרחוק והריחו את ריחי‬ ‫[‪ ]...‬ואתם עוד שואלים? כן! ילד יהודי אני! (הצופה לילדים‪ ,‬כרך ה' חוברת ‪ ,14‬ה'‬ ‫בטבת תשי"א‪.)236 ,14.12.1853 ,‬‬

‫בסיפור‪ ,‬המערב ריאליזם ופנטזיה‪ ,‬ישנם תיאורים בוטים וקשים של מוות בבורות הירי‪ .‬תיאור‬ ‫ישיר וחסר עכבות של הזוועה נחשב אז ל'טאבו' גם בספרות המבוגרים (הולצמן ‪,)148 ,1885‬‬ ‫ולמרות זאת פראגר שילב תיאורים כאלה בסיפור זה וגם באחרים‪.‬‬ ‫חיים‪ ,‬הגיבור‪ ,‬מספר בגוף ראשון את סיפור רצח משפחתו‪ .‬הוא ניצל ממוות‪ ,‬כעוף החול שעלה‬ ‫מתוך בור המתים‪ .‬הסיפור כתוב כמונולוג בהול‪ ,‬עמוס בסימבוליקה מיסטית‪ ,‬ובביקורתית על‬ ‫הסבל הנפשי הנכפה על הניצולים‪ ,‬בבואם במגע עם שאלותיהם ותמיהותיהם של מי שלא חוו‬ ‫את השואה‪ .‬זהו סיפור ראשון ויחיד שבו ערך פראגר הנגדה כזאת של ילדים 'ניצולים' מול‬

‫‪1/‬‬

‫ילדים בני הישוב והמדינה הצעירה‪ .‬התיאורים המפורטים של מות האב בבור‪ ,‬הדם המכסה‬ ‫אותו ומדביק אליו את בנו‪ ,‬היחלצות הבן מאחיזת האב ומהבור מלא הדם והבוץ באקט‬ ‫סימבולי של לידה מחדש‪ ,‬מצמררים גם בהשוואה לתיאורים קשים רבים שהופיעו כבר‬ ‫בכתיבה של פראגר לילדים מסוף המלחמה‪.‬‬ ‫הסיפור הודפס באות קטנה וצפופה וללא ניקוד‪ .‬בפתיחה גולל פראגר את 'הסוד' של הילד‬ ‫המספר‪:‬‬ ‫מבור המתים אני בא‪ .‬מקבר פתוח יצאתי! שם‪ ,‬בקבר ההרוגים‪ ,‬שם נולדתי! כן‪,‬‬ ‫תאמינו לי‪ ,‬חי אני כי שם נולדתי מחדש‪ .‬כל מה שהיה לפני זה לא אזכור עוד‪ .‬ואם‬ ‫אזכור‪ -‬לא אספר כלום‪ .‬לא אספר על אחותי הקטנה [‪ ]...‬ועל התינוק הקטן אורי [‪]...‬‬ ‫ועל אמא‪ ,‬איך שנלקחה עם כל הילדים חוץ ממני [‪ ]...‬בבור נולדתי‪ .‬גם אני הייתי מת‪.‬‬ ‫גם אני שכבתי בבור עם כל היהודים ביחד‪ ,‬עם ילדים‪ ,‬הרבה‪ ,‬הרבה מאוד ילדים‪ .‬גם‬ ‫אני צעקתי "שמע ישראל"‪ ,‬צעקתי בכל כוחי "אחד"! ואחר כך אני מת‪ .‬ואני מת בשקט‬ ‫ולא צעקתי יותר‪( ...‬הצופה לילדים‪ ,‬כרך ה' חוברת ‪ ,14‬ה' בטבת תשי"א‪,14.12.1853 ,‬‬ ‫‪.)236‬‬ ‫ובהמשך‪:‬‬ ‫ואני לא זוכר שאני מת‪ ,‬ואני מתחיל לצעוק [‪' ]...‬אבא!' ואבא מחזיק את ידי וזה כואב‬ ‫מאוד [‪ ]...‬אני צועק ואבא לא עונה כי אבא מת [‪ ]...‬ואבא לא רצה לצאת מבור‬ ‫המתים‪ ,‬ולאבא היה כל כך קשה לצאת‪ ,‬ומאבא נזל כל כך הרבה דם‪ ,‬ואני נדבקתי‬ ‫לאבא‪ ,‬הדם הדביק אותי לאבא‪ ,‬ואני לא רציתי לשכב‪ .‬ואבא אמר לי‪' :‬צא אתה ילדי‪,‬‬ ‫מתוך הבור‪ .‬אני מת‪ ,‬דמי נוזל ואוזל מקרבי‪ ,‬ואתה חי ורוצה לחיות‪ .‬ודע בני‪ ,‬כי מבור‬ ‫המוות אתה קם לחיים‪ ,‬ושמך ייקרא מהיום‪ :‬חיים[‪ ]...‬וחיה תחיה!' (שם)‬

‫סודו של חיים הוא חזרתו לחיים לאחר שקרא "שמע ישראל"‪ .‬הצדקת הדין מפיו מתעצמת‬ ‫בסיפור לנוכח התיאורים הגרפיים של הסבל והזוועה‪ .‬קריאת האמונה מופנית כאן כלפי שמים‬ ‫אך גם כלפי קהל הקוראים של הצופה לילדים‪ .35‬הגיבור הילד לא מת ‪ -‬דבקותו באמונה הוכחה‬ ‫כבעלת יכולות הצלה ותקומה מאגיים‪.‬‬

‫‪ 35‬הסיפור הודפס גם במספר מהדורות של המקראה פסיעות ראשונות‪ ,‬שיועדה לזרם החינוך הממלכתי‬ ‫– דתי‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫נקמה וגאולה‬ ‫רבים מסיפורי "קידוש השם" של פראגר הסתיימו בנקמה באוייבים ובתקווה לגאולה‪.‬‬ ‫הנקמה הייתה ממומשת לפרקים‪:‬‬ ‫הפרטיזנים היהודים‪ ,‬שקמו לנקום את נקמת דם ישראל השפוך‪ ,‬נקמו את כבוד‬ ‫ישראל המחולל [‪ ]...‬אם גילו הפרטיזנים ספר תורה מחולל‪ ,‬מדדו למחללים מידה‬ ‫כנגד מידה ('היהודי וספר התורה'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31‬כ"ט ניסן תש"ו‪,‬‬ ‫‪.)538 , 33.5.46‬‬ ‫ולעיתים הוצגה התקווה לנקמה‪:‬‬ ‫והיהודי שעה שהתכווץ והתפתל בייסוריו האיומים‪ ,‬פיזם בקול ספוג כאב וסיפוק‬ ‫פסוקים מתפילת ראש השנה [‪ ]...‬ויתר היהודים‪ ,‬שנצטוו לעמוד ולהסתכל בעינוייו של‬ ‫זה‪ ,‬החזיקו וליוו בלחש‪ :‬וכל הרשעה כולה כעשן תכלה‪ ,‬כי תעביר ממשלת זדון מן‬ ‫הארץ ('תקיעת שופר במחנה העינויים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,45‬כ"ג אלול תש"ו‪,‬‬ ‫‪.)153 ,18.8.46‬‬

‫הנקמה‪ ,‬בנרטיב היהודי המסורתי‪ ,‬היא ביטוי לחזרתו של האל לעולם‪ .‬התיאולוגיה החרדית‬ ‫פיתחה את התפיסה של "הסתר פנים"‪ ,‬כהסבר להתרחשות השואה‪ .‬פראגר‪ ,‬שלא הרבה‬ ‫בהתייחסויות לשאלות תיאולוגיות מורכבות (אייזנברג ‪ ,)252 ,2313‬שילב דווקא בסיפוריו‬ ‫לילדים את הדיון בשאלת מקומו של האל בעולם‪ ,‬אולם הוא עשה זאת רק בפרסומיו‬ ‫באכסניות מו"ליות חרדיות‪ .‬למשל‪ ,‬בסיפור 'אח ואחות'‪:‬‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬עד מתי תסתיר פניך מאתנו‪ ,‬עד מתי‪ ,‬עד מתי?! אברהם אבינו‬ ‫נתנסה בעשרה ניסיונות‪ ,‬ועמד בכולם‪ .‬בכמה ניסיונות צריכים לעמוד אנחנו‪ ,‬היהודים‬ ‫החלשים שבדור איום ונורא זה? (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,8‬ה' ניסן תשי"ב‪,31.3.52 ,‬‬ ‫‪.)13‬‬

‫בדבר לילדים לא היה ביטוי לדיונים תיאולוגיים‪ .‬במקומם‪ ,‬מופיעים בסיפורים תיאורים רבים‬ ‫של תפילה לנקמה‪ ,‬שהיא תפילה לשוב של האל ככוח פועל בעולם‪ ,‬וגילויי נקמה של ממש‬ ‫באוייבי היהודים עם תום המלחמה‪ .‬זאת תוך התייחסות לתכתיבי הדגם החילוני‪-‬ציוני שפרש‬ ‫באופן זה את משמעותה של הנקמה‪.‬‬ ‫כך עיצב פראגר סיפור שואה לילדים‪ ,‬שנכתב על פי תכתיבי דגם מסורתי של זיכרון וכתיבה –‬ ‫דגם "קידוש השם"‪ ,‬תוך הענות למגמות שרווחו הן בחברה החילונית‪-‬ציונית‪ ,‬הן בציונות‬

‫‪11‬‬

‫הדתית והן בזו החרדית‪ .‬סיפורים אלה היו מהסיפורים הראשונים על השואה‪ ,‬שפורסמו מייד‬ ‫עם תום המלחמה‪ ,‬ושהוצגו בפני הקוראים כסיפורים המתבססים על עדויות‪ .‬כך היה דגם‬ ‫סיפורי זה לדומיננטי בעיצוב "זיכרון שואה ראשון" לילדים בעיתונות הילדים‪ ,‬ומאוחר יותר ‪-‬‬ ‫במערכת החינוך‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫פרק חמישי‬ ‫"תחזקנה ותאמצנה ילדות"‪ :‬הדגם החילוני‪-‬ציוני‬

‫הדגמים הספרותיים בהם השתמש פראגר בכתיבתו לילדים ייצגו את מעגלי ההשתייכות‬ ‫אליהם היה קשור‪ .‬בנוסף לזהותו כחרדי‪ ,‬פראגר היה גם ציוני‪ ,‬ואיש ציבור וחברה המעורה‬ ‫בקרב החוגים הרחבים והחילוניים של אנשי ציבור‪ ,‬ספרות וחינוך‪ .‬ריבוי הזהויות שלו בא‬ ‫לידי ביטוי באופן שבו שילב בסיפוריו דגמי סיפור חרדיים עם דגמים חילוניים‪-‬ציוניים‬ ‫מובהקים‪" :‬שלילת הגלות" והקמת חברה חדשה שתגלם את דמותו של "היהודי החדש"‪,‬‬ ‫הנחות יסוד בדבר ריבונות (לאחר קום המדינה)‪ ,‬ומאפיינים מדגמי הסיפור הציוניים‪-‬חילוניים‬ ‫לילדים על השואה‪ ,‬שהתפתחו ביישוב ובמדינה‪.‬‬ ‫גולה‪ ,‬גבורה ולקח בשדה ספרות הילדים‬ ‫כיצד מתאבלים על יהודי הגולה שנרצחו‪ ,‬וכיצד זוכרים את אסונם? נושא טעון ומורכב זה‪,‬‬ ‫הנוגע ביחסו של היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה ולניצולי השואה‪ ,‬עומד בבסיסם של‬ ‫‪36‬‬ ‫מחקרים רבים‪ ,‬וביניהם אלה המתמקדים בתרבות הילד ביישוב ובמדינה‪.‬‬ ‫שאלת זיכרון השואה בחברה הישראלית נוגעת למתח הבסיסי המתקיים בין חברה שהושתתה‬ ‫על האידיאולוגיה הציונית ועל "שלילת הגלות"‪ ,‬ובין האבל ושאלת המשמעות הלאומית‬ ‫שצריכה להינתן לאירוע שהתרחש ב"גולה"‪ ,‬ושקורבנותיו היו יהודי הגולה‪ .‬עיקרון "שלילת‬ ‫הגלות" היה עיקרון מוביל של התנועה הציונית ושל ספרות לילדים שנכתבה בארץ ישראל‬ ‫ומחוצה לה מסוף המאה ה‪ .18-‬עיקרון זה יצא מתוך שלילת המצב הקיומי היהודי בגולה‪ ,‬אך‬ ‫הפך בפועל לשלילת הקשר אל העיירה היהודית וההיסטוריה של העם היהודי בגולה ושלילת‬ ‫דמות היהודי הגלותי (שפירא ‪2333‬ב‪ .)35 ,‬טקסטים ספרותיים‪ ,‬שהיו פרי יוזמתם של‬ ‫מחנכים‪,‬סופרים והוצאות ספרים פרטיות ברובן‪ ,‬נכתבו מתוך כוונה להתאים לצרכים‬ ‫החינוכיים והתרבותיים של ילדים‪ ,‬עם הפיכתה ההדרגתית של העברית לשפת דיבור ולשפת‬ ‫לימוד מרכזית‪ .‬בעשורים הראשונים של המאה ה‪ 23-‬התעצמה מגמה זו‪ ,‬כשספרות הילדים‬ ‫שביישוב‪ ,‬התגייסה כדי להציע לקוראים סיפורים בעלי מאפיינים של תרבות ילידית מקומית‬ ‫וחדשה‪ ,‬שהוצגה כאנטיתזה המובהקת וכשלילה של תרבות החיים בגולה (דר ‪ ;4-3 ,2336‬דר‬ ‫‪" .)2 ,2313‬שלילת הגלות" הייתה ליחס מנוכר כלפי יהודי אירופה‪ ,‬שייצגו את האנטי‪-‬תזה‬ ‫לדמות "היהודי החדש"‪ ,‬שעוצב על ידי האידיאולוגיה הציונית בארץ ישראל‪ .‬בעוד שבשדה‬

‫‪ 1‬אציין כמה‪ :‬יעל דר‪ ,‬ומספסל הלימודים לוקחנו; דינה פורת‪ ,‬קפה של בוקר; אניטה שפירא‪ ,‬יהודים‬ ‫חדשים; עוז אלמוג‪ ,‬הצבר; נורית גרץ‪ ,‬מקהלה אחרת; חיים ניראל‪ ,‬חרדים מול שואה; ועוד‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫הספרות הכללית ניתן לזהות התייחסות רבת‪-‬פנים אל הגולה‪ ,‬שאהבה ודחייה היו משולבות‬ ‫בה (שפירא ‪2333‬ב‪ ,)14-11 ,‬הציגה ספרות הילדים חזית אחידה ושוללת‪.‬‬ ‫הידיעות הקשות שזרמו מאירופה בזמן המלחמה הביאו לתמורות בשיח הציבורי – ביחס אל‬ ‫יהודי הגלות ניתן לזהות מעבר משלילה וניכור ליחס של אמפתיה ושותפות גורל‪ ,‬זאת‬ ‫כשעיקרון "שלילת הגלות" נותר על כנו ואפילו קיבל משנה תוקף לאור אירועי השואה‪ ,‬שהרי‬ ‫השואה הייתה ההוכחה הניצחת לצדקת הציונות על פני חיי הגולה (פורת ‪ ,)5 ,2311‬אולם יחד‬ ‫עם זאת רבו הביטויים שהכירו בערך התרבותי של חיי היהודים בגולה‪ ,‬והודגשה האבידה‬ ‫הגדולה שחווה העם היהודי כולו עם עקירתה של תרבות זו מן השורש (שפירא ‪2333‬ב‪;28-28 ,‬‬ ‫דר ‪.)81 ,2336‬‬ ‫תמורות אלה קיבלו ביטוי בולט וראשוני‪ ,‬מבחינת הדומיננטיות שלהן‪ ,‬בשדה ספרות הילדים‪.‬‬ ‫גישה זו של ספרות הילדים כלפי עיקרון "שלילת הגלות"‪ ,‬הייתה תוצר של שינוי בעמדתם‬ ‫ובפועלם של "קובעי טעם" בתחום זה‪ ,‬ששינו את הגדרת תפקידם כממונים על עולמם‬ ‫התרבותי של ילדים ונוער‪ .‬המציאות הקשה של אירועי מלחמת העולם השנייה הכתיבה‬ ‫עבורם סדר יום חדש‪" .‬קובעי טעם" מרכזיים בחיי התרבות ובשדה ספרות הילדים‪ :‬ברל‬ ‫כצנלסון‪ ,‬יצחק יציב‪ ,‬ברכה חבס‪ ,‬שמשון מלצר‪ ,‬לאה גולדברג ואחרים‪ ,‬היו בעצמם‪ ,‬כרבים‬ ‫מאנשי היישוב‪ ,‬מהגרים ממזרח אירופה‪ .‬לנוכח הידיעות על אסון המתרחש "שם" ‪ ,‬שקיבלו‬ ‫גושפנקא רשמית בנובמבר ‪ 1842‬עם הודעת הסוכנות היהודית על ההשמדה‪ ,‬הם בחרו לנתב‬ ‫את כאבם האישי וגעגועיהם לקריאה ברורה לקהל הצעיר לפתח אמפתיה רגשית עמוקה כלפי‬ ‫"האחים" שבגולה‪ .‬כך נולד דגם סיפור חדש ‪ -‬סיפור הזיקה ליהדות הגולה‪ .‬עיתונות הילדים‪,‬‬ ‫ובמיוחד דבר לילדים‪ ,‬החלה להציג יותר ויותר תכנים חדשים‪ ,‬שהיה בהם ויתור מהיר על‬ ‫ההתנכרות ליהודי הגולה‪ ,‬זאת לצד התייחסות נרחבת לעולם הדתי‪-‬אורתודוכסי כעולם רוחני‬ ‫מפואר (דר ‪ ;55-15 ,2336‬דר ‪.)2334‬‬ ‫עיתונות הילדים‪ ,‬יותר מכל סוגה ספרותית אחרת בשנות המלחמה הראשונות‪ ,‬היוותה גם‬ ‫מקור למידע שוטף על המתרחש באירופה (דר ‪ .)23-15 ,2336‬דר מכנה פרק זה בתולדות העיתון‬ ‫בתואר "רטוריקת הקטסטרופה"‪ :‬כשבזמן המלחמה מלאו דפי העיתון טקסטים רוויי רגשי‬ ‫אשמה‪ ,‬הכאה על חטא‪ ,‬אבל‪ ,‬געגועים‪ ,‬חרדה ואזלת יד לנוכח המתרחש באירופה‪ .‬דפי העיתון‬ ‫לילדים מלאו טקסטים שהכילו בדיוק את אותם התכנים‪ ,‬שעל פי תפיסת הילדות השגורה‬ ‫במאה ה‪ ,23-‬ילדים אמורים היו להיות מוגנים מפניהם (דר ‪ .)213-268 ,2313‬הרחבת הרפרטואר‬ ‫הספרותי לילדים בדגם זה אפשרה לפראגר להשתלב בדבר לילדים כחוקר החברה היהודית‬ ‫בפולין‪ ,‬שהוא גם עד ומתעד‪ .‬כפי שכבר הראיתי‪ ,‬הרפורטאז'ות הראשונות שלו בעיתון‬ ‫מהשנים ‪ ,1844-1841‬נכתבו בדגם כתיבה ששילב בין מחקר ועדות‪ ,‬והיה חלק בלתי נפרד‬ ‫מ"רטוריקת הקטסטרופה"‪.‬‬ ‫המצב הנפשי של אבל ודאגה‪ ,‬שהביא להתפתחות דגם הזיקה ליהודי אירופה‪ ,‬היתרגם גם‬ ‫להשבה של דפוסי זיכרון וכתיבה מסורתיים‪ ,‬ולשילובם בדגמים הספרותיים שפותחו לצורך‬

‫‪59‬‬

‫התמודדות עם מימדי האסון‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬החלו להתפרסם לקראת סוף המלחמה בספרות‬ ‫לילדים‪ ,‬שירי קינה על החורבן‪ ,‬שנכתבו בסגנון ארכאי כקינה מקראית (דר ‪.)88-85 ,2336‬‬ ‫גם בגילויי דעת פומביים של אנשי ציבור ותרבות באה לידי ביטוי מגמה זו של זיקה לגולה‬ ‫ולמורשתה התרבותית‪ .‬שלוש דוגמאות לעניין זה‪:‬‬ ‫ברל כצנלסון‪ ,‬עורך דבר והוצאת הספרים 'עם עובד'‪ ,‬והעורך האחראי של דבר לילדים‪ ,‬ביקש‬ ‫שהספר הראשון שההוצאה לאור תפרסם יהיה ספר הגבורה‪ .‬אניטה שפירא קושרת בין‬ ‫הבחירה בספר זה ובין החרדה ששררה ביישוב בזמן זה לנוכח החשש מפני נסיגה בריטית‬ ‫וכניסת הצבא הגרמני ליישוב (שפירא ‪ .)425-424 ,1883‬הספר היה בעל מטרות דידקטיות –‬ ‫הוא נועד ללמד את המתגייסים הצעירים בני היישוב שהם חוליה בשרשרת מתמשכת של‬ ‫גבורה יהודית ושל גורל יהודי‪ :‬ממצדה‪ ,‬דרך גילויי "קידוש השם"‪ ,‬ועד עצם הזמן הזה (דר‬ ‫‪ .)148-141 ,2336‬שפירא טוענת שהדגש שהושם בספר על "קידוש השם" לא דיבר אל לב הנוער‬ ‫ביישוב משום שהבליט את החולשה וחוסר הישע היהודי‪ ,‬ומשום כך דחו תנועות הנוער את‬ ‫הסיפורים מדגם זה (שפירא ‪ .)426 ,1883‬גישתו של כצנלסון לנושא זה הייתה שונה‪ .‬בסמינריון‬ ‫למשמרת הצעירה של מפא"י מיום ‪ 6.6.1844‬הוא דיבר בכאב על הניכור השורר בין תרבות‬ ‫הנוער העברית ובין ערכי היהדות המסורתית‪ .‬הדוגמא שנתן לכך‪ ,‬נועדה להמחיש את צערו על‬ ‫האובדן הרוחני והלאומי הנובע מניכור זה‪:‬‬ ‫ב'דבר' הייתה כרוניקה קטנה מאוד‪ ,‬איך אחיו של הרבי מגור עמד באחד‬ ‫ממחנות ההשמדה‪ ,‬והוא אמר ליהודים שמי שיביא לו מעט מים ‪ -‬יתן לו את‬ ‫החצי מן ה'עולם הבא' שלו‪ .‬תחילה איש לא נענה‪ ,‬אבל סוף סוף קם אדם‬ ‫והביא את המים‪ .‬אז הוברר שהוא ביקש את מעט המים האלו כדי שכולם‬ ‫ירחצו את ידיהם‪ ,‬כדי שימותו נקיים‪ .‬בשבילי ‪ -‬זאת הופעה כבירה ביום של‬ ‫מוות‪ .‬ואני יודע שזהו המוות היהודי על קידוש השם‪ .‬אבל זה בארץ לא הורגש‬ ‫[‪ ]...‬לא נכנס לעולמנו‪ .‬כי אנו לא חיים את העולם היהודי‪ .‬כי אנחנו אחרים‬ ‫‪37‬‬ ‫(כצנלסון ‪.)223 ,1846‬‬

‫יעקב הלפרן‪ ,‬איש הספרות והחינוך‪ ,‬פרסם בשנת ‪( 1844‬תש"ד) מאמר באורים‪ ,‬ביטאון לענייני‬ ‫חינוך בהוצאת ההסתדרות העובדים‪ ,‬תחת הכותרת 'בעיית הגולה בחינוך ילדינו'‪:‬‬ ‫רואה אני צורך לגולל לפני תלמידינו יריעה רחבה של חיים יהודים [‪ ]...‬יובלטו‬ ‫עיקרי הגבורה והעמידה של הנפש על כבוד האומה בשנות דור ודור‪,‬‬ ‫‪ 37‬כצנלסון מתייחס כאן לידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של דבר ביום ‪ ,1.12.1843‬מייד מתחת‬ ‫לכותרת הראשית‪ ,‬ותחת הכותרת "מות קדושים בטרבלינקה"‪ .‬הסיפור נמסר כדיווח של ניצול‪-‬פליט‪,‬‬ ‫"כרוניקה" בלשונו של כצנלסון‪ ,‬שהגיע מטרבלינקה לאיסתנבול‪ .‬סיפור מותו של אחיו של הר' מגור‪ ,‬ר'‬ ‫מנדיל מפאביאניץ‪ ,‬בטרבלינקה עובד גם על ידי פראגר‪ .‬הסיפור‪" ,‬ר' מנחם מנדל מפאביאניץ הולך‬ ‫לטרבלינקה" פורסם בניצוצי גבורה‪ ,‬והופיע במספר מהדורות של מקראות ישראל ושל ילדותנו‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫והאפופיאה אינה מצומצמת [‪ ]...‬יש בה גילויים נועזים אשר ישמשו בלי ספק‬ ‫אות עידוד גם למאבקנו אנו בארץ אבות‪ .‬כי לא רק מגילת ייסורים היא‪,‬‬ ‫מעשים הירואים כבירים אחוזים ושלובים בה‪ .‬קידוש השם וקידוש כבוד האדם‬ ‫והעם‪ ,‬התגוננות אקטיבית ופאסיבית‪ ,‬עמידה ללא חת על קדושת הערכים‬ ‫הנצחיים של האומה ‪ -‬בהם ובזכותם הגענו עד הלום (אורים‪ ,‬ניסן תש"ד א'‪,‬‬ ‫‪.)3‬‬

‫יצחק יציב‪ ,‬עורך דבר לילדים בין השנים ‪ ,1841-1831‬כתב לעצמו פתקה (לא מתוארכת)‬ ‫השמורה בארכיון גנזים‪ .‬הוא מתייחס לויכוח עם הסופר חיים הזז בעניין זה‪ ,‬וכותב‪" :‬אוי לו‬ ‫למטיף נגד עצמו [‪ ]...‬כיצד יתחנך דור שיתחיל הכל מאלף?" (גנזים‪ -C ,‬כ‪.)11/3485 -‬‬ ‫מאידך גיסא‪ ,‬תמורת אלה בשיח הציבורי ביחס ל"שלילת הגלות" לא שיקפו קונצנזוס‪ .‬דוגמא‬ ‫לכך בדברי העיתונאי אהרון בר‪-‬שמואל‪ ,‬שביקר את המגמה החדשה הזאת בתרבות‬ ‫הארצישראלית‪ ,‬ותקף ישירות את פועלו של פראגר לטובתה‪ .‬ביוני ‪ 1844‬הוא פרסם במוסף‬ ‫הספרותי של העיתון 'על המשמר' את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫בבית אבלים צועדים על ראשי האצבעות ואין מדברים בקול רם [‪ ]...‬גולה‪ ,‬גולה‪,‬‬ ‫גולה – אם אשכחך גולה! וכתבי‪-‬העת לסוגיהם מגישים לנו [‪' ]...‬מנה של גולה' [‪]...‬‬ ‫ויש כבר מומחים מיוחדים לזיקין ולזוועות‪ ,‬יש בתוכנו כבר בעלי תסביכים של ר' נתן‬ ‫נטע הנובר (בעל 'יון מצולה') [‪ ]...‬אחד המומחים לזיקין ולזוועות הוא ‪ ,‬למשל‪ ,‬גם מר‬ ‫משה פראגר‪ ,‬שאנו מוצאים את שמו לאורך כל חזית הפריודיקה העברית‪ ,‬למן‬ ‫'כנסת' לגדולים ועד 'דבר לילדים' [‪ ]...‬ואין די לו [‪ ]...‬בעטרת של כרוניקאי וסכמאי‪,‬‬ ‫שאין ידו רועדת בסיכומים בוכהלטריים (אלוהים יודע מאיזה מקורות מדוייקים) [‪]...‬‬ ‫יש לו גם פרטנסיות למדע‪ ,‬כביכול‪ ,‬והוא מעמיק חקר ב'אופייה של המלחמה‬ ‫ביהודים' ("בשבילי הפנתיאון"‪ ,‬על המשמר‪.)4 ,16.6.1844 ,‬‬

‫הרפרטואר הספרותי הציוני לילדים התרחב עוד בזמן המלחמה ונכללו בו‪ ,‬לצד דגם הזיקה‬ ‫ליהדות הגולה והדגם המיידע אודות הפגיעות ביהודים‪ ,‬גם דגמי גבורה יהודים‪ :‬דגמים‬ ‫מסורתיים כמו גילויי "קידוש השם" ו"עמידה רוחנית"‪ ,‬לצד ההתייחסות אל גבורת המורדים‬ ‫והלוחמים היהודים נגד הנאצים‪ ,‬כמופת שיש לחנך לאורו‪ .‬כך ניסח יצחק יציב בדבר לילדים‬ ‫את שילוב הדגמים‪:‬‬ ‫בפרשת העינויים שעברו אך עתה על אחינו באירופה אנחנו שומעים את הסיפורים‬ ‫השונים והמשונים באיזו מסירות נפש חרדו היהודים להציל את גווילי התורה‬

‫‪51‬‬

‫שהנאצים חללום‪ .‬אנחנו שומעים את הסיפורים המחרידים איך קפצו יהודים אל תוך‬ ‫האש להציל את ספר התורה ‪ ,‬איך סכנו את חייהם להוציא את הספר היקר להם מכל‬ ‫יקר מידי טמאים ומטמאים נאצים שונים [יציב מתייחס כאן לתמצית סיפוריו של‬ ‫פראגר באותו גיליון]‪ .‬חרדה זו היא היא הביטוי לקשר העמוק של היהודי אל החקוק‬ ‫בלוחות הברית‪ :‬לא תרצח! על כן הורגנו‪ .‬אתה שומע את הסיפורים האלה ומבין את‬ ‫המאמר‪ :‬ישראל ואוריתא חד הוא ‪ -‬ישראל והתורה אחד הם‪ .‬אנחנו נרעשים למקרא‬ ‫התיאור החזק של קבלת התורה [‪ ]...‬ובימים אלה אנחנו מבינים הבנה חדשה מה היה‬ ‫בחרדה הזאת שבקבלת התורה‪ .‬מאז הימים ההם של מעמד הר סיני ועד היום לא‬ ‫פסקה החרדה [‪ ]...‬ישראל ואורייתא חד הוא ‪ -‬ישראל והתורה אחד הם ('במעגל‬ ‫הימים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כ"ט סיוון תש"ו‪.)536 ,33.5.46,‬‬

‫"ישראל ואורייתא חד הוא"‪ ,‬היא עמדה המשקפת תפיסה היסטוריוסופית חרדית מסורתית‬ ‫לפיה כל פגיעה ביהודים‪ ,‬ובכלל זה השואה‪ ,‬היא ניסיון להכחיד את תורת ישראל‪ .‬עמדה זאת‬ ‫של ההיסטוריוגרפיה החרדית הייתה לנדבך של זיכרון השואה החילוני‪-‬ציוני בשנות המלחמה‪,‬‬ ‫ומייד עם סיומה‪ .‬דגם "קידוש השם"‪ ,‬הדגם החרדי בכתיבתו של פראגר‪ ,‬התיישב עם עמדות‬ ‫שביטאו עתה גם "קובעי טעם" שערכו את רפרטואר הקנון הכללי לילדים‪ ,‬ושלנוכח הידיעות‬ ‫על השואה חזרו להשתמש בשפה מארגנת‪ ,‬שלקוחה הייתה מהמסורת היהודית של הגולה‪.‬‬ ‫לקראת תום המלחמה‪ ,‬ועם המפגשים הראשונים עם הניצולים על אדמת אירופה ובארץ‪,‬‬ ‫התפתחה בשיח הציבורי ההבחנה הדיכוטומית בין 'שואה' ל'גבורה' (שטאובר ‪.)33-14 ,2333‬‬ ‫הבחנה זו חלחלה אל דגם סיפור השואה לילדים‪ ,‬ולאחר המלחמה דחקה למעשה את דגם‬ ‫הזיקה לשוליים‪ .‬השיח הציבורי‪ ,‬שהיה ממוקד במאבק על הקמת המדינה‪ ,‬האדיר את סיפורי‬ ‫המאבק של הניצולים הלוחמים ‪ -‬אנשי תנועות הנוער הציוניות‪ ,‬שלחמו במחתרת‬ ‫וכפרטיזנים‪ .38‬הם העידו בציבור על האירועים להם היו שותפים‪ ,‬וכתבו ספרים שזכו להד‬ ‫ציבורי רחב (שטאובר ‪ .)253-253 ,2333‬מותם של חבריהם הוכר כמות גבורה‪ .‬המוני היהודים‪,‬‬ ‫שנרצחו מבלי שהתגוננו או נאבקו‪ ,‬נתפסו כדור שהכזיב‪ .‬רעיון זה היתרגם בספרות הילדים גם‬ ‫לדגמי סיפור שהעצימו את יכולותיהם של ילדים‪ ,‬שהוצגו בסיפורים כהבטחה לעומת כישלון‬ ‫המבוגרים הפאסיביים (דר ‪.)184-183 ,2336‬‬ ‫הלחימה כמופת חינוכי‪ ,‬באה לידי ביטוי ספרותי בדגם נוסף של כתיבה בשדה ספרות הילדים‬ ‫ "הדגם המחייל"‪ .‬דגם זה שיקף את האווירה הצבאית‪-‬מחתרתית ביישוב בשנות המלחמה‪.‬‬‫בדגם זה הוצגו אתוס הצבאיות‪ ,‬ויכולותיהם של ילדים להיות שותפים לו – שותפים ללחימה‬ ‫על המולדת (דר ‪ ;133-136 ,2336‬דר ‪.)2332‬‬

‫‪ 38‬מקום מצומצם יותר הוקדש ללוחמה כפרטיזנים בהשוואה ללחימה בגטאות‪ .‬עוד על כך אצל‪:‬‬ ‫שטאובר ‪.253-248 ,2333‬‬

‫‪55‬‬

‫לקראת סוף המלחמה החל ביישוב דיון ציבורי בשאלת המידה בה הושפעה נפשם הרכה של‬ ‫הילדים מהחשיפה לאימת השואה‪ .‬מחנכים ופדגוגים דיברו על הצורך בדגם חינוכי‪ ,‬מחזק‪,‬‬ ‫מעשיר‪ ,‬הקושר בין שואה ותקומה (דר ‪ .)218-216 ,2313‬זאת הייתה ההנמקה להצגתו של דגם‬ ‫זה‪ .‬מעיתוני הילדים בשנים ‪ 1848-1845‬נעלמה כמעט הכתיבה רבת הפרטים וסוערת הרגשות‬ ‫אודות השמדת יהודי אירופה‪ ,‬שרווחה בשנות המלחמה‪ .‬היא פינתה מקומה לדגם סיפורי‪ ,‬שבו‬ ‫כבר לא הייתה השואה הנושא המרכזי‪ ,‬אלא רק בגדר פרק בסיפור לקח התקומה הלאומית של‬ ‫העם היהודי בארצו‪ .‬דר מראה כי התוצאה של תמורות אלה בשיח הציבורי הייתה שיבה‪ ,‬עם‬ ‫תום המלחמה‪ ,‬לספרות ילדים מגוייסת ונטולת אמביוולנטיות‪ ,‬שמטרתה הייתה להחליף את‬ ‫סיפור השואה הכואב‪ ,‬בסיפור לאומי ו"מחזק"‪ .‬ספרות זו נכתבה על פי שלושה דגמים‬ ‫מרכזיים‪ :‬סיפור הנקמה בגרמנים‪ ,‬סיפור ההקשבה ללקח הניצולים וסיפורי קליטת הניצולים‬ ‫(דר ‪.)184 ,2336‬‬ ‫עיון בגיליונות אורים‪ ,‬כתב העת של הסתדרות המורים‪ ,‬מלמד על האופן בו שיקף "הדגם‬ ‫המחזק" את צרכיה של מערכת החינוך‪" .‬חוק חינוך חובה – ‪ "1853‬הפך את הוראת השואה‬ ‫לחובה‪ .‬בשנות ה‪ 53-‬וה‪ 63-‬מורים ומחנכים המשיכו להתלבט מעל דפיו של כתב העת בשאלה‬ ‫כיצד יש ללמד את הנושא‪ .‬בגיליון משנת ‪ 1852‬פנתה מערכת כתב העת אל ציבור המורים‬ ‫בבקשה לעודד את התלמידים העולים להעלות על הכתב את עדותם‪ ,‬ולהשתמש בעדויות‬ ‫הכתובות לצורך הוראת הנושא (אורים‪ ,‬כרך ט'‪ ,‬חוברת ד'‪-‬ה'‪ ,‬אייר‪-‬תמוז תשי"ב‪ .)331 ,‬המחנך‬ ‫שלמה א' הכהן שאל‪ ,‬בחוברת משנת ‪ ,1863‬האם ישנם בכלל ערכים חיוביים שאפשר להעלות‬ ‫מפרשה זו? הוא מצטט חוזר מנכ"ל שבו נאמר ש"יש ללמד בדרך המונעת זעזוע נפש‪ ,‬ואינה‬ ‫מעוררת רגשות נקם ושנאה כללית לאדם"‪ .‬הערכים המתאימים להדגשה לדעתו הם‪" :‬עם‬ ‫ישראל חי"‪ ,‬המדינה‪ ,‬עזרה הדדית‪" ,‬אם אין אני לי מי לי"‪ ,‬אי התפשרות עם האוייב‪ ,‬הקרבה‬ ‫ומעשי גבורה‪ .‬הוא גם מונה יצירות ספרותיות המתאימות להוראה על פי קווים מנחים אלה ‪-‬‬ ‫ביניהן‪ ,‬יצירות של משה פראגר (אורים‪ ,‬כרך כ"א‪ ,‬חוברת ד'‪ ,‬טבת תשכ"ד‪.)211-236 ,‬‬ ‫הסיפורים לילדים שפרסם פראגר התאימו לצרכיה של מערכת החינוך משום ששולבו בהם‬ ‫דגם הזיכרון והעדות החרדי עם הדגמים הספרותיים החילוניים‪-‬ציוניים לילדים‪ .‬זו הייתה גם‬ ‫הסיבה למקום המרכזי שקיבלה הכתיבה של פראגר בעיתונות הילדים הכללית‪.‬‬

‫דגמים חילוניים‪-‬ציוניים בכתיבה לילדים של פראגר‬ ‫א‪ .‬הזיקה בין יהדות אירופה והיישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫נושא החגים בחוברות דבר לילדים בזמן המלחמה ומייד לאחריה נועד להמחיש את הקשר בין‬ ‫היישוב ובין יהודי הגולה (דר ‪ .)31-28 ,2336‬בכתבה הראשונה של פראגר בדבר לילדים‪' ,‬חג‬ ‫הסכות בוורשה הבוערת'‪ ,‬שפורסמה בגיליון חגי תשרי מיום י"א תשרי תש"ב‪ 2 ,‬באוקטובר‬ ‫‪ ,1841‬הדגיש פראגר את דבקותם של היהודים בעיר בקיום מצוות חג הסוכות‪ ,‬ואת העזרה‬

‫‪56‬‬

‫שזכו לה מהיהודים שבארץ ישראל‪ .‬מנהגי הילדים בוורשה בחג הסכות בימים כתיקונם תוארו‬ ‫באריכות‪ ,‬מתוך רצון להדגיש את הדומה בין ילדי הגולה וילדי ארץ ישראל‪ .‬פראגר התעכב על‬ ‫התעקשותם של הילדים בזמן המלחמה להמשיך ולקיים את המנהג‪ ,‬שתואר על ידי פראגר גם‬ ‫כמסורת וגם כהנאה ילדית גדולה‪:‬‬ ‫גדול היה חלקם של ילדי ישראל בעבודה זו‪ .‬יום ערב סוכות הוא מתמיד להם חג‬ ‫גדול‪ .‬מי כמותם יצליח בזריזות כזאת להעלות את הסכך על המוטות הדקות‬ ‫המונחות על הסוכה? [‪ ]...‬זה היה מתמיד תפקידם של ילדי ישראל ערב סוכות‪.‬‬ ‫אולם הפעם היו הם חלשים ומדוכאים [‪ ]...‬הם היו הראשונים שהריעו לשמע‬ ‫הידיעה כי המלחמה נפסקה ועכשיו הם יוכלו להמשיך את חייהם הילדותיים‬ ‫אשר נפסקו באכזריות כזו (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬חוב' ‪ ,2-1‬י"א תשרי תש"ב‪,‬‬ ‫‪.)4 ,2.13.41‬‬

‫מה שאפשר את קיום מצוות החג‪ ,‬על פי פראגר‪ ,‬היה הקשר עם הישוב היהודי בארץ ישראל ‪-‬‬ ‫האווירון הפולני האחרון שעזב את שדה התעופה בלוד לפני פרוץ המלחמה נשא איתו אתרוג‬ ‫אחד ויחיד לוורשה‪ .‬פראגר מתייחס בהומור לאותו "אתרוג בר מזל כזה"‪ ,‬שהגיע לידי יהודי‬ ‫ורשה‪" ,‬בן יחיד"‪" ,‬רבבות יהודים חרדו לשלמותו‪ ,‬ליטפו אותו‪ ,‬הריחו אותו וברכו עליו" (שם‪,‬‬ ‫‪ .)5‬בין המברכים היו רבנים‪ ,‬חסידים ו"יהודים‪-‬סתם"‪" ,‬עמך"‪ ,‬שיצאו לבקש מים‪ ,‬נתקלו בתור‬ ‫לברכה על האתרוג‪ ,‬ורצו גם הם ליטול חלק במצווה‪ .‬הנרטיב המשתמע כאן הוא נרטיב של‬ ‫אחדות גורל יהודית‪-‬ארצישראלית‪ .‬חשיבות הקשר עם היישוב בארץ ישראל קיבלה ביטוי‬ ‫בהצגתו כמוצא לגאולה רוחנית עבור יהודי ורשה‪ ,‬ובמיוחד עבור ילדיה‪ .‬רק באמצעות קשר זה‬ ‫יכולה הייתה להתקיים מצוות החג‪.‬‬

‫גבורה ומאבק‬ ‫דגם "קידוש השם" שבסיפוריו של פראגר‪ ,‬המסוקר בפרק ארבע‪ ,‬היה למעשה גרסה חרדית‬ ‫לדגם הגבורה החילוני‪ :‬מול ההעמדה של מרד גטו ורשה כאירוע מעצים ומעורר השראה‪ ,‬ביסס‬ ‫פראגר את דגם גבורתו של מי שמגן על קיום המצוות‪.‬‬ ‫לצד זאת‪ ,‬הושפע פראגר עמוקות מגבורת הלוחמים בגטו ורשה‪ ,‬ומההערצה לה זכו הלוחמים‬ ‫ביישוב‪ .‬הוא הקדיש למרד רפורטאז'ה ארוכה ונרגשת‪ ,‬שפורסמה בשני חלקים‪ ,‬בשם 'גטו‬ ‫ורשה – מצודת האבדון והגבורה'‪( ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,35‬י' סיוון תש"ד‪:)332 ,‬‬ ‫'גיטו ורשה' – השם הזה ייחרת לנצח בתולדות האנושות [‪ ]...‬לעם היהודי בדור‬ ‫הזה ובדורות הבאים יהא השם הזה סמל הגבורה‪ ,‬הואיל ושם‪ ,‬בצינוק האיום‬

‫‪5/‬‬

‫הזה‪ ,‬הצליחו החלשים‪ ,‬המעטים והמבודדים לקדש את הנועזה במלחמות למען‬ ‫כבוד ישראל‪ ,‬למען כבוד האדם בכלל (שם)‪.‬‬

‫בהצגת המורדים כלוחמים במלחמה קדושה למען כבוד ישראל ביקש פראגר להדגיש את‬ ‫מימוש הקשר בין הגבורה הפיזית ובין יסודותיה הרוחניים של היהדות‪ ,‬ואת הקירבה הפואטית‬ ‫בין הדגמים הסיפוריים של "קידוש השם" ודגם הגבורה והלחימה‪:‬‬ ‫והיהודים הללו היו אבוקות של אש בליבותיהם [‪ ]...‬בדמם הם ספגו את התורה‪ ,‬כי‬ ‫לא בחיל ולא בכוח‪ ,‬כי אם ברוח‪ .‬ובהכרה זו יצאו למלחמה נגד האוייב האדיר [‪]...‬‬ ‫הידיים היהודיות התשושות כוח נתנסך בהן‪ ,‬השפתיים הצחיחות מלמלו את התפילה‬ ‫האחרונה וקפצו באומץ לתוך הקרב (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ‪ ,36‬י"ז סיוון תש"ד‪,‬‬ ‫‪.)311 ,8.6.44‬‬

‫בתיאור זה של המורדים בגטו נסך פראגר אל תוך דמותם את המאפיינים של הגבורה היהודית‬ ‫המסורתית‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בסיפורי "קידוש השם"‪ :‬אלה ואלה לחמו כיהודים‪ ,‬לא למען‬ ‫ניצחון בקרב‪ ,‬אלא למען התורה וכבוד האדם‪ ,‬שהם אחד‪.‬‬ ‫פראגר לא היה איש הציבור החרדי היחיד שביטא עמדה של הערצה למורדי גטו ורשה‪ .‬החברה‬ ‫החרדית נחלקה בין התומכים במרד‪ ,‬שחלקם אף פרסמו גילויי ביקורת על ההתנהלות הכללית‬ ‫של המוני היהודים שהלכו לקראת מותם ללא התנגדות של ממש‪ ,‬ובין מי שביקרו את המרד‬ ‫בחריפות‪ ,‬וראו בו מעשה אנטי–יהודי‪ .‬אלה האחרונים היוו מיעוט בחברה החרדית (שאול‬ ‫‪.)261-266 ,2338‬‬ ‫נוכחותו של הדגם הציוני‪-‬חילוני בכתיבה של פראגר לא הצטמצמה לביטויי הערצה למורדים‬ ‫ולמעשה המרד עצמו‪ .‬היא באה לידי ביטוי גם באופן בו נבנתה דמותם של הגיבורים "מקדשי‬ ‫השם" ‪ -‬כייצוג חרדי של מורדי הגטו‪.‬‬ ‫בסיפור 'בגיטו'‪ ,‬מגיליון פסח של דבר לילדים מיום ‪ ,11.4.1846‬מתאר פראגר "מחתרת חרדית"‪:‬‬ ‫קם בגיטו ארגון מיוחד במחתרת לשם מילוי התפקיד הזה של אפיית מצות‪ .‬נגשו‬ ‫לפעולה מסוכנת זו יהודים שומרי תורה ומצוות‪ ,‬שהיו מוכנים ומזומנים למסור את‬ ‫נפשם בעד קיום המצווה של אכילת מצה בפסח‪ ,‬ועליהם נלוו כמה בחורים נועזים‪,‬‬ ‫מאלה שהשתתפו תמיד בכל פעולה יהודית‪ ,‬כרוכה בסכנת נפשות‪ ,‬ושהיה עמה כבר‬ ‫לעודד ולעורר את כוח ההתנגדות של היהודים [‪ ]...‬כיצד השיגו בחוץ‪ ,‬מעבר לחומת‬ ‫הגיטו‪ ,‬את הקמח‪ ,‬וכיצד הבריחו מטען כזה‪ ,‬היקר מכל יקר‪ ,‬לתוך הגיטו פנימה ‪ -‬על‬ ‫זה אל תרבו בשאלות‪ .‬דעו לכם‪ ,‬כי בחורים שכמותם אינם נוהגים להתפאר‬

‫‪58‬‬

‫במעשיהם‪ ,‬ואף אינם מרבים לספר על הרפתקאותיהם (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪31-‬‬ ‫‪ ,33‬י' ניסן תש"ו‪.)433 ,11.4.46 ,‬‬

‫פראגר כתב בזמן בו התגבשה כבר ביישוב הדומיננטיות של סיפור תנועות הנוער הציוניות‬ ‫והתארגנותן כתנועות מחתרת בגטאות‪ ,‬וזאת באמצעות מידע שהועבר על פעילותן לנציגי‬ ‫התנועות בארץ‪ ,‬ובאמצעות עדויות ציבוריות שמסרו הניצולים שהגיעו לישראל‪ 39.‬בהשראתו‬ ‫של סיפור זה‪ ,‬הוא הניח בסיפוריו קווים מנחים לדמותה של "המחתרת היהודית" בגיטו ‪-‬‬ ‫יהודים שומרי מצוות‪ ,‬הנכונים למות על "קידוש השם" עבור מצוות אכילת מצה (מצווה‬ ‫שאינה נמנית עם שלוש המצוות שחל איסור מוחלט לעבור עליהן‪ :‬לא תרצח‪ ,‬איסור עריות‪,‬‬ ‫איסור עבודה זרה‪ .‬הבחירה להתעקש על קיום מצווה זו מעצימה את הבחירה האישית של‬ ‫גיבורי הסיפור ואת הגבורה שבמעשה)‪ .‬בגלל גבורתם חברו אליהם "בחורים נועזים"‪ ,‬כשברור‬ ‫מהתיאור שהכוונה לחברי המחתרת הלוחמת‪ ,‬שהם חשאיים וחיישנים‪ .‬אלה גם אלה‪ ,‬על פי‬ ‫פראגר‪ ,‬הם הבוחרים למרוד בגרמנים‪ .‬ההקבלה מציבה על מישור ערכי זהה את הגבורה‬ ‫שבמעשה הדבקות באמונה שב"קידוש השם" עם הגבורה הגלומה בהתארגנות המחתרתית‬ ‫לצורך לחימה‪.‬‬ ‫תיאור דומה של קואליציה מחתרתית מצוי בסיפור נוסף ממחזור סיפורי הפסח של גיליון דבר‬ ‫לילדים ‪ - 1846‬הסיפור 'במחנה העינויים'‪ .‬הסיפור מתרחש במחנה עבודה לנשים‪ .‬נערות‬ ‫יהודיות שומרות תורה ומצוות‪ ,‬המונהגות בידי נערה ממשפחת חסידים אדוקים‪ ,‬יוצרות קשר‬ ‫עם חייל יהודי צרפתי שבוי‪ ,‬והוא משיג עבורן קמח לבן למצות‪ .‬התפקיד של השגת הקמח‪,‬‬ ‫חומר הגלם‪ ,‬נמסר בסיפור‪ ,‬בדומה לסיפור הקודם‪ ,‬ליהודי שאינו שומר מצוות‪ ,‬אך הינו יהודי‬ ‫לוחם‪ ,‬שחובר לשותפות לו ללחימה ולמרד‪ ,‬ומעריך את מעשיהן‪:‬‬ ‫ילדות יקרות! אני מקנא בכן שאתן יודעות לשמור על החגים שלנו‪ .‬אני מתגאה בכן‪.‬‬ ‫הריני משתתף בכל ליבי בשמחת החג שלכן‪ .‬עודני מקווה להמציא לכן שוקולדה‬ ‫לכבוד החג‪ .‬תחזקנה ותאמצנה ילדות! (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,31-33‬י' ניסן‬ ‫תש"ו‪.)434 ,11.4.46 ,‬‬

‫‪ 39‬בשנת ‪ 1844‬הגיעה לארץ רוז'קה קורצ'אק‪ ,‬אבא קובנר ב‪, 1845 -‬צביה לובטקין וויטקה קובנר ב‪-‬‬ ‫‪ ,1846‬ואנטק צוקרמן ב‪ .1841 -‬נוכחותם בשיח הציבורי של מנהיגי תנועות הנוער הציוניות‪ ,‬שהיו‬ ‫ללוחמים בגרמנים‪ ,‬הייתה בעלת משקל רב ועיצבה תודעה וזיכרון היסטורי של אירועי השואה‪ .‬הם גם‬ ‫כתבו את זיכרונותיהם‪ ,‬ווב‪ 1854-‬יצא לאור ספר מלחמות הגיטאות בהוצאת בית לוחמי הגטאות‪.‬‬ ‫פראגר כותב את סיפוריו אל מול התעצבותו של נרטיב רב עוצמה שיצר הפרדה מושגית בין 'שואה'‬ ‫ל'גבורה'‪ .‬לדיון מפורט בנושא‪ -‬רוני שטאובר‪ .2333 .‬הלקח לדור‪ ,‬שואה וגבורה במחשבה הציבורית‬ ‫בארץ בשנות החמישים‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪ ;.‬נתן אלתרמן‪ .1888 .‬על שתי הדרכים‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ‬ ‫המאוחד‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫תגובתו של החייל היהודי‪-‬חילוני מסמלת בעקיפין את תגובת הקוראים‪ ,‬החילונים גם הם‪,‬‬ ‫למעשי הילדות‪ .‬האופן בו מקבל החייל את המנהיגות שמכתיבות הילדות יש בה הזמנה‬ ‫לקוראים לקבל אותה גם כן‪.‬‬ ‫"תחזקנה ותאמצנה!" היא סיסמת תנועות הנוער הציוניות‪ .‬פראגר משלב אותה בסיפור‬ ‫הגבורה שב"קידוש השם" כדי ליצור הקבלה בין הסוגים השונים של פעילות מחתרתית‪,‬‬ ‫שבסיפוריו הינם מעשי גבורה הניצבים על מישור ערכי זהה‪.‬‬ ‫השפעת דגמי סיפור חילוניים על פראגר באה לידי ביטוי גם במקום שניתן בסיפורים ללחימה‬ ‫הפרטיזנית‪ ,‬למשל בסיפור 'אצל הפרטיזנים ביער'‪ ,‬שבו קבוצת פרטיזנים יהודים חוברת‬ ‫ליהודים המסתתרים ביער‪ ,‬מסייעת להם באספקת מזון‪ ,‬ומקבלת מהם‪ ,‬בתמורה‪ ,‬מזון רוחני‪:‬‬ ‫היהודים הבלתי לוחמים שבתוך היער‪ ,‬הזקנים וקומץ הילדים הניצולים‪ ,‬חיו על‬ ‫כן על חשבונם של הפרטיזנים היהודים‪ .‬עליהם‪ ,‬על הפרטיזנים‪ ,‬רבצה דאגת‬ ‫אספקתם‪ ,‬והם‪ ,‬הפרטיזנים‪ ,‬שהשכילו מידי פעם להפריש חלק משללם הרב‬ ‫עבור הניצולים היהודים [‪ ]...‬ואלה הניצולים התאמצו מצידם הם לעזור במידת‬ ‫מה לפרטיזנים‪ .‬והיהודי הישיש‪ ,‬שלא נפרד מספר התורה‪ ,‬הביע את הוקרתו‬ ‫בזה‪ ,‬שסידר [‪ ]...‬מקום תפילה עבור הפרטיזנים (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪31-‬‬ ‫‪ ,33‬י' ניסן תש"ו‪.)434 ,11.4.46 ,‬‬

‫רק בכתיבה למבוגרים של פראגר הופיעה ביקורת‪ ,‬ואפילו בוטה במיוחד‪ ,‬על הפאסיביות של‬ ‫מרבית היהודים בזמן השואה‪ .‬בשנת ‪ 1841‬התפרסם ספרו חורבן ישראל באירופה בהוצאת‬ ‫'הקיבוץ המאוחד'‪ .‬כאן‪ ,‬ואולי בעיקר בשל האכסניה המו"לית שיקף פראגר את השיח הציבורי‬ ‫הדומיננטי כשעסק בתגובה היהודית בזמן השואה‪:‬‬ ‫עצם ההליכה של המוני יהודים המגורשים לתוך קרונות המוות [‪ ]...‬הליכה‬ ‫אילמת ומטומטמת זו [‪ ]...‬היא ביטוי חותך‪ ,‬מביש ומכאיב להתפרקותם של‬ ‫הכוחות הנפשיים‪-‬מוסריים (פראגר ‪.)258-251 ,1841‬‬ ‫פראגר לא חזר על ביקורת זו בכתיבתו המאוחרת‪ ,‬ובכל מקרה‪ ,‬בכתיבה שלו לילדים לא היה‬ ‫לביקורת שכזאת כל ביטוי‪.‬‬

‫ילדים כגיבורי‪-‬על‬ ‫הפיכת ילדים לגיבורי העלילה בסיפורים‪ ,‬תוך שימת דגש על יכולותיהם הרוחניות והפיזיות‬ ‫להביא לתמורות ולהצלה‪ ,‬הייתה מדגמי הסיפור הכלליים לילדים בשנות המלחמה ולאחריה‬

‫‪61‬‬

‫(דר ‪ ;113-168 ,2336‬פירר ‪ .)34-33 ,1888‬דגם זה נוכח מאוד גם בכתיבה לילדים של פראגר‪,‬‬ ‫לחילוניים ולדתיים כאחד‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 53-‬פרסם פראגר סיפורים חדשים בעיקר בעיתוני הילדים של המגזרים הדתיים‪:‬‬ ‫המגזר הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬כשכתב עבור הצופה לילדים‪ ,‬והמגזר החרדי‪ ,‬כשכתב עבור המודיע‬ ‫הצעיר‪ .‬בשנים אלה‪ ,‬ובאכסניות מו"ליות אלה‪ ,‬הרבה לשלב מאפיינים מהדגמים החילוניים –‬ ‫ציוניים בסיפוריו‪ .‬בהשפעת הדגמים הספרותיים האלה‪ ,‬שהציגו ילדים ובני נוער הניצבים‬ ‫בחזית המאבק הציוני ללחימה ולקליטה‪ 40,‬הפכו ילדים גם לגיבורי סיפוריו‪ ,‬שהחלו להופיע אז‬ ‫גם במקראות של מגזרי החינוך השונים‪ .‬עובדה זו אינה טריוויאלית לנוכח העובדה שרוב‬ ‫גיבורי סיפוריו של פראגר בדבר לילדים היו מבוגרים‪ .‬בפרסומיו בדבר לילדים‪ ,‬כשהופיעו‬ ‫ילדים גיבורים‪ ,‬כמו בסיפור 'במחנה העינויים'‪ ,‬הם לא זוהו בשמות ובמאפייני אישיות‪ ,‬למעט‬ ‫התעקשותם על קיום המצווה‪.‬‬ ‫ארבע דמויות חדשות של ילדים גיבורים יצר פראגר בשנות ה‪ :53-‬סנדר'ל וחנה'לה‪ ,‬גיבורי‬ ‫הסיפור בהמשכים 'אח ואחות' (המודיע הצעיר ‪ ,)1853-1852‬הילד חיים בסיפור 'חיים שמי –‬ ‫וחיו אחיה' (הצופה לילדים‪ ,‬כרך ה'‪ ,‬חוב' ‪ 14‬ו‪ ,15-‬ה' ו‪-‬י"ב טבת תשי"א‪236 ,14.12.53-21.12.53 ,‬‬ ‫בחוב' ‪ 218 ,14‬בחוב' ‪ ,)15‬ושמואליק בסיפור 'תפילת סתר במרתף' ((המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון‬ ‫‪ ,]168[18‬ו' תמוז תשי"ח‪.)1-6 ,25.6.58 ,‬‬ ‫הילד שמואליק‪ ,41‬מסכן את גופו ואת חייו כדי להבריח תפוחי אדמה ולשמח בהם את‬ ‫משפחתו לקראת שבת‪ .‬לשמואליק זה היו שם ומאפייני דמות‪ :‬מרדנות כלפי העולם‪ ,‬ובכללו‬ ‫עולם המבוגרים הכולל את הוריו‪ ,‬אומץ לב ותושייה‪:‬‬ ‫שמואליק הדווי לא רצה להפר את שמחתם ולא גילה לאבא ולאמא כי בגופו‬ ‫שילם בעד תפוחי האדמה האלה‪ ,‬בגופו ממש (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,]168[18‬ו'‬ ‫תמוז תשי"ח‪.)6 ,25.6.58 ,‬‬ ‫בהמשך הסיפור עוקב שמואליק אחר אביו‪ ,‬היוצא לתפילת סתר במרתף‪ ,‬ומסרב לקחת איתו‬ ‫את בנו‪ .‬התפילה מתקיימת מתוך סיכון נורא‪ ,‬שהרי‪:‬‬ ‫הרשעים הודיעו‪ ,‬שאם יראו מתפללים בציבור‪ ,‬יהרגו אותם מייד‪ ,‬אבל הם מתפללים‪.‬‬ ‫‪ 40‬דוגמאות לשיח הארץ ישראלי הפנימי על בני נוער המבקשים לקלוט ולעזור לילדים הניצולים‬ ‫מצויות ביצירות כדוגמת הסיפור של צבי זאווירי‪' ,‬המעשה הנורא ביוסילי ובגורן' (דבר לילדים‪ ,‬כרך‬ ‫י"ח‪ ,‬ח' תמוז תש"ח‪ .)15.1.1848 ,‬אצל לוין קיפניס בבנתיב הפלא (קיפניס ‪ 40)1843‬הגיבורים הם 'עולים'‪.‬‬ ‫דגש על עוצמת הילדים המקימים חבורת חיילים צעירים שפועלת נגד הנאצים בארץ ישראל הייתה‬ ‫אצל ימימה טשרנוביץ בשמונה בעקבות אחד (טשרנוביץ ‪.)1845‬‬ ‫‪ 41‬הסיפור הופיע לראשונה בקובץ ניצוצי גבורה מ‪ ;1852 -‬ב‪ 1858-‬הופיע בגיליון המודיע הצעיר מיום‬ ‫‪ 25.6.58‬והודפס במהדורות רבות של מקראות ישראל‪ :‬אצל וכסלר‪/‬רוזן‪ ;335-288 ,1861 ,‬ואצל‬ ‫אריאל‪/‬בליך‪/‬פרסקי תש"ך‪ .163-161 ,‬הסיפור הופיע גם בפסיעות ראשונות – המקראה לחנוך‬ ‫הממלכתי–דתי‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫התפילה בציבור נותנת כוח לעמוד בכל הצרות (שם)‪.‬‬ ‫נקישה בדלת מחרידה את המתפללים‪ ,‬הסבורים שאלה הגרמנים‪ .‬אולם בדלת מתגלה‬ ‫שמואליק‪ .‬אביו הנסער ניגש אליו להכותו‪ ,‬אולם נעצר לנוכח קריאת בנו הנחושה‪:‬‬ ‫גם אני רוצה להתפלל‪ .‬האם אני אינני מקבל מכות? גם אני יהודי! (שם‪.)1 ,‬‬

‫גילויי מרדנות כלפי ההורים ועולם המבוגרים נדירים ביותר בספרות הילדים החרדית (מלחי‬ ‫‪ ,)22 ,1882‬ויש לראות בסצנה זאת השפעה ברורה של הדגמים הציוניים על פראגר‪ .‬בסיפור‪,‬‬ ‫שמואליק הפך לאחראי על כלכלת המשפחה ועשה זאת תוך סיכון יומי של חייו‪ .‬לכן‪ ,‬כשסטר‬ ‫לו אביו משום שעקב אחריו למקום המחבוא בגטו שבו יהודים התפללו‪ ,‬הוא מחה בקול‬ ‫באומרו‪ ,‬שגם לו שמורה זכות התפילה‪ .‬המרד בסמכות אביו מוצג במשתמע גם כתוצאה של‬ ‫היפוך התפקידים בחיי המשפחה‪ :‬עול הפרנסה שעבר אל שמואליק‪ ,‬והיה עוד ביטוי לכישלון‬ ‫דור ההורים‪ ,‬מחייב התייחסות אליו כאל מבוגר‪.‬‬ ‫ב'אח ואחות' הצליח סנדר'ל‪ ,‬בעודו מחפש אחר אחותו חנה'לה‪ ,‬להשתחל אל בין שורות‬ ‫"פלוגת ניקיון" של יהודים שעבדו בפינוי הריסות גטו ורשה‪ ,‬ולצורך כך זכו לדחייה במועד‬ ‫שילוחם אל המוות‪ .‬הזמן הוא יום הכיפורים‪ .‬סנדר'ל נושא בליבו את המילים שאמר לו‬ ‫"היהודי הנצחי" ‪ -‬דווקא השעה הקודרת ביותר עשויה להצמיח את הישועה‪ 42.‬הקבוצה‬ ‫נכנסת לבית שפונה באלימות מיושביו‪ ,‬ומתייצבת אל מול המראה הקשה‪:‬‬ ‫והתמונה‪ ,‬שנתגלתה לעיני האנשים הייתה מדהימה בהחלט‪ .‬זה היה חדר פשוט ככל‬ ‫החדרים שבבתי היהודים [‪ ]...‬אבל נראה היה כי חדר זה שימש לבית תפילה זמני‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬כי בחדר זה נתאספו בחשאי היהודים לתפילת יום הכיפורים כדוגמת‬ ‫האנוסים שבתקופת האינקוויזיציה‪ .‬לפי כל הסימנים החיצוניים נתפסו היהודים‬ ‫באמצע התפילה [‪]...‬‬ ‫‪-‬‬

‫יהודים‪ ,‬כאן נעמוד להתפלל ולא נזוז מכאן! [‪]...‬‬

‫‪-‬‬

‫הפעם היה זה קולו של סנדר'ל‪ .‬גם הוא נזדעזע ביחד עם כולם למראה עיניו‪,‬‬ ‫אלא שבו הולידה תמונת אימים זו איזה כוח חדש‪ .‬איזו אש קודש נדלקה בו‪,‬‬ ‫אש של מסירות הנפש‪ ,‬של קידוש השם! (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,31‬כ"א‬ ‫באלול תשי"ב‪.)6 ,11.8.52 ,‬‬

‫‪ 42‬תפיסה השואבת מ'שיר המעלות'‪ ,‬תהלים ק"ל ‪" :1‬ממעמקים קראתיך י' ‪ -‬מזמור תחנונים אישי לה'‬ ‫שמתפתח לבקשה לאומית‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫סנדר'ל נוצק אל תוך תבנית של גיבור‪-‬על חרדי‪/‬ציוני‪ .‬האש של "קידוש השם" שנדלקה בו‪,‬‬ ‫הביאה אותו להציג נחישות מרשימה‪ ,‬וליטול פיקוד על מבוגרים פאסיביים‪ .‬זהו ילד שבהמשך‬ ‫הסיפור עתיד להוביל חוליית פרטיזנים לניצחון על חולייה של אנשי ס"ס‪.‬‬

‫ארץ ישראל כבית לאומי‬ ‫דגם הלקח הלאומי מסיפורי הניצולים הדגיש את הצורך בקיומה של מדינה יהודית‪-‬ריבונית‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬דגם זה הופיע בצורות שונות ברפורטאז'ות ובסיפורים של פראגר מתקופת‬ ‫המלחמה וגם מהעשור הראשון שאחריה‪.‬‬ ‫ברפורטאז'ות על מוקדי החיים היהודים בערי פולין הודגשה תפארת החיים שהיו‪ .‬בכתבה על‬ ‫ורשה‪' ,‬ורשה – עיר בלי יהודים' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,21‬י"ח אדר ב' תשי"ג‪,25.3.43 ,‬‬ ‫‪ ,)215-214‬תאר פראגר באריכות את המקום המרכזי שתפשו היהודים בחיי העיר‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא‬ ‫הדגיש‪ ,‬שלמרות התפארת והדומיננטיות של הנוכחות היהודית בעיר‪ ,‬אי אפשר לומר‬ ‫שהתקיימה מדינה יהודית בפולין‪ ,‬שהרי משמעותה של מדינה הם גם סממני ריבונות‬ ‫ועצמאות‪:‬‬ ‫עיר מלאה יהודים‪ ,‬הגדולה בקהילות היהודיות שבאירופה‪ ,‬ורק שני רחובות שבה‬ ‫נשאו שמות של יהודים‪ :‬רחוב הרב דוב בריש מייזליש ורחוב ד"ר לודוויג זאמנהוף [‪]...‬‬ ‫לאמיתו של דבר הייתה ורשה רחוקה מהיות מדינה יהודית (שם‪.)214 ,‬‬

‫חשוב היה לפראגר להדגיש‪ ,‬שלמרות שפולין הייתה מרכז לחיים יהודים עשירים‪ ,‬היא הייתה‬ ‫מרכז נחות בהשוואה ליישוב היהודי בארץ ישראל ולמדינה שתקום‪ ,‬משום שלא הייתה‬ ‫ליהודים בה שייכות לאומית של ממש‪.‬‬ ‫הלקח הלאומי בכתבה על ורשה בא לידי ביטוי גם באופן שציין לשבח בו את הציונים בעיר‪.‬‬ ‫מכיוון שאלה ייעדו עצמם לעלייה‪ ,‬הם העניקו לעצמם הכשרה חקלאית‪ ,‬וזו התגלתה כרבת‬ ‫ערך בתנאי החיים הקשים של השנה הראשונה לכיבוש פולין‪:‬‬ ‫[הציונים] נגשו בהתמסרות קדושה לעבודה גדולה‪ ,‬משונה‪ .‬באו וארגנו בכל חצרות‬ ‫הבתים‪ ,‬על כל גזוזטרה ועל כל הגגות‪ -‬זריעת ירקות מכל המינים [‪ ]...‬וכל סלק‪ ,‬כל‬ ‫צנון וכל עגבניה (לבולבוסים לא הספיק המקום) היה מחיה נפשות רעבות‪ ,‬ילדי‬ ‫ישראל הרעבים ('ורשה עיר בלי יהודים'‪ ,‬דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוב' ‪ ,21‬י"ח אדר ב'‬ ‫תש"ג‪.)214 ,25.3.43 ,‬‬

‫‪63‬‬

‫חג הפסח‪ ,‬שעליו הסיפור 'אצל הפרטיזנים ביער'‪ ,‬נחוג על ידי הפרטיזנים אצל השמש הישיש‬ ‫ביער‪ .‬החג הוא אירוע בעל משמעות לאומית ולא רק דתית אצל פראגר‪ .‬הפרטיזנים חולקים‬ ‫עם הישיש את עוצמת עלבונם מתגובתו של מפקדם לבקשתם לחוג את הפסח‪:‬‬ ‫והישיש במקום לענות להם‪ ,‬ולנחמם‪ ,‬פתח באמירת ההגדה של פסח‪ .... :‬השתא הכא‪,‬‬ ‫לשנה הבאה באראע דישראל‪ ,‬השתא עבדי‪ ,‬לשנה הבאה בני חורין‪ .‬הוסיף הישיש‬ ‫פירוש להגדה‪ :‬דעו לכם‪ ,‬בני ישראל אהובים‪ ,‬כזה גורלנו כאן בגלות‪ .‬בכל מקום ובכל‬ ‫התנאים‪ ,‬ובכל הזמנים‪ ,‬אנו כאן עבדים‪ .‬רק שם‪ ,‬בארץ ישראל‪ ,‬יכול היהודי לראות‬ ‫עצמו בן חורין! (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,31-33‬י' ניסן תש"ו‪.)435 ,11.4.46 ,‬‬

‫מסכת הסיפורים 'היהודי וספר התורה'‪ ,‬שהופיעה בגיליון שבועות של שנת ‪ ,1846‬ושכולה‬ ‫סיפורים מופלאים אודות יהודים שסכנו חייהם כדי להציל ספרי תורה‪ ,‬מסתיימת בפסקה‬ ‫המגלמת את תפיסת נצחיות העם‪ ,‬התורה והארץ‪:‬‬ ‫ואי שם אצל שארית ישראל באירופה‪ ,‬בקהילה המתלקטת מחדש; במשפחה יהודית‬ ‫האוספת את איבריה הקרועים; במחנה של נודדים יהודים המכוונים כולם את דרכם‬ ‫לעבר המקלט היחידי‪ ,‬ארץ ישראל ‪ -‬ודאי יושב כעת סופר סת"ם‪...‬והוא טובל את‬ ‫קולמוסו ומשרטט את קלף היריעה ומתכונן להתחיל מחדש בכתיבת ספר התורה‬ ‫(דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוב' ‪ ,31‬כ"ט אייר תש"ו‪.)538 ,33.5.46 ,‬‬

‫הסיפור בעל המימד הציוני‪-‬לאומי הבולט ביותר בכתיבתו של פראגר היה 'חיים שמי‪ -‬וחיה‬ ‫אחיה'‪ ,‬שפורסם לראשונה בהצופה לילדים בשני חלקים ( חלק א' בכרך ה'‪ ,‬גיליון ‪ ,14‬ה' טבת‬ ‫תשי"א‪ ,236 ,‬וחלק ב' בחוב' ‪ ,15‬י"ב טבת תשי"א‪ .)218 ,21.12.53 ,‬גם סיפור זה התמקד בדמותו‬ ‫של ילד‪ ,‬שהוא גיבור‪-‬על‪ ,‬חיים‪ .‬הסיפור הוביל באופן חד משמעי למסקנה‪ ,‬שארץ ישראל היא‬ ‫מקום החיים האפשרי היחיד ליהודים; היא 'בית' במובן הלאומי של הגדרה עצמית ומימוש‪.‬‬ ‫הלקח הזה נמסר מפיו של הניצול‪ ,‬כלקח יחיד מאירועי השואה‪ .‬חיים ניצל בנס מבור המתים‪,‬‬ ‫ונס על נפשו‪:‬‬ ‫ואל תשאלו מתי נגמר הציד‪ ,‬כי הצייד לא נגמר‪ .‬הציידים אמנם שינו בינתיים את‬ ‫פרצופיהם ואת סימניהם‪ ,‬אבל הציד נמשך (הצופה לילדים‪ ,‬כרך ה'‪ ,‬חוב' ‪ ,15‬י"ב טבת‬ ‫תשי"א‪.)218 ,21.12.53 ,‬‬

‫בסוף המלחמה חיים נתקל בחיילים‪ ,‬ואלה שואלים אותו‪:‬‬

‫‪61‬‬

‫'ואיפה אתה גר‪ ,‬ילד?' [‪ ]...‬אני אומר להם‪' :‬ואיפה זה יש לי מקום לגור? בבקשה תגידו‬ ‫לי‪ .‬והלא מרדפים אותי מכל מקום [‪ ]...‬לכל ציפור יש קן ולכל חיה יש מחבוא ולכל‬ ‫תולעת יש מקום מנוחה‪ .‬ואני מספר להם שהסתתרתי בבורות‪ ,‬במרתפים וביערות‪,‬‬ ‫וראיתי שלכל עכבר יש דירה‪ .‬וכל העכברושים קפצו עלי‪ ,‬נשכו אותי‪ ,‬וכעסו עלי על‬ ‫שאני רוצה לגזול מהם את דירתם‪ .‬ואני איני יודע איפה דירתי (שם)‪.‬‬

‫חיים ממשיך ומתאר כיצד הגיע לארץ ישראל‪ .‬הוא פגש בין 'הציידים' 'צייד' שפורש עליו את‬ ‫חסותו‪ ,‬מאמץ אותו למעשה לבן‪ ,‬ואומר לו‪:‬‬ ‫התדע‪ ,‬כי יש ארץ החיים ליהודים‪ ,‬והארץ הזאת היא כמו אמא לכל ילד יהודי‪ ,‬שאין‬ ‫לו אמא‪ ,‬הארץ היא אמא לכל היהודים‪ ,‬ושם תחיה גם אתה! (שם)‪.‬‬

‫אימוץ ילדים ניצולים על ידי בני היישוב היה גם הוא מדגמי הסיפור החילוני‪-‬ציוני לילדים (דר‬ ‫‪ .)244-243 ,2336‬אותו מושיע לוקח אתו את חיים בספינת מעפילים לארץ ישראל‪ .‬לאחר‬ ‫טלטלות קשות‪ ,‬מגיעה הספינה לחופי הארץ‪ ,‬ושם‪:‬‬ ‫הוא [‪ ]...‬נושא אותי על הכתפיים‪ .‬הוא כולו בים בתוך המים [‪ ]...‬רק הראש והידיים‬ ‫מחוץ למים [‪ ]...‬יוצא מהמים [‪ ]...‬הוא נופל על החול ואותי הוא משליך על החול והוא‬ ‫שוכב על החול ובוכה‪ ,‬והוא בוכה כמו ילד קטן‪ .‬הוא אומר לי‪' :‬חיים‪ ,‬חיים‪ ,‬כאן חיה‬ ‫תחיה ביחד עם כל היהודים‪ ,‬כי עם ישראל חי! (שם)‪.‬‬

‫מדינת ישראל הייתה עבור פראגר התגשמות של חלום‪" .‬שעת הוד" ‪ -‬כך כינה את ציון אירועי‬ ‫שנה למדינה במכתב שכתב למשורר‪ ,‬המחנך והסופר מנחם ריבולוב (ארכיון גנזים‪ ,‬א‪.)25183-‬‬ ‫בגנזך קידוש השם שבבני ברק שמורים מכתבי נאצה שפראגר קיבל מאנשי 'נטורי קרתא' בבני‬ ‫ברק ומגורמים קיצוניים אחרים בחברה החרדית‪ ,‬בשל עמדותיו הציוניות‪ .‬במכתב בכתב יד‪,‬‬ ‫שאינו מתוארך‪ ,‬נרשמו הדברים הבאים‪:‬‬ ‫אדון הזקן שנסרח [‪ ]...‬לא ניתן לך להמשיך [‪ ]...‬אנו מזהירים בתקיפות ובכל אזהרות‬ ‫החמורות שבעולם‪ ,‬שאם תמשיך במאמריך המתועבים בחנופה לציונים הארורים‪,‬‬ ‫ישפך דם מרוב הביזיונות שנעשה לך (גקה"ש‪ ,‬תיק מכתבים ‪.)13‬‬

‫ובמכתב מודפס אנונימי‪ ,‬שוב‪ ,‬לא מתוארך‪ ,‬נכתב‪:‬‬

‫‪65‬‬

‫עורך העיתון 'בית יעקב' [‪ ]...‬אדם שאהבתו למדינה מעבירה אותו על דעתו [‪ ]...‬מובן‬ ‫ופשוט מדוע כ"כ מתאמץ עורך העיתון להחדיר לבתי החרדים שרמטכ"ל פלוני‪ ,‬ואלוף‬ ‫אלמוני הם בעלי אמונה (גקה"ש‪ ,‬תיק מכתבים ‪.)13‬‬

‫ההתייחסות לפראגר כעורך בית יעקב מלמדת על כך‪ ,‬שככל הנראה נכתבו המכתבים הנ"ל‬ ‫בשנות ה‪ ,63-‬שכן פראגר היה עורך הירחון משנת ‪.1858‬‬ ‫סיפוריו של פראגר לילדים נכתבו מנקודת התייחסות של חרדי‪-‬ציוני‪ .‬התפיסה שארץ‪-‬ישראל‬ ‫היא המקום הבטוח לקהילות היהודיות החרדיות לאחר השואה הייתה תפיסה רווחת אצל‬ ‫אנשי רוח וציבור חרדים רבים (שאול ‪ .)31-34 ,2338‬פראגר הציג את התפיסה החרדית לפיה‬ ‫ארץ ישראל היא מקום תחייה עבור העם היהודי אחרי השואה‪ .‬לגבי פראגר‪ ,‬יותר מאשר אצל‬ ‫אנשי רוח חרדים אחרים‪ ,‬מדובר היה בהשקפת עולם שניתן לכנותה דגם של ציונות‪-‬חרדית‪.‬‬ ‫פראגר סיגל לעצמו את הזהות הקולקטיבית המקומית‪ ,‬ושילב אותה בסיפוריו לילדים‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫פרק שישי‬ ‫דמויות מופת לילדים חרדים‪:‬‬ ‫'אח ואחות' ‪ -‬מקרה מבחן לשילובים בין דגמים‬

‫פראגר כתב לילדים מחברות מנוגדות‪ ,‬תוך שילוב דגמים שונים של סיפור שואה משדה ספרות‬ ‫הילדים הארץ‪-‬ישראלית‪ .‬שילוב הדגמים יצר‪ ,‬למעשה‪ ,‬דגם חדש של סיפור שואה לילדים –‬ ‫דגם של 'גבורת המאמין'‪ .‬בפרק הזמן המרכזי של יצירתו‪ ,‬שנות ה‪ 43-‬וה‪ ,53-‬התנהל גם בחברה‬ ‫החילונית‪-‬ציונית וגם בחרדית דיון מכאיב ומורכב בנוגע למשמעות האסון הגדול‪ .‬שדה ספרות‬ ‫הילדים התאפיין‪ ,‬כתוצאה מכך‪ ,‬בריבוי קולות‪ :‬דגמים ספרותיים חדשים הופיעו בהתאמה‬ ‫לידיעות שהתפרסמו ולתמורות בשיח הציבורי‪ .‬בחברה החרדית התגבשו דפוסי הזיכרון שלה‬ ‫סביב שחזור של מוסדות מהעולם שחרב‪ :‬ישיבות‪ ,‬רשת החינוך 'בית יעקב'‪ ,‬כתיבה‬ ‫פובליציסטית בעיתונים שהוצגו כממשיכי דרכם של עיתונים חרדיים מפולין (המודיע‪ ,‬בית‬ ‫יעקב)‪ .‬הצורך לתווך בין נושא השואה ובין תרבות הילד הוכר בשתי החברות‪ ,‬ובשתיהן לבש‬ ‫התיווך דמות של "ספרות מנחמת"‪ :‬ספרות שנועדה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬לאשש את דפוסי החיים‬ ‫והאמונות שקדמו לשואה‪.‬‬ ‫הסיפור 'אח ואחות' הוא מקרה מבחן מעניין לבחינת שילוב הדגמים השונים ביצירה‬ ‫הספרותית של פראגר ויצירת דגם חדש‪ ,‬וזאת ממספר טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬מדובר ביצירה‬ ‫שנכתבה במיוחד עבור המגזר החרדי‪ ,‬ויצאה לאור רק באכסניות מו"ליות של המגזר הזה‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬ניתן לזהות בה אספקטים מובהקים של חדירת דגמי הכתיבה החילוניים‪-‬ציוניים לילדים‪.‬‬ ‫האכסניה שנבחרה לפרסום‪ ,‬העיתון לילדים של המודיע ‪ -‬המודיע הצעיר‪ ,43‬הייתה עיתון של‬ ‫המגזר החרדי‪ .‬מכיוון שניתן לאתר בסיפור גם דגמי סיפור חילוניים‪ ,‬הוא מאפשר לבחון את‬ ‫תפקודו של פראגר כ"סוכן זיכרון כפול"'‪ :‬מי שהשתמש בדגמים ספרותיים משני העולמות‬ ‫התרבותיים בהם חי‪ ,‬בשאילה הדדית מהם‪ ,‬ובהעתקה של מאפייני הדגמים אל שדה הכתיבה‬ ‫לילדים בתרבות הנגדית להם‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬הסיפור התפרסם לראשונה בשנת ‪ 1852‬בהמודיע הצעיר‪ .‬בשנת ‪ ,1883‬חובר לו המשך‬ ‫על ידי פראגר‪ ,‬והשלמת הסיפור נעשתה על ידי כותב אחר בשנת ‪ .1883‬עובדה זו תאפשר‬ ‫לבחון את התמורות שחלו בו‪ ,‬מתוך התמקדות בנוכחותם של דגמי הסיפר השונים‪ ,‬בתקופה‬ ‫בה הפער בין שתי הספרויות לילדים – זו החרדית וזו החילונית–ציונית‪ ,‬הלך והעמיק‪.‬‬ ‫נקודה נוספת ההופכת את הסיפור למקרה מבחן מעניין היא‪ ,‬שבמגזר החרדי זו היצירה‬ ‫המזוהה ביותר עם הכתיבה לילדים של פראגר‪ .‬היא פורסמה כאמור ב‪ 1852-‬כסיפור בהמשכים‪,‬‬ ‫‪ 43‬נקרא המודיע לילדים בעשרת הגיליונות הראשונים‪.‬‬

‫‪6/‬‬

‫וזכתה לפופולאריות רבה אצל הקוראים‪ .‬העיתון המודיע הצעיר העמיד מספר פעמים את‬ ‫המשך פרסום הסיפור לשיפוט ישיר של הקוראים‪ .‬דרישת הקוראים להמשיך בפרסום הייתה‬ ‫חד משמעית‪ .‬גם במכתבים למערכת שכתבו ילדים לעיתון בשנת ‪ 1852‬בלטה ההתייחסות‬ ‫לסיפור‪ .44‬קטעים מהסיפור נכללים עדיין בתוכניות הלימודים של בתי ספר חרדים‪ ,‬של המכון‬ ‫הדתי ללימודי השואה "שם עולם" ושל המכון החרדי להנצחת השואה ‪' -‬מכון אייבשיץ'‪ .‬את‬ ‫האימפקט שלו ניתן למצוא בם דף פייסבוק שפתחו אוהדים ותיקים של הסיפור‪ - 45‬המספרים‬ ‫על השפעתו עליהם‪.‬‬

‫תולדות הסיפור‬ ‫המודיע הצעיר היה עיתון שהקדיש מקום רב בגיליונותיו לתכנים בעלי הקשר לשואה‪ :‬תיאורי‬ ‫קהילות שחרבו‪ ,‬רבנים ופועלם ומעשי "קידוש השם" בזמן השואה ובמשך הדורות‪ .‬הסיפור‬ ‫'אח ואחות' נכתב כאמור כסיפור הרפתקאות בהמשכים‪ .‬דמויות הילדים‪ ,‬גיבורי הסיפור‪,‬‬ ‫תיאורי הרקע‪ ,‬דמויות המשנה‪ ,‬התיאורים ההיסטוריים והשימוש בתמונות האילוסטרציה‪,‬‬ ‫שנועדו להעניק לסיפור תחושת אותנטיות‪ ,46‬נכתבו באופן שנועד למשוך את הקוראים‬ ‫הצעירים לתוך סיפור עלילה סבוך ורב התרחשויות‪ .‬ז'אנר הכתיבה של סיפור בהמשכים היה‬ ‫מקובל בעיתוני הילדים החילוניים והחרדים כאחד‪ ,‬ונועד למשוך את קהל הקוראים לרכישת‬ ‫הגיליונות העוקבים‪ .‬הסיפור הופיע ב‪ 62-‬גיליונות מבין ‪ 13‬הגיליונות הראשונים של העיתון‪,‬‬ ‫שיצאו לאור בין שבט תשי"ב (ינואר ‪ - )1852‬אייר תשי"ג (אפריל ‪ .)1853‬הפרק האחרון פורסם‬ ‫בגיליון ‪ 62‬של העיתון‪ ,‬מיום ח' אייר תשי"ג‪ .‬העיתון ידע קשיים כלכליים מרוביים‪ ,‬והופעתו‬ ‫פסקה מספר פעמים‪ .‬מסיבה שאיננה מתועדת לא שב הסיפור להתפרסם לאחר חידושו של‬ ‫העיתון בפעם השלישית‪ ,‬באדר א' תשי"ד (פברואר ‪ .)1854‬הוא הושלם למעשה רק ב‪ ,1882-‬עת‬ ‫קובצו הפרקים לספר‪ ,‬ופראגר החל בחיבור המשך לסיפור העלילה‪ ,‬שיצא לאור ב‪ 1883-‬תחת‬ ‫השם 'השטן הצוהל' נלכד בפאתי היער (פראגר ‪.)1883‬‬ ‫'אח ואחות' יועד לילדים בוגרים ‪ -‬פרקיו הודפסו בעיתון באות קטנה ובלא ניקוד‪ .‬פראגר‪,‬‬ ‫שהרבה לפרסם בעיתון המודיע הצעיר‪ ,‬פרסם את הסיפור תחת שם העט 'י' בן עמרן'‪ ,‬כנראה‬ ‫על מנת לתת את הרושם שיש לעיתון מספר רב של כותבים‪ .‬בשנה הראשונה לקיום העיתון‬ ‫היה פראגר מהכותבים המרכזיים בו‪ .‬הוא פרסם משלים קצרים‪ ,‬רפורטאז'ות‪ ,‬את הסיפור‬ ‫בהמשכים על 'נס הצלתו של הרבי מגור' וגם סיפורים קצרים‪ ,‬שפורסמו קודם לכן בדבר‬ ‫לילדים‪.‬‬ ‫‪ 44‬בדיון שקיימה המערכת בשאלה האם להמשיך את פרסום הסיפור‪ ,‬לאחר ‪ 33‬גיליונות‪ ,‬תמכו ‪42‬‬ ‫ילדים בהמשך פרסום הסיפור‪ ,‬לעומת ‪ 4‬בלבד שתמכו בקיצורו (גיליון ‪ ,15‬ו' תשרי תשי"ג‪ ,‬עמוד ‪.)15‬‬ ‫בכלל‪ ,‬מערכת המודיע הצעיר שיתפה את הקוראים בעצוב דמותו של העיתון באופן עקבי‪.‬‬ ‫‪https://www.facebook.com/charedimnl/posts/207523349279002 45‬‬ ‫‪ 46‬למאפיין זה של הסיפור‪ ,‬כביטוי לשימוש בדגם ההיסטוריוגרפי‪ ,‬התייחסתי כבר קודם‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫שלושה עשורים לאחר הפרסום הנ"ל‪ ,‬עשורים בהם הפך פראגר לדמות ציבורית‪-‬חרדית‬ ‫בהשוואה למקובלות שלו בחברה הכללית בשנות ה‪ 43-‬וה‪ ,53-‬יצא הסיפור לאור כספר‪.‬‬ ‫בהקדמה לכרך הראשון מבין ארבעה של הספר אח ואחות ‪ ,‬שיצא לאור בשנת ‪ 1882‬בהוצאת‬ ‫'משאבים' מירושלים‪ ,‬כתב שמואל אבישי שטוקהמר‪ ,‬יו"ר ההוצאה‪:‬‬ ‫עם ייסוד 'משאבים' הייתה אחת מתוכניותיו של כותב הטורים להגשים לעצמו‬ ‫ולילדיו‪ ,‬וכן לבני גילו ולצאצאיהם ‪ -‬את אחד מחלומות ילדותו‪ :‬פרסום הסיפור 'אח‬ ‫ואחות' בשלמותו‪ .‬שמח הנני מאוד שלאחר הפצרות מרובות נענה ר' משה פראגר‪,‬‬ ‫ולמרות עיסוקיו הרבים בשדה הספרות והמחקר ‪ -‬כיו"ר "הגנזך לקידוש השם" ‪-‬‬ ‫ובציבוריות החרדית‪ ,‬התיישב להשלים את השלב הראשון בסיפור הגבורה‪ ,‬שלב‬ ‫"הבריחה מן הגטו הבוער" (פראגר ‪.)1 ,1882‬‬

‫שנה מאוחר יותר‪ ,‬ב‪ ,1883-‬יצא לאור הכרך השני של הספר – 'השטן הצוהל' נלכד בפאתי‬ ‫היער‪ .‬גם הפעם הקדים שטוקהמר דברים ‪ -‬הוא ציין את העובדה שהכרך הראשון הודפס כבר‬ ‫במהדורה שנייה‪ ,‬וסיכם‪:‬‬ ‫בתקווה ואיחולים לסופר הנכבד [‪ ]...‬שישלים בקרוב את יתר שלביו של סיפור גבורה‬ ‫חשוב זה‪ ,‬אשר פרט לחומר הקריאה המרתק שהוא מעניק‪ ,‬יש בו בעיקר הדרכה‬ ‫חינוכית בלתי אמצעית לדבקות באמונה [‪ ]...‬בבחינת 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא‬ ‫אירע רע כי אתה עימדי' (פראגר ‪.)8 ,1883‬‬

‫דברי ההוצאה לאור‪ ,‬שהיא הוצאה ממוסדת ומרכזית בתחום ספרות הילדים במגזר החרדי‪ ,‬הם‬ ‫בגדר ניכוס של הסיפור ושל פראגר לשדה ספרות הילדים החרדית‪ .‬זאת משום שהסיפור‪,‬‬ ‫שאבקש להציגו כרב פנים‪ ,‬מנותב להגדרה בלעדית של ספר "הדרכה חינוכית בלתי אמצעית‬ ‫לדבקות באמונה"‪ .‬אלה אכן מטרותיה הרשמיות של ספרות חרדית לילדים (מלחי ‪.)13 ,1882‬‬ ‫ניכוס זה הוא ביטוי לנתיב ההיפרדות של ספרות הילדים הכללית והחרדית זו מזו‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫הסיפור נכתב בפרק זמן בתולדות ספרות הילדים הארץ‪-‬ישראלית שבו ההפרדה בין שדות‬ ‫ספרותיים לילדים חרדים וחילוניים לא הייתה דיכוטומית‪ .‬בשני העשורים הראשונים‪,‬‬ ‫שלאחר השואה‪ ,‬היו דגמי הסיפר החילוניים והחרדים בנושא השואה משולבים במידת רבה זה‬ ‫בזה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הסיפור‪ ,‬שנכתב עבור המודיע הצעיר – שבועון לילדים חרדים שהקדיש מקום רב‬ ‫בגיליונותיו לנושא השואה מתוך נקודת המוצא של ההיסטוריוגרפיה החרדית‪ ,‬שילב בציר‬ ‫העלילה שלו דגמי סיפר חילוניים‪ ,‬שמטרותיהם היו שונות‪.‬‬ ‫ההיסטוריוגרפיה החרדית ביקשה להדגיש את תפארת עולם הישיבות שחרב‪ ,‬את שיעור‬ ‫קומתם הרוחני של רבנים שנספו וששרדו בדרכי "נס"‪ ,‬את גילויי "קידוש השם"‪ ,‬את האופן בו‬

‫‪61‬‬

‫משתלבת השואה עם תפיסות תיאולוגיות‪-‬היסטוריות אודות המאבק הנצחי של הגויים ב"עם‬ ‫עולם"‪ ,‬ובכך מצדיקה‪ ,‬למעשה‪ ,‬את אורח החיים והאמונה החרדיים ‪ .‬דגמי הסיפור החילוניים‪-‬‬ ‫ציוניים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ביקשו להעניק לתרבות הילדים הארץ‪-‬ישראלית כלים להתמודד עם‬ ‫משמעות השואה באופן שתיווצר אמפטיה לאירוע בקרב דור שנראה כמנוכר לשורשיו‬ ‫היהודיים‪ .‬לכן הופיעו בזמן המלחמה דגמי סיפור שיידעו את הקוראים אודות מימדי השואה‪,‬‬ ‫שנועדו ליצור זיקה בין ילדי היישוב ליהודים בגולה‪ ,‬שהעמיד מופת לאומי‪-‬חינוכי בדמות‬ ‫לוחמי מרד גטו ורשה‪ .‬לאחר השואה‪ ,‬יותר ויותר סופר סיפור השואה כציר עלילה משני‬ ‫בעלילה ראשית‪ ,‬שבמרכזה היה אירועי השעה המקומיים‪ :‬המאבק הצבאי‪-‬לאומי בארץ ישראל‬ ‫שכלל בתוכו גם את סיפור התגייסות היישוב לקליטת הניצולים‪ .‬במקביל‪ ,‬שתי המערכות‬ ‫התרבותיות ביקשו ליצור גיבורים ספרותיים שידברו אל ליבם של ילדים‪ .‬בדגמים החילוניים‪-‬‬ ‫ציוניים‪ ,‬בניגוד לחרדיים‪ ,‬הגיבורים היו‪ ,‬לרוב‪ ,‬ילדים‪.‬‬ ‫'אח ואחות'‪ ,‬אם כן‪ ,‬נוצר למעשה בדגם סיפורי חדש משום ששילב בין דגמי סיפור שונים‪,‬‬ ‫וזאת למרות שלא הוצג מעולם על ידי מחברו ככזה‪.‬‬ ‫פראגר כתב רק את שני הכרכים הראשונים של הסדרה‪ .‬שני הכרכים המאוחרים‪ :‬סרגיי בתוך‬ ‫לוע הארי‪ ,‬ובדרך אל החוף הנכסף מ‪ ,1883-‬נכתבו לאחר מותו על ידי ז‪ .‬קולין‪ ,‬ובעריכת‬ ‫שטוקהמר‪ .‬בהקדמה לכרך השלישי נאמר שהמשך הסיפור מבוסס על כתב יד שנותר בעיזבונו‬ ‫של פראגר‪ ,‬ובהשראתו‪ .‬נראה ש"כתב היד" אליו כיוונו אנשי ההוצאה לאור 'משאבים' הוא‬ ‫טקסט מוקדם משנת ‪ 1855‬בשם המעפילים הקטנים (פראגר ‪ .)1855‬ספר זה‪ ,‬יצא לאור בעברית‬ ‫קלה בניו‪-‬יורק‪ ,‬ויועד ללימוד השפה העברית‪ .‬הטקסט הוא גירסה מקוצרת לסיפור 'אח‬ ‫ואחות'‪ ,‬המשלים את סיפור העלילה שפורסמה בהמודיע הצעיר‪ .‬מכיוון ששני הכרכים‬ ‫האחרונים לא נכתבו בידי פראגר‪ ,‬הם אינם מעניינה של עבודה זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬אתייחס לקווי‬ ‫המתאר של השלמת הסיפור‪ ,‬ולשינויים שהוכנסו על ידי אנשי ההוצאה לאור‪ ,‬לעומת הטקסט‬ ‫של המעפילים הקטנים‪.‬‬

‫דגם של סיפור חרדי‬ ‫'אח ואחות' נכתב עבור ילדים חרדים‪ ,‬והוא כולל את כל ביטויי הדגם החרדי שבכתיבתו של‬ ‫פראגר‪ ,‬שמניתי בפרקי העבודה הקודמים‪ :‬היסטוריוגרפיה הרואה את השואה בתוך המסגרת‬ ‫של "שנאת ישראל" בכל הדורות‪ ,‬גילויי "קידוש השם" של יהודים שמתוך כוונה וגבורה‬ ‫מתעקשים על קיום מצוות שההלכה פוטרת אותם מהם‪ ,‬יחס עויין ומנוכר אל העולם הגויי‬ ‫בכללותו‪ ,‬הצדקת הדין וקריאה לנקמה ותקווה לגאולה באמצעות האל – כל אלה סממני הדגם‬ ‫החרדי בכתיבה של פראגר‪ .‬בפרק זה אתייחס לאופן הייחודי שבו כל אלה באו לידי ביטוי‬ ‫בסיפור שנועד מראש אך ורק לקהל יעד חרדי‪.‬‬

‫‪/1‬‬

‫העלילה עוקבת אחר הישרדותם של האחים סנדר'ל וחנה'לה (בטקסט מכנה אותה פראגר‬ ‫חנה'לה וחנה'לי לסירוגין)‪ ,‬וקורותיהם עד עלייתם לארץ ישראל כמעפילים‪ .‬השניים מתוארים‬ ‫כילדים למשפחה אדוקה‪ ,‬וכבקיאים מאוד בהלכות הדת והמסורת‪ .‬בכל פעם שהם מתמודדים‬ ‫עם דילמה‪ ,‬הם מסתייעים בפסוקים מוכרים המחזקים את רוחם‪ ,‬ומתפללים‪.‬‬ ‫סנדר'ל נמצא במחבוא ואינו יודע איזו דרך פעולה תוביל אותו למצוא את אחותו‪:‬‬ ‫ומה נשאר לו לעשות עתה בבדידותו האיומה [‪ ]...‬ברגעים כאלה פנה סנדר'ל לפרק‬ ‫התהילים אשר "היהודי הנצחי" לימד‪ ,‬שכל הילדים ידעו אותו על פה‪ .‬מפרק תהילים‬ ‫זה שאב סנדר'ל גם עתה עוז ועוצמה‪ ,‬ביטחון ואמונה‪' :‬מזמור לדוד‪ ,‬י' רועי לא אחסר'‬ ‫[‪ ]...‬ולתפילתו של דוד המלך הוסיף סנדר'ל תפילה קצרה משלו‪' :‬ריבונו של עולם! אני‬ ‫מבקש ישועה לאימי‪ ,‬לאחותי וליהודים כולם [‪ ]...‬איש לא ראה איך סנדר'ל הוזיל‬ ‫דמעה בתפילה זו‪ ,‬ואיש לא ראה איך נפל עייף ונרדם על אבן שוממה (המודיע לילדים‪,‬‬ ‫גיליון ‪ ,6‬ט"ז אדר תשי"ב‪.)13 ,13.3.52 ,‬‬

‫שילוב הפסוקים בעלילה משמש קוד‪ ,‬ההופך את הסיפור למובן במלואו רק על ידי קהל יעד‬ ‫דתי‪ ,‬וככזה כמפתח לנפשו של הגיבור ‪ -‬שיקוף של קשייו ולבטיו ברגע נתון‪ .‬בחלק השני של‬ ‫הסיפור‪ ,‬שנכתב ב‪ 1883-‬מספר הפסוקים והמדרשים המשובצים בסיפור גדל מאוד‪ ,‬למימדים‪,‬‬ ‫שמסרבלים אפילו את סיפור העלילה‪ .‬כשמבקש "היהודי הנצחי" להרגיע את סנדר'ל החושש‬ ‫לגורל אחותו הוא אומר לו‪:‬‬ ‫אל תאמר נואש‪ ,‬סנדר'ל! זכור נא את הפסוק בספר תהילים‪' :‬הבוטח בה' חסד‬ ‫יסובבנו' ודווקא כל חסד שמימי גדול יורד אלינו מוקף בקליפות נוראות‪ ,‬מכשולים‬ ‫ואבני נגף‪ ,‬אך גם זו לטובה‪ ,‬כי כל עמידה בניסיון מרוממת את האדם [‪ ]...‬אבל‪,‬‬ ‫התאנח סנדר'ל‪ ,‬הלוא המפלצת הירוקה הזאת זרקה עין על חנה'לה [‪ ]...‬זה נס מן‬ ‫השמים סנדר'ל! [‪ ]...‬זה נראה בעיני ממש כפי שמתפללים בתפילת שמונה עשרה‪:‬‬ ‫'הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך' (פראגר ‪.)16 ,1883‬‬

‫נראה שההפניה של הסיפור לקהל יעד חרדי קיבלה סממנים צורניים מובהקים יותר בכתיבה‬ ‫המאוחרת של פראגר בשנות ה‪ .83-‬לכן‪ ,‬בחלק הראשון של הסיפור שנכתב ב‪ 1852-‬שילוב של‬ ‫פסוקים‪ ,‬תפילות ומדרשים היה מועט יותר‪.‬‬ ‫גם באופי מעשי "קידוש השם" ניכרת תמורה במהלך השנים בהשוואה לסיפורים המוקדמים‪,‬‬ ‫שפורסמו בדבר לילדים‪ .‬מעשי "קידוש השם" שבסיפור מבוצעים על ידי מבוגרים וילדים‬

‫‪/1‬‬

‫כאחד‪ .‬קבוצה מילדי הגטו חברה ל"יהודי הנצחי"‪ ,‬דמות פלאית‪ ,‬ספק אדם ספק מלאך‪ ,‬שמלווה‬ ‫את הילדים בדרכם הקשה עד לגאולה‪ .‬הילדים כולם מכונים בסיפור "מקדשי השם"‪:‬‬ ‫ולמען הילדים שלי‪ ,‬אבקש עוז האמונה! ילדים אלה‪ ,‬המקדשים שם שמים‪,‬‬ ‫המחולל בין הגויים (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,8‬ה' ניסן תשי"ב‪.)13 ,31.3.52 ,‬‬

‫"היהודי הנצחי" עסוק בהצלת תשמישי קדושה שחוללו‪ ,‬וסנדר'ל מתבונן במעשיו בהשתאות‬ ‫והערצה ושואף להפוך להיות חלק פעיל במפעל הצלה חשוב זה‪:‬‬ ‫סנדר'ל ידע כי "היהודי הנצחי" כמעט שילם בחייו להצלת ספר תורה זה מבין כתלי‬ ‫בית הכנסת שעלה באש‪ .‬הילדים‪ ,‬חבריו של סנדר'ל‪ ,‬אהבו תמיד לשוחח בינם לבין‬ ‫עצמם על מעשי הגבורה של "היהודי הנצחי"‪ .‬הם גם ידעו‪ ,‬כי פרוכת המשי הלבנה‪,‬‬ ‫המכסה את המחבוא במרתף בו נמצא ספר התורה‪ ,‬הוצאה מאותו בית כנסת‪ ,‬שהוצת‬ ‫על ידי הרשעים הארורים‪ .‬על הפרוכת – נשארו כתמים כהים – סימנים של דם יהודי‬ ‫שנשפך אז ‪ ...‬מעשה זה אירע ב"ימים הנוראים" (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,8‬ה' ניסן‬ ‫תשי"ב‪.)13 ,31.3.52 ,‬‬

‫מעשי "קידוש השם" שבסיפור הם מעשי גבורה הנעשים למען הצדקת הדין ולמען דרך החיים‬ ‫המחוללת‪ .‬התייחסות דומה למעשי גבורה הייתה גם בסיפורים שפרסם פראגר בדבר לילדים‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬רק בפרקי 'אח ואחות' של המודיע הצעיר שולבו תיאורי מעשי "קידוש השם" עם‬ ‫התייחסות תיאולוגית (מותאמת לילדים) בנוגע לשאלות בדבר אמונה לנוכח השואה‪" .‬היהודי‬ ‫הנצחי" מתפלל בדביקות‪ ,‬וסנדר'ל‪ ,‬ששומע אותו‪ ,‬נרעש מהתוכן‪:‬‬ ‫נרעד סנדר'ל‪ ,‬כאשר הצליח לקלוט באוזניו אי‪-‬אלה דברים מתפילתו המזעזעת של‬ ‫"היהודי הנצחי"‪:‬‬ ‫אבינו שבשמים‪ ,‬עד מתי תסתיר פניך מאתנו‪ ,‬עד מתי‪ ,‬עד מתי?! אברהם אבינו‬ ‫נתנסה בעשרה ניסיונות‪ ,‬ועמד בכולם‪ .‬בכמה ניסיונות צריכים לעמוד אנחנו‪ ,‬היהודים‬ ‫החלשים שבדור איום ונורא זה? מה יעשה יהודי פשוט וחלש‪ ,‬שכל עשרת ילדיו‬ ‫הקריב על העקידה‪ ,‬עד האחרון שבהם‪ ,‬ויהודי כזה צידק עליו את הדין! והלוא‬ ‫בתורתך כתוב‪" :‬אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד"! ובמצוות שילוח קן ציפור‬ ‫נאמר‪" :‬שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך"‪ ...‬ואילו עתה רוצח השטן‬ ‫המשחית אמהות לנגד ילדיהן‪ ,‬ואת הילדים הוא טובח לעיני האבות ויחד איתם [‪]...‬‬ ‫למען כבוד שמך הנכבד והנורא‪ ,‬המחולל לעיני הגויים‪ ,‬הרשעים והעמלקים‪ .‬אדרבא!‬ ‫הבט משמים וראה ‪ ...‬וראה ‪( ...‬המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,8‬ה' ניסן תשי"ב‪.)13 ,31.3.52 ,‬‬

‫‪/9‬‬

‫רק בטקסט שיועד לילדים חרדים פיתח פראגר את דגם "קידוש השם" שבסיפוריו באופן‪,‬‬ ‫שכלל הדים לשיח הפנימי של החברה החרדית לאחר השואה בנוגע לשאלות אמונה ו"צדקת‬ ‫הדין"‪ ,‬וגם להתפלמסות של החברה החרדית עם החילונית בנושא זה‪ .‬זהו ביטוי נוסף של‬ ‫ראשית ההתבדלות בין הדגמים הספרותיים לילדים של החברות השונות‪ ,‬שהלך והתעצם‬ ‫בעשורים שיבואו‪ .‬התפיסה של "הסתר פנים"‪ ,‬אותה מייצג הקטע שלמעלה‪ ,‬היא תיאוריה‬ ‫שעל‪-‬פיה בתקופת השואה אלוהים‪ ,‬במכוון‪ ,‬הסתיר את עצמו ואת התערבותו והשגחתו‬ ‫בעולם‪ .‬זאת בהסתמך על פסוקי הנבואה האלוהית מספר "דברים" אשר מזהירים כי‪ ,‬כשעם‬ ‫ישראל יימשך אחרי "אלוהי נכר" אזי "וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם‬ ‫[‪ ]...‬ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא " (דברים ל"א‪ ,‬פסוק י"ז)‪ .‬הטקסט של פראגר לילדים‬ ‫חרדים מציג את העולם בזמן השואה כעולם שבו "הסתר פנים"‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫הסיבות לבחירת האל‬

‫להעדר מהעולם ולהשאיר את האדם ללא השגחה‪ ,‬אינן נמסרות‪ .‬ביטויי המצב החדש הם‬ ‫שיבת העמלק‪ ,‬שמביא איתו את רצח הילדים עם הוריהם – זהו הביטוי הנורא מכל לעולם‬ ‫ללא אלוהים‪.48‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אף שהשואה מוסברת כמתרחשת בתקופה של "הסתר פנים"‪ ,‬כל ביטויי הגאולה‬ ‫האישית והלאומית שבסיפור מיוחסים לנוכחותו של האל‪ .‬כך‪ ,‬בין המבוגרים המלווים את‬ ‫הילדים ועוזרים להם ישנה גם דמותו של "הקצין המחופש"‪ .‬זהו יהודי‪ ,‬שמסווה עצמו לשוטר‬ ‫פולני רשע‪ ,‬ובעזרת הסוואה זו יכול להושיט לילדים עזרה‪ .‬הוא שמוביל את חנה'לי למחבוא‬ ‫בגטו‪ ,‬ואחר כך מוביל אליה את סנדר'ל‪ ,‬שאינו חושד במאומה‪ .‬זהותו האמיתית נחשפת על ידי‬ ‫חנה'לי עם צאתה מהמחבוא‪:‬‬ ‫נכון‪ ,‬נכון חנה'לי! את הצלחת להכיר אותי יותר טוב מאשר סנדר'ל אחיך! אני הייתי‬ ‫הקצין המחופש! [‪ ]...‬ברוך השם‪ ,‬אלוקי ישראל‪ ,‬שעשה לנו נס במקום הזה!‬ ‫‬‫‬‫‪-‬‬

‫ולמה אתה‪ ,‬רוצח שכמותך‪ ,‬רימית אותי כל הזמן [‪ ]...‬בכה סנדר'ל בזרועותיו של‬ ‫השוטר המחופש‪.‬‬ ‫ ראשית כל – מפני שזלזלת בי ובעזרתי‪ ,‬סנדר'ל‪ ,‬והשנית‪ ,‬כי רצינו שתסמוך אך‬‫ורק על עזרת אבינו שבשמים!‬ ‫השיב השוטר אף הוא בדמעות של גיל‪( .‬המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,31‬כ"א אלול‬ ‫תשי"ב‪.)1 ,11.8.52 ,‬‬

‫‪ 47‬מלי אייזנברג‪ ,‬שבדקה במחקרה רק את הכתיבה למבוגרים של פראגר‪ ,‬טוענת שהוא נמנה מלעסוק‬ ‫בשאלות תיאולוגיות‪ .‬אחייניתו של פראגר מסרה לאייזנברג בראיון אישי שפראגר דגל בגישת "הסתר‬ ‫פנים"' (אייזנברג ‪ .)252 ,2313‬מחקר סיפוריו לילדים‪ ,‬כאמור‪ ,‬מגלה תמונה שונה‪.‬‬ ‫‪ 48‬ההיסטוריונית החרדית אסתר פרבשטיין (פרבשטיין ‪ )2332‬קראה לספרה העוסק בביטויי האמונה‬ ‫בזמן השואה ובגבורה שבגילויי "קידוש השם" ‪ -‬בסתר רעם‪ .‬כוונתה – בזמן בו התקיים "הסתר‬ ‫פנים"‪.‬‬

‫‪/3‬‬

‫עיקר הסיפור הוא ליווי הילדים על ידי האל‪ ,‬ששולח את "היהודי הנצחי" ו"הקצין המחופש"‬ ‫לסייע לילדים‪ ,‬ולו מיוחסות כל התפניות הגואלות שבעלילה‪ .‬זהו מאפיין ייחודי של ספרות‬ ‫ילדים חרדית‪ .‬אין לו ביטוי בסיפורים שראו אור בדבר לילדים‪.‬‬

‫הדגם החילוני‪-‬ציוני‪ ,‬בלבוש חרדי‬ ‫הסיפור 'אח ואחות' יועד‪ ,‬כאמור‪ ,‬לקהל קוראים חרדי‪ ,‬אולם יש בו‪ ,‬כבכל הסיפורים של‬ ‫פראגר‪ ,‬מאפיינים בולטים של דגמים חילוניים‪-‬ציוניים של סיפורי שואה לילדים‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫הדגמים החילוניים מתווכים על ידי מאפיינים של דגם סיפור חרדי‪.‬‬ ‫אחד המאפיינים הבולטים השאולים מדגמי הסיפר החילוניים הוא העובדה שזהו סיפור‬ ‫שגיבוריו הם ילדים‪ ,‬שהרי ראינו שברוב סיפוריו של פראגר הגיבורים הם דווקא מבוגרים‪ .‬כפי‬ ‫שכבר ציינתי‪ ,‬הצבת ילדים בעלי יכולות הישרדות ולחימה כגיבורי העלילה היא מאפיין בולט‬ ‫של סיפורי השואה החילוניים‪-‬ציוניים‪ .‬העמדת ילדים כגיבורי עלילות שיועדו לילדים היא מה‬ ‫שדר מגדירה "בחירה טבעית לספרות הילדים הנעוצה בהכרה שצעירים אוהבים לקרוא על בני‬ ‫גילם" (דר ‪.)42 ,2336‬‬ ‫כשילדים הם הגיבורים של עלילות מזמן השואה‪ ,‬מוצגים בדרך כלל יחסיהם עם עולם‬ ‫המבוגרים כמתאפיינים ב"היפוך תפקידים"‪ .‬לעלילות "היפוך תפקידים" מטרות מספר בספרות‬ ‫הילדים שעוסקת בשואה‪ :‬העצמת הכוחות הילדיים להתמודד עם מצבים קיצוניים נתפסת‬ ‫כמסייעת להפחתת חרדות אצל הקוראים הצעירים‪ ,‬עלילות שצירן הוא מערכת יחסים הפוכים‬ ‫עונות על הכמיהות של ילדים לעצמאות ולבגרות (פירר ‪ .)23-22 ,1888‬אמם של הילדים מתה‬ ‫בגטו ורשה‪ ,‬בעוד שאביהם נעלם כבר בראשית הסיפור שכן "גורש עם קומץ הילדים הקטנים‬ ‫בדרך לא נודעת‪ ,‬ולא חזר יותר" (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,1‬י"א שבט תשי"ב‪ .)13 ,1.2.52 ,‬מכאן‬ ‫שחלק מן האקספוזיציה של הסיפור היא היפוך התפקידים בזמן השואה בין ילדים ומבוגרים‪:‬‬ ‫עולם המבוגרים אינו יכול יותר לספק את ההגנה הנדרשת לילדים‪ ,‬ודווקא התכונות הילדיות‬ ‫הן אלה שיכולות היו לסייע למבוגרים‪ .‬סנדר'ל‪ ,‬למשל‪ ,‬מצליח בשל רזונו וקומתו הנמוכה‪,‬‬ ‫להתחמק מעיני השומרים‪ ,‬ולהבריח למשפחתו מזון לגטו‪ ,‬וכך הופך הוא למפרנס המשפחה‬ ‫(שם‪" .)14 ,‬היפוך התפקידים"‪ ,‬שמוצג כבר בראשיתו של הסיפור‪ ,‬מביא את סנדר'ל להתנות‬ ‫את מחויבותו לדאוג לחנה'לה אחותו‪ ,‬בשני תנאים‪ ,‬שנועדו לבסס הכרה בסמכותו כמבוגר‬ ‫אחראי‪:‬‬ ‫אני רוצה שחנה'לה תשמע בקולי ותציית לי [‪ ]...‬אני דורש [‪ ]...‬שאף פעם לא תבכה‬ ‫(המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,1‬י"א שבט תשי"ב‪.)13 ,1.2.52 ,‬‬

‫‪/1‬‬

‫ילדים המתנהלים בהצלחה ללא הכוונה וליווי של מבוגר‪ ,‬ואולי אף טוב יותר בשל העדרה‪ ,‬היו‬ ‫מוטיב נפוץ בספרות הילדים על השואה שנכתבה ביישוב‪ .‬בנתיב הפלא מאת לוין קיפניס‬ ‫(קיפניס‪ )1843 ,‬הוא סיפור על ילד גדול וילדה צעירה ממנו ‪ ,‬שניצלו מהשמדה‪ ,‬שרדו בכוחות‬ ‫עצמם ביער‪ ,‬ומצאו נתיב פלאי שהובילם ישירות לארץ ישראל‪ ,‬שם אומצו על ידי משפחות‬ ‫מקומיות‪ .‬קו עלילה זה דומה למדי לזה של אח ואחות‪ .‬בעלילה שכזאת‪ ,‬העדר הורים הוא‬ ‫אמצעי פואטי המשרת מטרות אידיאולוגיות‪ :‬בהעדר הורים נדרשים הילדים להשתמש‬ ‫בכישורי עצמאות ותושייה המייצרים מימד של עניין ומתח בסיפור‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬בהעדר הורים‬ ‫ניתן להצביע על עליונותו האידיאולוגית של דור הילדים על פני אזלת ידו של דור ההורים‬ ‫הפאסיבי בדרך מרוככת שאינה מעוררת את התנגדות הקורא‪.‬‬ ‫גם בסיפורים‪ ,‬שכתבה בשנות המלחמה ימימה אבידר‪-‬טשרנוביץ בדבר לילדים‪ ,‬שכיח המאפיין‬ ‫של העדר הורים‪ .‬כך‪ ,‬בסיפור 'הוא לא יבוא השנה' (דבר לילדים‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוב' ‪ ,28-21‬י"ג סיוון‬ ‫תש"ד‪ )223-218 ,4.6.1844 ,‬מתגלה אליהו הנביא בפני ילד הנמצא בארץ ישראל‪ .‬אליהו הנביא‬ ‫מבכה באוזני הילד את גורלם של ילדי הגולה הנרצחים‪ .‬הוא בוכה‪ ,‬ובוכה‪ .‬דמותו חסרת‬ ‫האונים משולה לאזלת ידה של יהדות הגולה בבואה להתמודד עם הנאצים‪ ,‬ואזלת ידם של‬ ‫המבוגרים בכלל‪ ,‬שאינם יכולים לשנות את רוע הגזירה‪ .‬ובסיפור המאוחר יותר שפרסמה‬ ‫טשרנוביץ‪' ,‬המדורה' (דבר לילדים‪ ,‬כרך ט"ו‪ ,‬חוב' ‪ ,32‬כ"ז אייר תש"ה‪ ,)316 ,13.5.1845 ,‬מספר‬ ‫הנער הניצול שמואל לחבריו ה'צברים' ‪:‬‬ ‫אנחנו הילדים ראינו את המבוגרים מהלכים כסהרורים‪ ,‬דוממים‪ ,‬שותקים ‪ ...‬רצינו כי‬ ‫יעשו דבר מה (דבר לילדים‪ ,‬כרך ט"ו‪ ,‬חוב' ‪ ,32‬כ"ז אייר תש"ה‪.)316 ,13.5.1845 ,‬‬

‫מכאן שבסיפור‪ ,‬שכתב פראגר לעיתון ילדים חרדי‪ ,‬הוא שילב דגמים פופולריים מספרות‬ ‫הילדים החילונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬השילוב עבר תיווך והתאמה לאכסניה המו"לית החרדית‪ .‬הילדים‬ ‫בסיפור 'אח ואחות' הם בעלי יכולות גשמיות ורוחניות‪ ,‬כשל מבוגרים‪ ,‬ואף גבוהות יותר‪.‬‬ ‫סנדר'ל‪ ,‬חנה'לי וחבורת הילדים שמקבץ "היהודי הנצחי" מכונים "מקדשי השם"‪ .‬יש להם‬ ‫יכולות‪-‬על בשמירה על המצוות ודרך החיים היהודית‪ ,‬שמועצמות לנוכח אזלת‪-‬ידם של‬ ‫מבוגרים רבים כל כך‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬ב'אח ואחות' זכו הילדים לליווי צמוד של מבוגר 'מאמץ' כבר מראשית הסיפור‪.‬‬ ‫כך ניתן לראות כיצד מותנה השפעת דגמי הסיפור הציוניים באמצעות מאפיין של סיפור חרדי‬ ‫לילדים‪ .‬האחים‪ ,‬סנדר'ל הגדול יותר וחנה'לה הקטנה‪ ,‬מצליחים לברוח מן הגטו ולהצטרף‬ ‫לפרטיזנים בעזרת "היהודי הנצחי"‪ ,‬דמות פלאית‪ ,‬ספק אדם ספק מלאך‪ ,‬שמשמש להם כאב‪,‬‬ ‫וגם כ'קול מוכיח'‪ .‬במחקריהם של אסתר מלחי (מלחי ‪ )1882‬ויוסי ויליאן (ויליאן ‪ )1883‬על‬ ‫התפתחות ספרות הילדים החרדית ‪ -‬הם מציינים את היותה ספרות דידקטית‪ ,‬שנועדה לחזק‬ ‫את המוסכמות של סדר החיים החרדי‪ ,‬ולהנחילם לילדים‪ .‬מכאן נבעה נוכחות של גורם אנושי‬

‫‪/5‬‬

‫בסיפור‪ :‬הורה‪ ,‬אח בוגר או רב שתפקידם להנחות את הילד‪ ,‬להיות ה"קול המוכיח"‪ ,‬לנסח‬ ‫באוזניו במפורש את הלקח הנדרש‪ ,‬וכיוב' (מלחי ‪ ;15 ,1882‬ויליאן ‪ . )45 ,1883‬לכן‪ ,‬היפוך‬ ‫התפקידים והעצמת הגיבורים‪-‬ילדים‪ ,‬אינה מוחלטת‪ ,‬והביקורת על אזלת ידם של מבוגרים‬ ‫ממותנת‪.‬‬ ‫התיאור הראשון של "היהודי הנצחי" בסיפור מתרכז בדמותו כמבוגר המשמש משענת‬ ‫מכוונת לילדים‪:‬‬ ‫מיהו "היהודי הנצחי"? [‪ ]...‬איש לא היה יודע מאין בא ומה מקורו‪ ,‬אולם הלהט‬ ‫היהודי שבקרבו סימל את נצח ישראל‪" .‬היהודי הנצחי" הזה הוא שגילה לסנדר'ל את‬ ‫המחבוא שבתוך "החורבה"‪ ,‬והוא שהפגיש את סנדר'ל עם עוד ילדים בורחים‬ ‫ומבריחים כמותו‪ ,‬אשר "החורבה" שימשה מקום סתר שלהם [‪" ]...‬היהודי הנצחי"‬ ‫שיסד מקום מקדש זה הוא המזרז ללא הרף את כל הילדים המבריחים לסכן את‬ ‫חייהם ולאסוף חפצי קדושה‪ ,‬המחוללים לעיני הגויים‪ ,‬והוא המקבץ יחד את כל‬ ‫הילדים לתפילה בחורבה זו (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,5‬ט' אדר תשי"ב‪.)13 ,6.3.52 ,‬‬

‫השימוש בכינוי "חורבה" (חורבן) למקום המסתור של הילדים‪ ,‬שהוא גם מאגר לכל שנזקקים‬ ‫לו בשעת צרה‪ ,‬הוא רב משמעות בטרמינולוגיה הדתית‪ .‬מתוך החורבן מצפה היהודי לגאולה‪.49‬‬ ‫ב"חורבה" ישנו שילוב בין "מלאי" רוחני וגשמי‪ ,‬כשהמלאי הגשמי כולל אמצעי לחימה‪:‬‬ ‫מנת ברזל של מלאי מזון לשעה אחרונה‪ -‬יש בה; מעט נשק‪ ,‬חומרי נפץ ודלק‪,‬‬ ‫המספיקים להצית הכל‪ -‬יש; מנהרה בטוחה שממנה מוצא ישיר לתעלות הביוב‪ -‬יש;‬ ‫ומקום מקדש חשאי‪ ,‬אשר לשם נאספים ספרי תורה מחוללים ועוד תשמישי קדושה ‪-‬‬ ‫גם זה יש בתוך 'החורבה' (המודיע לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,6‬ט"ז אדר תשי"ב‪.)13 ,15.3.52 ,‬‬

‫במהלך הבריחה מצליחה החבורה לא רק להציל את עצמה אלא גם מסייעת ליהודים נוספים‬ ‫לברוח מן הגטו ליער ולבצע מספר פעולות תגמול נגד הנאצים‪" .‬היהודי הנצחי" מתפקד‬ ‫בסיפור כדמות מופת אידיאלית‪ ,‬כאדם בעל עוצמות רוחניות המראה לאחים מהי תפילה‬ ‫אמיתית מעומק הלב‪ ,‬וכיצד לשמור על יהדותם ולקדש שם שמיים במעשיהם‪ .‬הוא גם בעל‬ ‫גבורה פיזית‪ ,‬ובעל תחבולות היודע לעטות דמויות שונות במידת הצורך‪ :‬מציל את גווילי ספר‬ ‫התורה שנותרו במחבוא בגטו‪ ,‬מארגן את המאבק ב'שטן הצוהל'‪ ,‬ראש הנאצים באזור‪,‬‬ ‫ואחראי להצלתם של יהודים רבים‪ ,‬ובראשם חנה'לה וסנדר'ל‪.‬‬

‫‪ 49‬תפילת 'אני מאמין'‪ :‬ממעמקים קראתיך י'‪...‬‬

‫‪/6‬‬

‫"היהודי הנצחי"‪ ,‬דמות המשלבת "ספרא" ‪ -‬ידיעת התורה‪ ,‬עם "סיפא" ‪ -‬הלכות העולם הזה‬ ‫ובכללם לחימה‪ ,‬היא דמות מופת אידיאלית בסיפור‪ .‬הילדים גיבורי הסיפור מעריצים אותו‪,‬‬ ‫והוא דמות חינוכית מופתית לקהל הקוראים‪ .‬סנדר'ל לא יכול היה להצליח בלעדיו‪ .‬כך‬ ‫שבניגוד לדגם הסיפר החילוני‪ ,‬שמעצים ילדים הפועלים ללא נוכחות של הורים או מבוגרים‬ ‫אחרים‪ ,‬בדגם החרדי‪-‬חילוני‪-‬ציוני של פראגר נוכחות של גיבור מבוגר היא הכרחית‪ .‬הביקורת‬ ‫על עולם המבוגרים שאכזב‪ ,‬באה לידי ביטוי בכך ש"היהודי הנצחי" הוא ספק אדם ספק מלאך‪.‬‬ ‫היינו‪ ,‬הוא לא מבוגר מן היישוב‪ ,‬הוא ייצוג של "מבוגר‪-‬על"‪.‬‬ ‫השפעה נוספת של הדגם החילוני‪-‬ציוני היא במקום שתופשים בסיפור הגבורה והלחימה‬ ‫האקטיבית בגרמנים‪" .‬היהודי הנצחי" הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬מפקד של מחתרת לוחמת של ממש‪ ,‬כפי‬ ‫שמתברר לסנדר'ל המופתע‪:‬‬ ‫‬‫‬‫‬‫‬‫‪-‬‬

‫אני רוצה להציל את אחותי הקטנה ולהוציאה מתוך הגיטו! ואתה‪ ,‬ודאי איש מחתרת‬ ‫פולנית הינך‪ ,‬עזור לי! [‪]...‬‬ ‫בהן צדקי‪ ,‬במיטב יכולתי אעזור לך! השיב האיכר‪.‬‬ ‫ומה העירבון שתתן לי על כך? אם איש מחתרת אתה אז מסור לי את סיסמתך ואבטח‬ ‫בזאת! [‪]...‬‬ ‫מסכים קונדס! והזהר שלא תופתע‪ .‬סיסמתי היא‪ :‬תקיעה‪ ,‬שברים‪ ,‬תקיעה! [‪]...‬‬ ‫אבינו שבשמים! הרים סנדר'ל קול זעקה – הרי אתה "היהודי הנצחי"! (המודיע‬ ‫לילדים‪ ,‬גיליון ‪ ,1‬כ"ג אדר תשי"ב‪.)13 ,23.3.52 ,‬‬

‫הלחימה הממשית‪ ,‬במעשים ובתחבולות‪ ,‬הופכת לליבו של הסיפור‪ .‬על יסודות הקו המנחה‬ ‫של עלילת "קידוש השם" החרדית נוספה עלילה חדשה‪ ,‬חילונית ‪ -‬על לחימה‪.‬‬ ‫גם אחרי שסנדר'ל וחנה'לה מתאחדים‪ ,‬משימתם עדיין לא הושלמה משום שהנאצים עדיין לא‬ ‫הובסו‪ ,‬ומשום שטרם הושגה הנקמה‪ .‬הנקמה בסיפור החרדי היא מוטיב מפתח‪ .‬היא ביטוי‬ ‫לנוכחותו המחודשת של האל בעולם‪ .‬בנקמה‪ ,‬המושגת באמצעות תבוסת הנאצים ומותם‬ ‫בקרב‪ ,‬משלב הסיפור בין אתוס הלחימה החילוני‪-‬ציוני ואתוס הנקמה הדתי‪ .‬סנדר'ל הופך‬ ‫ללוחם של ממש‪ ,‬ומשתתף בהריגתו של מפקד נאצי‪:‬‬ ‫החלו בבת אחת מהחלונות הגבוהים להיזרק כל מיני חפצים [‪ ]...‬ובתוך זרם זה שנשפך‬ ‫מהחלונות על ידי "היהודי הנצחי" וסנדר'ל הקטן – הועפה לפתע פתאום מתוך החלון‬ ‫הגבוה גופתו הרצוצה של מפקד פלוגת הסער מספר שבעה עשר‪ .‬ובזה הרגע‪ ,‬כאשר גופת‬ ‫המפקד הועפה למטה‪ ,‬הופיע למעלה בחלון הנפרץ דמותו של "היהודי הנצחי" במלוא‬ ‫הוד מראהו‪ ,‬בפניו הקורנות‪ ,‬ובזקנו רב המידות ובקולו הזורע אימים‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫זה אני "היהודי הנצחי" (דער עוויגע יודע!)‪ ,‬וזו נקמתי! (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪,24‬‬ ‫ב' באב תשי"ב‪.)6 ,24.1.52 ,‬‬

‫‪//‬‬

‫בחלקו השני של הסיפור‪ ,‬שפורסם כאמור רק ב‪ ,1883-‬מוצאים עצמם הילדים לבד ביער‪,‬‬ ‫מבוהלים עד מאוד‪ .‬הם נמלטו ליער בעצת "היהודי הנצחי" ושם הם מצטרפים ליחידת‬ ‫פרטיזנים‪ .‬הלחימה בשורות הפרטיזנים מוצגת בסיפור כגילוי מופת של גבורה יהודית בזמן‬ ‫השואה‪ .‬גם זו השפעה של דגם הסיפור החילוני (דר ‪ .)233 ,2336‬היער מפחיד את חנה'לה‪.‬‬ ‫סנדר'ל מרגיע אותה‪:‬‬ ‫אל פחד חנה'לי אחותי – דיבר אליה סנדר'ל בלשון של לטיפה – היער כולו שייך‬ ‫לפרטיזנים‪ .‬הגרמנים אינם מעיזים לתחוב את חוטמם לתוך היער [‪ ]...‬פה אין כל‬ ‫סכנה אורבת לנו (המודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,]62[ 33‬ח' אייר תשי"ג‪.)4 ,23.4.53 ,‬‬

‫בקרב הפרטיזנים הופכים הילדים למנהיגים‪ ,‬שכן עוצמתם הרוחנית והשמירה על המצוות‬ ‫הופכות אותם לפרטיזנים טובים יותר משאר הפרטיזנים ביער‪ .‬מכאן משתמע‪ ,‬שגם בגבורה‬ ‫שבלחימה‪ ,‬מעמדו של לוחם שהינו גם מאמין‪ ,‬טוב יותר‪ .‬קורותיהם ביער עמוסות אירועים‪,‬‬ ‫מבחנים והרפתקאות‪ .‬הם נאלצים להתמודד עם גילויי אנטישמיות בקרב הפרטיזנים וגם‬ ‫בקרב האוכלוסייה הכפרית‪ ,50‬והם נתקלים בגילויי ניסים וההשגחה העליונה‪.‬‬ ‫כך העניק הסיפור לקוראים החרדים גיבורים שהם ילדים‪-‬לוחמים‪ .‬מנחם פרידמן מנתח‬ ‫במחקרו את גילויי המבוכה בשנות ה‪ 53-‬בקרב הנוער החרדי במדינת ישראל לנוכח הפיכת‬ ‫מרד גטו ורשה לסמל של גבורה "ציונית"‪ ,‬ולעומתו ההתנהגות ה"גלותית" של מיליוני היהודים‬ ‫– "כצאן לטבח יובל"‪( 51‬פרידמן ‪ .)584 ,2335‬במובן זה ניתן לראות ב'אח ואחות' תגובה חרדית‬ ‫למיתוס הציוני‪ ,‬שנועדה להעניק לילדים חרדים גיבורים במתכונת המיתוס הציוני‪.‬‬ ‫פראגר נפטר כשנה לאחר שיצא לאור החלק השני של הספר‪ .‬את סוף העלילה‪ ,‬עד לעלייתם‬ ‫לארץ כמעפילים של סנדר'ל וחנה'לה‪ ,‬השלימו אחרים על סמך הערות וגירסה מקוצרת‬ ‫שהשאיר פראגר בשם המעפילים הקטנים (פראגר ‪ .)1855‬סיומו של נרטיב הייסורים והגבורה‬ ‫של האח והאחות בעלייה לארץ ישראל כמעפילים היא גם ביטוי לדגם סיפור ציוני‪-‬חילוני‪,‬‬ ‫שמעתיק לתוך עלילה שעוסקת בשואה את נושא המאבק בשלטון הבריטי (דר ‪.)223-218 ,2336‬‬ ‫הספר המעפילים הקטנים‪ ,‬יצא לאור בניו‪-‬יורק בשנת ‪ 1855‬בהוצאת 'לדור'‪ ,‬שעל יד ועד‬ ‫החינוך היהודי בניו יורק‪ .‬שמות הילדים שונו מהמקור‪ :‬סנדר'ל הפך לשמואל וחנה'לה לאסתר‪.‬‬ ‫השמטת סיומת החיבה המקטינה "'לה" משמות הילדים היא רבת משמעות‪ ,‬שכן הסיומת‬

‫‪ 50‬פראגר עסק בנושאים אלה גם בסיפוריו בדבר לילדים‪ ,‬כפי שהראיתי בפרקים קודמים‪.‬‬ ‫‪ 51‬ביטוי‪ ,‬שבקינות המסורתיות על טבח יהודים‪ ,‬שימש להצגת תמימות הקורבנות במובן זה של היותם‬ ‫חפים מפשע‪ ,‬והפך בשיח הציבורי בישראל בשנות ה‪ 53-‬לכינוי גנאי (ידידיה ‪.)25 ,2311‬‬

‫‪/8‬‬

‫אפיינה שמות יהודיים "גלותיים"‪ .‬בטקסט מגולל פראגר את סיפורם של השניים מהגטו‬ ‫בוורשה אל אוניית המעפילים ואל ארץ ישראל ערב הקמת המדינה‪ .‬כך מסתיים הסיפור‪:‬‬ ‫שמואל עלה על התורן ושם בראשו דגל עברי כחול‪-‬לבן‪.‬‬ ‫הידד‪ ,‬הידד שמואל! קראו קולות רבים‪.‬‬ ‫שמואל! שמואל! קראה אסתר בתוך הרעש הגדול‪.‬‬ ‫"שמואל היקר שלי‪ .‬גיבור אתה‪ ,‬גיבור באמת! קרא "היהודי הנצחי" באהבה רבה‪.‬‬ ‫ושוב התחילו הריקודים‪.‬‬ ‫שמואל רקד עם אסתר‪" .‬היהודי הנצחי" החזיק בידו האחת את ספר התורה ובידו‬ ‫השנייה את נילי‪ ,‬ורקד אף הוא את ריקוד הניצחון‪.‬‬ ‫בבוקר עמדה אונית הניצחון על יד חוף המולדת העברית (פראגר ‪.)48 ,1855‬‬

‫על בסיס סיפור זה הושלמה ב‪ 1883-‬סדרת הספרים אח ואחות‪ .‬סיומו של הספר האחרון‬ ‫בהגעת הגיבורים לארץ ישראל באוניית מעפילים‪ .‬סנדר'ל נמשה מהמים הקרים על ידי דייג‬ ‫ארץ‪-‬ישראלי‪ ,‬ולוחש בשארית כוחותיו את חזון העתיד שלו‪:‬‬ ‫בר מזל אהיה [‪ ]...‬כאשר נגיע אי"ה ארצה‪ ,‬ואחגוג את בר המצווה שלי יחד‬ ‫עם חנה'לה ועם "היהודי הנצחי" [‪ ]..‬ועם [‪ ]...‬כל חברינו שיעלו לציון ברינה‬ ‫[‪ ]...‬בר מזל אהיה אז [‪ ]...‬כאשר אזכה בסופו של דבר להיכנס לישיבה קטנה‬ ‫בירושלים‪ ,‬וללמוד בה תורה בהתמדה רבה (פראגר ‪1883‬א‪.)246 ,‬‬

‫ללא זכר לדגל כחול‪-‬לבן‪ ,‬וסנדר'ל כבר אינו "גיבור"‪ ,‬אלא "בר מזל"‪ ,‬שחזון העתיד שלו הוא‬ ‫לימודים בישיבה קטנה בירושלים (פראגר ‪.)246 ,1883‬‬

‫זהר שביט בוחנת את הדינמיות של מנגנונים תרבותיים בכל הנוגע לחדירת דגמים חדשים‬ ‫לתוך מערכת קיימת‪ .‬היא טוענת שדגמים חדשים חודרים למערכות קיימות‪ ,‬ומשנים אותן‪,‬‬ ‫כשהם לא מזוהים על ידי הצרכנים כחידושים מהפכניים‪ ,‬אלא כממשיכים של דגמים מוכרים‪.‬‬ ‫היא מנסחת את "חוק השינוי" וקובעת ששינוי תרבותי באמצעות כניסה של דגם חדש‬ ‫למערכת יכול להתרחש רק אם הכניסה שלו הדרגתית ומוסוות‪ :‬אם נראה שהאלמנטים של‬ ‫הדגם החדש ממלאים למעשה תפקודים ישנים ומוכרים )‪. (Shavit, 594-595‬‬ ‫הסיפור 'אח ואחות' היה‪ ,‬למעשה‪ ,‬חדירה של דגם חדש לשדה הספרותי החרדי‪ ,‬שנעשתה‬ ‫באמצעות הסוואתו לדגם מסורתי ומוכר‪ .‬ההסוואה נוצרה באמצעות שילוב הדגמים החילוני‬

‫‪/1‬‬

‫והחרדי‪ .‬הדמויות של סנדר'ל וחנה'לי נבנו לכאורה על פי דגם סיפור חרדי מסורתי‪ ,‬אך‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬הם היו "מקדשי השם" מסוג חדש ‪ -‬ילדים לוחמים‪ ,‬שהציבו אלטרנטיבה לעולם‬ ‫המבוגרים‪ .‬יתכן שזו הסיבה לכך שבמערכת המודיע הצעיר היו מי שביקשו להפסיק את‬ ‫הופעת הסיפור‪ .‬קהל הצרכנים‪ ,‬שנזקק לדגם סיפורי חדש זה‪ ,‬זיהה בגיבורים את מאפייני‬ ‫העולם החרדי המוכר‪ ,‬בתוספת דגמי הסיפר החילוניים‪ ,‬ודרש את המשך נוכחותם של‬ ‫הגיבורים הישנים‪-‬חדשים בעיתון‪.‬‬ ‫ההוצאה לאור 'משאבים'‪ ,‬שפירסמה את הכרך האחרון של הסיפור הפופולארי ב‪ ,1883-‬ביקשה‬ ‫לרכך את מאפייני הדגם החדש‪ ,‬ולהתאימו לשדה ספרות הילדים החרדית‪ ,‬שבשנים אלה‬ ‫מגדירה עצמה כנפרדת מזו החילונית‪ .‬ולכן‪ ,‬סיומו של סיפור הילדים רחב היריעה הוא‬ ‫בשאיפתו של סנדר'ל לחיות חיי בחור ישיבה בירושלים‪ .‬סנדר'ל בגרסת ‪ ,1883‬בסוף תלאותיו‪,‬‬ ‫היה ליהודי חרדי ללא השפעות "זרות"‪ .‬הוא לא היה כזה בתחילת דרכו‪ ,‬אותה טווה עבורו‬ ‫משה פראגר‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫פרק שביעי‬ ‫נתיב ההפרדות‬

‫בשנות ה‪ 63-‬החל להסתמן נתיב היפרדות של פראגר משדה ספרות הילדים הכללית‪-‬חילונית‪.‬‬ ‫ממקובלות ופעילות בשיח הכללי על השואה קודם לכן‪ ,‬החל פראגר להיחשב בעשור זה לאיש‬ ‫ציבור וסופר המזוהה עם המגזר החרדי‪.‬‬ ‫חוקר החברה החרדית‪ ,‬מנחם פרידמן‪ ,‬מציין סיבות הקשורות להתמודדות עם השואה‪,‬‬ ‫שהביאו להצבת מחיצות בין החברה החרדית והכללית‪ ,‬ולהצטמצמות מרחב הפעולה של‬ ‫אישים חרדים אל תוך גבולות החברה החרדית‪ .52‬למעשה‪ ,‬התמודדות החברה החרדית עם‬ ‫אתגרי הציונות ותנועת ה"השכלה" והחילון‪ ,‬קודמת לשואה‪ .‬האתגר‪ ,‬שהציבו התנועות‬ ‫החדשות על מנהיגותם של רבנים‪ ,‬ועל אורח החיים הדתי‪ ,‬הביא רבנים בולטים מההנהגה‬ ‫החרדית המסורתית לניסוח גינוי‪ ,‬והטחת האשמות בתנועות אלה‪ ,‬בטענה שהן עתידות להביא‬ ‫אסון על היהודים (פרידמן ‪.)586-584 ,2335‬‬ ‫השואה חייבה את ההנהגה החרדית לתגובה‪ ,‬ולהתמודדות עם העמדה המוקדמת שלהם כלפי‬ ‫התופעות הסוציולוגיות שבחברה היהודית קודם למלחמה‪ .‬היו שקראו לחשבון נפש פנימי –‬ ‫כמו הרב טייכטל מסלובקיה‪ ,‬שכתב ב‪ 1843-‬ביקורת על ההנהגה החרדית האנטי‪-‬ציונית‪.‬‬ ‫אחרים – כרב אלחנן וסרמן מקובנה‪ ,‬שטען ש"ההשכלה"‪ ,‬הוכחה כאשלייה‪ ,‬ושהציונות כמו‬ ‫ה"ההשכלה" הביאו את היהודים לאובדן דרך‪ ,‬העמיקו את הסטריאוטיפים האנטי‪-‬יהודים‬ ‫בקרב ה"גויים"‪ ,‬ועל כן היו למעשה מהגורמים שהביאו לשואה (שם‪ .)583-588 ,‬מחלוקת זו‬ ‫הועתקה‪ ,‬עם הרבנים והישיבות שהוקמו מחדש‪ ,‬אל הזירה הציבורית הארץ‪-‬ישראלית‪.‬‬ ‫גם ביישוב היהודי בארץ‪-‬ישראל הופיעו בזמן השואה מחלוקות בין הנהגת היישוב ובין החברה‬ ‫החרדית בארץ‪-‬ישראל סביב נושא השואה‪ ,‬והן הגיעו לשיא סביב פרשת 'ילדי טהרן'‪.53‬‬ ‫המחלוקת בנוגע למוסדות החינוך אליהם ישלחו הילדים הביאה להחצנת ביטויי הפילוג בין‬ ‫‪ 52‬נושא זה נדון בהרחבה גם אצל‪ :‬קימי קפלן (קפלן ‪ ,)2331‬דינה פורת (פורת ‪ ,)1888‬חיים ניראל‬ ‫(ניראל ‪ )1881‬ואחרים‪.‬‬ ‫‪ 53‬פרשת 'ילדי טהרן' הוא הכינוי שניתן לסיפור הצלתם והגעתם ארצה של כ‪ 118 -‬ילדים מפולין דרך‬ ‫אסיה ומצרים ב‪ .1843 -‬סביב שאלת קליטתם של הילדים במסגרות חינוך התעוררה מחלוקת חריפה‪.‬‬ ‫היו ילדים שהיו להם קרובי משפחה בישראל אשר ביקשו לגדלם‪ ,‬ורק לאחר מאמץ קיבלו את‬ ‫מבוקשם‪ .‬גורמים דתיים‪ ,‬והרב הראשי לישראל ביניהם‪ ,‬דרשו שכל ילד יהודי שאין לו הורים יישלח‬ ‫למסגרת חינוכית דתית‪ .‬לעומתם‪ ,‬גורמים חילוניים דרשו למסור את הילדים למסגרות חילוניות‪,‬‬ ‫ובפרט קיבוצים‪ ,‬באמרם ששם ישנם תנאים טובים יותר‪.‬‬ ‫הנרייטה סאלד החליטה שילדים מעל גיל ‪ 14‬יבחרו את המסגרת בעצמם‪ ,‬ולגבי ילדים מתחת לגיל ‪14‬‬ ‫ייעשה בירור כדי לבדוק האם גדלו במשפחות דתיות בפולין‪ .‬מוסדות החינוך של 'אגודת ישראל' קיבלו‬ ‫רק מספר קטן של הילדים‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫החוגים החרדים והציוניים‪ .‬הדובר הבולט ביותר של החוגים הביקורתיים כלפי הציונות היה‬ ‫הרב משה שנפלד‪ 54‬מבני‪-‬ברק‪ .‬שנפלד פרסם ב‪ 1842-‬חוברת בשם ילדי טהרן מאשימים בה טען‬ ‫כי "הסוכנות היהודית" זממה להעביר ילדים חרדים מקרב קבוצת הניצולים על דתם‪ ,‬על ידי‬ ‫שיבוצם במוסדות חינוך ציונים‪-‬חילונים‪ .‬פרשה זו סימנה את נתיבי המחלוקת בנוגע לחינוך ‪-‬‬ ‫במערכת החינוך בישראל בשנות ה‪" .53-‬חוק חינוך ממלכתי" מ‪ 1853-‬איחד את הזרמים‬ ‫השונים שהתקיימו במערכת החינוך בישראל קודם לשני זרמים‪ :‬חינוך ממלכתי וחינוך‬ ‫ממלכתי‪-‬דתי‪ .‬בתי הספר העצמאים של הזרמים החרדים ובתי הספר של "אגודת ישראל"‬ ‫נותרו‪ ,‬מסיבות של סטטוס‪-‬קוו פוליטי‪ ,‬משויכים מפלגתית‪ ,‬ומחוץ למסגרת האחידה של "חוק‬ ‫חינוך ממלכתי"‪ .‬כך הנציח החוק את היות המגזר החרדי קבוצה נבדלת במדינת ישראל‪.‬‬ ‫גם בשדה התקשורת הסתמן בשנות ה‪ 53-‬נתיב הפירוד התרבותי בין המגזרים השונים‪ .‬אחד‬ ‫השינויים המשמעותיים שהתרחשו היה הופעת במות ביטוי דתיות וחרדיות‪ ,‬למבוגרים‬ ‫ולילדים‪ ,‬שבהן פראגר השתלב והיה דומיננטי‪ .‬כזה הוא העיתון המודיע‪ ,‬והשבועון שלו לילדים‬ ‫המודיע הצעיר‪ ,‬העיתון דגלנו של 'צעירי אגודת ישראל' והירחון בית יעקב‪ .‬האפשרות לכתוב‬ ‫בעיתונים חרדים‪ ,‬שהיו לבמות ביטוי בהן ניתן היה להתעמת עם הממסד החילוני‪-‬ציוני‪ ,‬שאבה‬ ‫אליהם עיתונאים חרדים‪ ,‬שפרסמו קודם לכן בעיתונים הכללים (קפלן ‪ .)11 ,2336‬פראגר היה‬ ‫ביניהם‪ .‬הוא המשיך לפרסם גם בדבר ובמעריב עד סוף שנות ה‪ ,63-‬אך פרסומיו שם הלכו‬ ‫והתמעטו‪.‬‬

‫החברה החרדית‬ ‫העיתונות החרדית וההוצאות לאור החרדיות בישראל עסקו באינטנסיביות בנושא השואה‪.‬‬ ‫האשמת הממסד הציוני בהפקרה מכוונת של היהדות החרדית ואפילו בשיתוף פעולה‬ ‫ברציחתם הייתה נושא פרסומיו של הרב משה שנפלד‪ ,‬שהיה לאיש ציבור דומיננטי‪ .‬ב‪1861-‬‬ ‫יצא לאור התרגום של שנפלד‪ ,‬למאמר מ‪ 1838-‬שכתב הרב הליטאי אלחנן וסרמן‪ .‬הרב וסרמן‪,‬‬ ‫שנספה ב‪ ,1841-‬היה מהמתנגדים החריפים לציונות ול"השכלה"‪ .‬במאמר‪ ,‬עקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫הוטחו האשמות קשות בתנועה הציונית על סיכון חייהם של היהודים באירופה בשל נטישת‬ ‫הזהות היהודית המסורתית והתקרבות מסוכנת לגויים‪ .‬שנפלד הקדים לתרגום ציטוטים מפי‬ ‫גדולי תורה אחרים‪ ,‬ובהם האשמת אישי ציבור חרדים בכפירה בעיקר‪ ,‬על הביקורת שהשמיעו‬ ‫כלפי המנהיגות החרדית בזמן השואה בטענה שהיא זו שקראה ליהודים לא לעלות לארץ‬ ‫ישראל לפני פרוץ המלחמה‪ ,‬משום שהשנאה לציונות עיוורה את עיניה (פרידמן ‪.)581 ,2335‬‬ ‫בשנות ה‪ 63-‬הפך הרב אליעזר שך לדמות מרכזית בחברה החרדית‪ ,‬וב‪ 1864-‬מונה לראש ישיבת‬ ‫פוניבז'‪ .‬הרב שך היה מתנגד חריף לציונות‪ .‬בכתיבתו הוא קשר בין הציונות לאשליית‬ ‫‪ 54‬משה שנפלד (‪ )1815-1831‬היה פובליציסט‪ ,‬מתרגם לעברית ועורך ספרותי‪ .‬איש החסידות הליטאית‪.‬‬ ‫פרסם בדגלנו כ‪ 33-‬שנה ונחשב לסמן אנטי‪-‬ציוני בחברה החרדית‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫המודרניות‪ ,‬וטען שהציוויליזציה המודרנית בגדה ביהדות‪ ,‬ושהציונות השלתה את המוני‬ ‫היהודים לחשוב שלהיסטוריה היהודית‪ ,‬באמצעותה‪ ,‬יהיה כיוון שונה (שם‪ ;585 ,‬פורת ‪,2311‬‬ ‫‪ .)436-434‬בנוסף‪ ,‬בזמן זה התפרסמו בישראל מסמכים שונים הקשורים לפעילות ההצלה של‬ ‫"קבוצת העבודה"‪ 55‬בסלובקיה‪ ,‬וביניהם ספרו של הרב מנחם דב וייסמנדל‪ ,‬מן המצר‪ ,‬שכולו‬ ‫כתב אישום חריף נגד ההנהגה הציונית שהכשילה‪ ,‬כביכול‪ ,‬את ניסיון ההצלה בסלובקיה בשל‬ ‫היותו של וייסמנדל‪ ,‬אחד מראשי קבוצת ההצלה‪ ,‬חרדי‪ ,‬וכדי להשתמש בטרגדיה של יהודי‬ ‫באירופה לצורך מטרות התנועה הציונית‪ .‬משה שנפלד היה אחד המפיצים הבולטים של טענה‬ ‫זו‪ .‬הוא המשיך לפרסם בעיתון דגלנו‪ 56‬גם בשנות ה‪ 63-‬וה‪ ,13-‬ומאמריו קובצו בשנת ‪1814‬‬ ‫לחוברת בשם שרופי הכבשנים מאשימים‪ .‬הפרסום מבטא הקצנה ומחלוקת מחריפה בין‬ ‫השיח החרדי לשיח הציבורי הכללי בנוגע לשואה‪ .‬שנפלד התנגח באידיאולוגיה הציונות‬ ‫ובממסד הפוליטי שלה‪ .‬הוא טען בחוברת‪ ,‬כי רדיפת היהודים באירופה הייתה עונש משמים‬ ‫על הסטייה הציונית מהדרך היהודית המסורתית‪ .‬שנפלד האשים את התנועה הציונית‬ ‫בהפקרתם של קורבנות השואה ובמניעה מודעת של הצלתם ‪ -‬ובמיוחד התייחס לטענות‬ ‫שהועלו על ידי הרב וייסמנדל מסלובקיה‪ .‬לדבריו של שנפלד‪" ,‬הציונות היא אם כן החטא‬ ‫הגדול והמדינה נולדה בחטא ומתקיימת בחטא" (מצוטט אצל אייזנברג ‪ .)222 ,2313‬הפצת‬ ‫החוברת ‪ -‬שרופי הכבשנים מאשימים נאסרה על ידי הצנזורה‪ ,‬ומאז המשיכה לצאת לאור‬ ‫במהדורות מודפסות חתרניות ובאתרי אינטרנט שונים‪.‬‬ ‫תופעה זו של התבטאויות בכתב ובעל פה של חוגים חרדים רדיקליים‪ ,‬שאת יחסם לציונות‬ ‫ניתן להגדיר כ"שלילת הציונות"‪ ,‬על משקל "שלילת הגלות" וכסוג של תגובה מאוחרת לה‪,‬‬ ‫הלכה והתרחבה והשליכה גם על מעמדו של פראגר בחברה החרדית והכללית‪ .‬דינה פורת‪,‬‬ ‫שחקרה את תולדות האשמת הציונות בהפקרת הציבור החרדי בזמן השואה‪ ,‬מציינת‬ ‫שהתופעה מצומצמת לחוגים רדיקליים בחברה החרדית‪ ,‬ושגם הרב שנפלד נתפס על ידי רבים‬ ‫כחריג וכקיצוני‪ ,‬אך קולני ומחייב התייחסות (פורת ‪ .)66-64 ,1888‬כך‪ ,‬שבשיח השואה החרדי‬ ‫בשנות ה‪ 53-‬וה‪ 63-‬אישים בולטים הובילו קו מתפלמס וקיצוני מול המדינה הציונית‪ ,‬בעוד‬ ‫שאחרים‪ ,‬כמשה פראגר ואחרים‪ ,‬התנגדו פחות לחברה הישראלית הסובבת‪ ,‬ובמקרה של‬ ‫פראגר אף השתלבו בתוכה באינטנסיביות (קפלן ‪.)152 ,2331‬‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬השיח הקיצוני בחברה החרדית חייב גם את מובילי המגמה הנגדית להתייחס‬ ‫לטיעונים שהעלו מבקרי הציונות‪ .‬ככלל‪ ,‬פראגר נמנע מלנגח את הציונות ואת המדינה‬ ‫הציונית‪ ,‬אולם בכתיבתו בירחון בית יעקב‪ ,‬ורק שם‪ ,‬החלו להופיע מסוף שנות ה‪ 53-‬ביקורת‬

‫‪" 55‬קבוצת העבודה" בסלובקיה הייתה קבוצה של עסקנים יהודים‪ ,‬שפעלה להציל את יהודי סלובקיה‬ ‫בראש הקבוצצה עמדה גיזי פליישמן – פעילה ציונית‪ ,‬והרב וייסמנדל היה אחד החברים בה‪ .‬הקבוצה‬ ‫פעלה באמצעות שוחד שהועבר לבעלי תפקידים סלובקים וגרמנים כדי להפסיק את המשלוחים‬ ‫מסלובקיה לאושוויץ‪ .‬וייסמנדל הגה בעקבות זאת תוכנית כללית להצלת יהודי אירופה כולם‪ ,‬ובא‬ ‫במגע עם פעילים ציוניים כדי שיגייסו את הכסף‪ .‬דיום מפורט בנוגע לפרשה‪ ,‬על גרסאותיה השונות‪,‬‬ ‫אצל פורת ‪.436-426 ,2311‬‬ ‫‪ 56‬ביטאון 'צעירי אגודת ישראל' בפולין‪ ,‬שיצא לאור משנות ה‪ 53-‬בארץ‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫על היבטים של מדיניות ההצלה של התנועה הציונית‪ .‬הוא עסק‪ ,‬למשל‪ ,‬במדיניות חלוקת‬ ‫הסרטיפיקטים של ההנהגה הציונית שהעדיפה‪ ,‬לטענתו‪ ,‬להציל מאירופה ציונים‪ ,‬ובאוזלת היד‬ ‫בהצלה באופן כללי‪ ,‬אך זו הייתה תמיד ביקורת מתונה ונדירה (אייזנברג ‪251- 164-155 ,2313‬‬ ‫‪ , )248‬והיא לא באה לידי ביטוי בכתיבה שלו לילדים‪.‬‬ ‫עיתון הילדים החרדי‪ ,‬המודיע הצעיר‪ ,‬שהחל להופיע ב‪ ,1852-‬הקדיש גם הוא בגיליונותיו מקום‬ ‫נרחב לעיסוק בנושא השואה‪ .‬זאת בניגוד למגמה הפוכה בזמן זה בעיתוני הילדים החילוניים‪.‬‬ ‫בכל גיליון של העיתון הופיע סיפורו של בית כנסת שחרב‪ ,‬ישיבה שבניה נרצחו‪ ,‬סיפור‬ ‫קורותיהם של רבנים שניצלו בדרך נס‪ .‬מבחינה זו היווה העיתון בסיס חדש לפרסומיו של‬ ‫פראגר‪ ,‬שכן באכסניה הקודמת ‪ -‬דבר לילדים ‪ -‬פחת באופן ניכר מספר הפרסומים על השואה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬שדבר לילדים‪ ,‬שהיה עיתון הבית של פראגר בשנות ה‪ ,43-‬כבר לא היה בשנות ה‪ 53-‬במה‬ ‫לפרסם בה מסיפורי "קידוש השם"‪ .‬בהמודיע הצעיר היה פראגר לסופר לענייני השואה‪ ,‬ופרסם‬ ‫בו כמעט בכל גיליון ליציאתו לאור רפורטאז'ות‪ ,‬סיפורים קצרים‪ ,‬ואת סיפור שיירת ההצלה‬ ‫של הרבי מגור‪ ,‬שנפרש על פני תשעה גיליונות‪ 57.‬בתוך מכלול פרסומיו בעיתון יחודי הסיפור‬ ‫'אח ואחות'‪ ,‬שכן היה זה סיפור הרפתקאות בהשפעת דגמי סיפר חילוניים‪ ,‬שהציג לקהל‬ ‫החרדי דמויות של ילדים‪-‬גיבורים‪ .‬תגובת הקוראים‪ ,‬כפי שהראיתי בפרק הקודם‪ ,‬מלמדת‬ ‫שלדגם סיפור זה היה ביקוש רב‪ ,‬ופראגר נותר הסופר החרדי היחידי‪ ,‬שכתב בסגנון זה על‬ ‫השואה בעיתון המודיע הצעיר‪.‬‬ ‫אייזנברג טוענת שהסיבה העיקרית‪ ,‬שגרמה לפראגר להדיר עצמו מהשיח הציבורי החילוני‪,‬‬ ‫הייתה אכזבה אישית עמוקה שחש כלפי הממסד הציוני לנוכח עיצוב זיכרון השואה בישראל‪.‬‬ ‫היא מציינת את משפט אייכמן כצומת דרכים שבעקבותיו נפרדו‪ ,‬למעשה‪ ,‬דרכי פראגר‬ ‫והממסד החילוני (אייזנברג ‪ .)185-182 ,2313‬לאחר ההכרזה על לכידת אייכמן בחודש מאי ‪1863‬‬ ‫הוזמן פראגר לשמש יועץ לאנשי 'לשכה ‪ '36‬של משטרת ישראל‪ ,‬שהכינו את המסד המחקרי‬ ‫של התביעה נגד אייכמן‪ .‬תפקיד זה שבו שימש מלמד על מעמדו בעיני הממסד כמומחה‬ ‫לשואת יהודי אירופה‪ .‬חנה יבלונקה מציינת שפראגר היה מבין אלה שהיה להם אישור כניסה‬ ‫קבוע לאולם 'בית העם' בירושלים שבו התקיים המשפט‪ ,‬ושהיה לו קשר ישיר במהלך המשפט‬ ‫עם בן‪-‬גוריון‪ ,‬שנהג להתייעץ איתו (יבלונקה ‪ .)16 ,2331‬פראגר קיווה שישפיע על בן‪-‬גוריון ועל‬ ‫החוקרים מ'לשכה ‪ '36‬לכלול במסכת התביעה עדים מהמגזר החרדי‪ ,‬שיציגו בעדותם את‬ ‫התנכלותם של הנאצים לדת היהודית ואת גילויי "קידוש השם" שלהם‪ .‬הוא ביקש שסיפור‬ ‫"קידוש השם" יקבל מעמד דומיננטי בין שלל העדויות שנשמעו‪ .‬הוא קיווה גם שידובר במשפט‬ ‫בהרחבה על ניסיונות ההצלה החרדים‪ ,‬ובמיוחד אלה של הרב וייסמנדל‪ ,‬ושבפרק העדויות על‬

‫‪ 57‬הסיפור 'נס ההצלה של האדמו"ר מגור זצ"ל' הופיע לראשונה בהמודיע הצעיר‪ ,‬גיליון ‪ ,16-15‬ד' סיוון‬ ‫תשי"ב‪ ,28.5.52 ,‬עמ' ‪.13-13‬‬

‫‪81‬‬

‫מרד גטו ורשה יוזכר גם קיומה של "מחתרת חסידית"‪ ,58‬טענה שפיתח והרבה לעסוק בה‬ ‫משנות ה‪ 63-‬ועד סוף ימיו (יבלונקה ‪ ;83-81 ,2331‬אייזנברג ‪.)185-183 ,161-158 ,2313‬‬ ‫אכזבתו מהנרטיב הדומיננטי של המשפט‪ ,‬שלא כלל תכנים אלה‪ ,‬מוצגת על ידי אייזנברג כזרז‬ ‫של נתיב ההפרדות האישי שלו מהממסד החילוני‪-‬ציוני‪.‬‬ ‫אייזנברג רואה בהקמת 'הגנזך לקידוש השם' ב‪ 1864-‬ביטוי לשינוי עמוק שעברו הן החברה‬ ‫החרדית והן פראגר‪ ,‬שכן הציבור החרדי כולו הפך משנות ה‪ 63-‬למגזר מוגדר‪ ,‬שמציב מחיצות‬ ‫בינו לבין הציבור הכללי (איזנברג ‪ .)256 ,2313‬פראגר ראה בנרטיב השואה שהוצג במשפט‬ ‫אייכמן ביטוי לכישלונו האישי כ"סוכן זיכרון כפול"‪ ,‬שכן נרטיב זה לא כלל ביטוי מספק לדגם‬ ‫סיפור השואה החרדי‪ ,‬שפראגר טרח על החדרתו לליבו של השיח הכללי‪.‬‬ ‫תהליך ההצטמצמות לתחומי המגזר החרדי האישי שעבר פראגר הוא פריזמה לתהליכים‬ ‫רחבים יותר שהתרחשו בחברה הישראלית הקשורים הן לעיצובו של זיכרון השואה ‪ ,‬והן‬ ‫לגורמים פוליטיים‪-‬חברתיים נוספים שהובילו להסתגרות כפולה‪ :‬של החברה הכללית מול‬ ‫החרדית‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬

‫מחקר זה‪ ,‬המתמקד בסיפור השואה לילדים של פראגר‪ ,‬מאפשר לבחון את סוגיית הפרדות‬ ‫החברות זו מזו באמצעות בחינת שינויים ותמורות במקומו של פראגר בשדה ספרות הילדים‬ ‫החילונית משנות ה‪.63-‬‬ ‫הראיתי בפרקים הקודמים כיצד מחקר סיפורי הילדים שכתב פראגר‪ ,‬ושבראשונים שבהם‬ ‫ביסס "זיכרון היסטורי ראשון" של השואה לכלל ילדי ישראל‪ ,‬מאשש את הטענה בדבר הדימיון‬ ‫בדפוסי הזיכרון בין החברה החילונית לחרדית בזמן השואה ובשני העשורים שלאחריה‪ .‬טענה‬ ‫זו בדבר הדימיון בדפוסי הזיכרון עלתה כבר במחקר של מיכל שאול ‪ ,‬שאינו עוסק בספרות‬ ‫ילדים (שאול ‪ . )351-356 ,2338‬מחקר ספרות הילדים של פראגר מחזק עמדה זו‪ ,‬ומוסיף עליה‬ ‫את האפשרות ש"סוכן זיכרון כפול" כפראגר היה גם אחד הגורמים ליצירת דפוסי זיכרון‬ ‫דומים‪ ,‬משום שסיפוריו פורסמו מעל במות של שני המגזרים‪ .‬המחקר שלי מציג את מקומו‬ ‫הדומיננטי של פראגר בשדה ספרות הילדים גם כתוצר של דפוסי זיכרון דומים ‪ -‬משום‬ ‫שדימיון זה היה הסיבה לכך שסיפוריו התקבלו על ידי עורכים ומחנכים משני המגזרים‪.‬‬ ‫הממסד הספרותי לילדים נשלט בזמן המלחמה על ידי "קובעי טעם"‪ ,‬שכתבו לילדים על הזיקה‬ ‫האישית שלהם לגולה מתוך כוונה להציג תמונת נגד ל"שלילת הגלות"‪ ,‬ולהקטין את מימדי‬ ‫הניכור בקרב הנוער הארץ‪-‬ישראלי כלפי יהודי הגולה וגורלם (דר ‪ .)54-23 ,2336‬לכן‪ ,‬כשנכתבו‬ ‫‪ 58‬ב‪ 1858-‬פרסם פראגר מאמר בידיעות יד ושם בשם "מחתרת חסידית בגיטאות פולין" בפתח המאמר‬ ‫הוא הציג תמונה של בחורי ישיבה שצולמה על ידי צלמיו של יורגן שטורפ‪ ,‬מפקד הכוחות הגרמנים‬ ‫במרד גטו ורשה‪ .‬פראגר זיהה בתמונה את אחיו‪ ,‬והתבסס עליה בטענתו שהיא ראייה לקיומה של‬ ‫תנועת מחתרת של בחורי ישיבה‪ .‬לדיון מפורט בנושא‪ :‬אייזנברג ‪.161-158 ,2313‬‬

‫‪85‬‬

‫הסיפורים הראשונים מדגם סיפורי "קידוש השם" על ידי פראגר – דגם "גבורת המאמין" – הם‬ ‫לא נתפשו כחידוש מאיים על דפוסי הזיכרון של החברה החילונית בישראל‪ .‬דגם זה התאים‬ ‫לדגם הזיקה ליהדות אירופה ולעולמה הרוחני‪ .‬במובן זה הייתה ההתקבלות של פראגר בשדה‬ ‫הספרות החילונית תוצר של דפוס זיכרון דומה לגבי העבר היהודי ולגבי סיפורים על מופעי‬ ‫"קידוש השם" כביטוי של הרוח היהודית של יהודי אירופה‪.‬‬

‫שדה ספרות הילדים‬ ‫ההתקבלות של פראגר בשדה הכתיבה החילוני לילדים ביישוב הייתה בתקופה בה מלאו דפי‬ ‫דבר לילדים בפרסומים על השואה ועל העולם היהודי ותפארתו‪ .‬עם זאת‪ ,‬עיון בעיתוני‬ ‫‪59‬‬

‫הילדים החילוניים לאחר המלחמה מראה ירידה ניכרת במספר הפרסומים על השואה‪.‬‬ ‫מיעוט הפרסומים משקף את התמורות בזיכרון השואה מזיכרון של אירוע חדשותי ואקטואלי‪,‬‬ ‫לזיכרון היסטורי בעל לקח לאומי‪-‬מחזק (דר ‪ .)184 ,2336‬לכן‪ ,‬רק סיפור אחד לילדים שחיבר‬ ‫פראגר בגל השני של הכתיבה שלו לילדים‪ ,‬הסיפורים משנות ה‪ ,53-‬התפרסם בדבר לילידם –‬ ‫הסיפור 'דף סידור נידח בשלגי סיביר' מגיליון שמחת תורה ‪( ,1852‬דבר לילדים‪ ,‬כרך כ"ג י"ט‬ ‫תשרי תשי"ג ‪ .)45-44 ,8.13.1852‬הסיפור‪ ,‬העוסק במעמדו הנעלה של סידור תפילות על פני כל‬ ‫האוצרות הגשמיים בעולם‪ ,‬מתרחש אמנם בזמן השואה‪ ,‬אך מיקום העלילה – סיביר – הופך‬ ‫את השואה לרקע משני בסיפור‪ .‬הסיפור הוצג בפני הקוראים כפרק מתוך הספר ניצוצי גבורה‬ ‫העתיד לצאת לאור בהוצאה חרדית‪ ,60‬מה שמלמד על כך שפראגר עסוק בשנים אלה בביסוס‬ ‫מעמדו כסופר שואה לילדים במגזר החרדי‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬במקראות לבתי הספר הממלכתיים ניכרת בשנים אלה מגמה הפוכה‪ .‬הוראת‬ ‫נושא השואה הייתה לחובה מתוקף "חוק חינוך ממלכתי – ‪ .61"1853‬במהלך שנות ה‪,53-‬‬ ‫השערים‪ ,‬שהוקדשו לנושא במקראות ישראל הלכו והתרחבו‪ :‬במקראות ישראל ו' משנת‬ ‫תשט"ז הופיע הסיפור של פראגר 'ר' מנדל מפיאניץ הולך לטרבלינקה' תחת שער 'על קידוש‬ ‫שם ישראל'‪ ,‬והסיפור הקצר היה איזכור ישיר יחיד של השואה במקראה; במקראות ישראל' ז'‬ ‫משנת תשכ"ח (‪ )1866-1865‬כבר הוקדשו שמונה עשר עמודים לנושא‪ ,‬וביניהם שני סיפורים‬ ‫של פראגר‪' :‬ר' מנדלי מפביאניץ הולך לטרבלינקה' ו'תפילת סתר במרתף'‪ .‬בסיפור 'תפילת‬ ‫סתר במרתף' עסקתי כבר באריכות‪' .‬ר' מנדל מפביאניץ הולך לטרבלינקה' הוא סיפור שגיבורו‬ ‫הוא ר' מנדל מפביאניץ‪ ,‬אחיו של הרבי מגור‪ .‬ידיעה על נסיבות מותו לטרבלינקה הופיעה‬ ‫בעיתון דבר ב‪ ,1.12.1843-‬מייד מתחת לכותרת הראשית של הגיליון‪ ,‬ותחת הכותרת "מות‬ ‫קדושים בטרבלינקה"‪ .‬נסיבות מותו של הרב סופרו מפי עד ראייה לאירועים‪ .‬כבר ציינתי קודם‬ ‫‪ 59‬לדיון מפורט בעניין זה ראו‪ :‬דר ‪ ,2336‬שיכמנטר ‪.2331‬‬ ‫‪ 60‬יצא לאור ב‪ 1852-‬בהוצאה לאור החרדית – 'נצח'‪.‬‬ ‫‪ 61‬סעיף (‪ )4‬לחוק‪" :‬ללמד את תורת ישראל‪ ,‬תולדות העם היהודי‪ ,‬מורשת ישראל והמסורת היהודית‪,‬‬ ‫להנחיל את תודעת זכר השואה והגבורה‪ ,‬ולחנך לכבדם;"‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫את התרשמותו העמוקה של כצנלסון מהסיפור על הרב‪ ,‬שביקש לפני מותו מים לנטילת ידיים‪,‬‬ ‫והבטיח למי שיביא לו את המים‪ ,‬מחצית מחיי העולם הבא שלו‪ 62.‬פראגר חיבר על סמך‬ ‫עדויות אלה את הסיפור‪ ,‬שפורסם לראשונה בניצוצי גבורה‪ ,‬והופיע במספר מהדורות של‬ ‫מקראות ישראל‪ ,‬פסיעות ו‪ -‬ילדותנו בשנות ה‪ 53-‬וה‪ .63-‬בסיפור מתואר הרב‪ ,‬כשהוא מוביל‬ ‫בריצה שיירה של יהודים הצועדים למחנה ההשמדה‪ .‬חייל נאצי מטיל לרגליו של הרב תינוק‬ ‫פצוע וזב דם‪ ,‬והרב כושל‪ .‬כשהוא מתרומם‪ ,‬הוא מרים גם את התינוק‪ ,‬ונושא דברים אל קהל‬ ‫היהודים‪ :‬על היותו של התינוק קורבן קדוש וטהור‪ ,‬על סאת הייסורים של הקהילה כולה‪ ,‬ועל‬ ‫היות המלחמה נגדם – פרק במלחמה הנצחית ביהדות‪ ,‬שכעת מנהל אותה "השטן הצוהל"‬ ‫הנאצי‪ .‬הרב מפציר ביהודים הצועדים אל תאי הגזים להבין שהם צועדים בדרך הקדומה של‬ ‫"קידוש השם"‪ ,‬כאברהם ויצחק לעקידה‪ ,‬ומשום כך יש להאט‪ ,‬ולמלא את המצווה של מסירות‬ ‫נפש על "קידוש השם" בכל שלמות כוונתה‪ .‬אז משמיע הרב את הברכה "הני מוכן ומזומן‬ ‫למסור את עצמי ובשרי וגידי ודמי וחלבי לארבע מיתות ולכל העינויים" (מקראות ישראל ז'‬ ‫‪ ,)428 ,1866‬ומבקש מהקהל מעט מים לנטילת ידיים לפני אמירת וידוי‪.‬‬ ‫סיפורו של היהודי הדבק בקיום המצוות גם בתנאי השואה‪ ,‬ומעיד בכך על עוצמתו הרוחנית‬ ‫ועל אומץ ליבו‪ ,‬היה במקראות השונות משנות ה‪ 53-‬וה‪ 63-‬לדגם מקובל של סיפור שואה‬ ‫לילדים‪( 63‬פירר ‪ ..)25-24 ,1888‬זאת ועוד‪ ,‬מערכת החינוך הממלכתית בשנות ה‪ 53-‬וראשית‬ ‫שנות ה‪ 63-‬אימצה למעשה את פראגר כסופר שיצירתו מתווכת בין סיפור השואה והילדים‬ ‫באופן התואם את התפיסות הפדגוגיות הרווחות‪ .‬תופעה זו נעלמה בשנות ה‪.13-‬‬ ‫במקראות ישראל חדשות ח' משנת ‪ 1813‬הוקדשו כבר ‪ 63‬עמודים לשער 'עולם שחרב'‪ .‬לא היה‬ ‫ביניהם סיפור של פראגר או סיפור אחר על יהודי הדבק בקיום מצוות‪ .‬פראגר נעדר גם‬ ‫מהמקראה פסיעות ראשונות בשנים אלה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במקראה החרדית ילדותנו‪ ,‬שפראגר‬ ‫היה העורך שלה‪ ,‬המשיכו להופיע בשנות ה‪ 63-‬וה‪ 13-‬סיפורים של פראגר ואחרים‪ ,‬שעניינם‬ ‫היה גילויי "קידוש השם" של קורבנות וניצולים‪.‬‬ ‫סקירה של כרכי מקראות ישראל‪ ,‬שיועדו לכתות הגבוהות של בית הספר היסודי‪ ,‬ו' – ח'‪,‬‬ ‫ממחצית שנות החמישים ועד ראשית שנות ה‪ ,83-‬מלמדת‪ ,‬שדגם "קידוש השם" כולו‪ ,‬ולא רק‬ ‫יצירתו של פראגר‪ ,‬פסק מלהיות חלק מסיפור השואה לילדים במקראות‪ 64.‬שתי דוגמאות‬ ‫בולטות לעניין זה הן מקרה פרסומם של הפואמה מאת ש‪ .‬שלום 'התהלוכה' והסיפור מאת‬ ‫שלום אש‪' ,‬יתגדל ויתקדש'‪ ,‬שתי יצירות המבוססות על דגם "קידוש השם"‪.‬‬

‫‪ 62‬ראו ע' ‪.51‬‬ ‫‪ 63‬במקראות ישראל פורסמו בהדפסות חוזרות מספר רב של יצירות שנוצרו על פי דגם זה‪ .‬בנוסף על‬ ‫סיפוריו של פראגר הופיעו הסיפורים 'שמע ישראל' של ישראל צ'רנוביץ (אצל אפרתי‪/‬מלמד‪,)1856 ,‬‬ ‫'קדיש' מאת רחל אורבך (אפרתי‪/‬מלמד‪' ,)1863 ,‬צוואת יוסל ראקובר' (אצל אריאל‪/‬בליך‪/‬פרסקי‪,)1858 ,‬‬ ‫'התהלוכה' מאת ש‪ .‬שלום (אצל אריאל‪/‬בליך‪/‬פרסקי‪' ,)1861 ,‬יתגדל ויתקדש'‪ ,‬של שלום אש‪( ,‬אצל‬ ‫אריאל‪/‬בליך‪/‬פרסקי‪ ,)1858 ,‬ועוד‪.‬‬ ‫‪ 64‬המקראות שנבדקו על ידי הן מהשנים ‪1856-1883‬‬

‫‪8/‬‬

‫בשנות ה‪ 63-‬פורסמה במספר מהדורות של מקראות ישראל הפואמה של המשורר והסופר ש‪.‬‬ ‫שלום – 'תהלוכה'‪ .‬זוהי יצירה בששה בתים‪ ,‬כשכל בית נפתח בשאלה זהה לגבי דמות אחרת‬ ‫מהעיירה היהודית‪ ,‬והשאלה היא "איך הלך לקראת מוות?"‪:‬‬ ‫הרב דמתא איך הלך לקראת מוות?‬ ‫איך לקראת מוות רבנו הלך?‬ ‫קמט חבוי בזיוו של המצח‪,‬‬ ‫ספר תורה בימינו מסוכך‪( ...‬מקראות ישראל ח' ‪.)451 ,1861 ;432 ,1858‬‬

‫גם הסיפור 'יתגדל ויתקדש' מאת ש‪ .‬אש פורסם במספר מהדורות של מקראות ישראל בשנות‬ ‫ה‪ 53-‬וה‪ .63-‬גיבור הסיפור הוא היהודי המאמין איצ'ה‪-‬מאיר‪ ,‬שעצם מראהו המסורתי ושיעור‬ ‫קומתו הערכי מוציאים את אנשי הס"ס מדעתם‪ ,‬והללו מענים אותו ואף מוציאים אותו‬ ‫להורג‪ .‬אל מול גווייתו המתנדנדת במחנה נמלאים אסירים היהודים רוח קודש‪ ,‬והם ממשיכים‬ ‫בדרכו (מקראות ישראל ח' ‪ .)432-423 ,1858‬יצירות נוספות של ש‪ .‬אש ברוח זו פורסמו גם‬ ‫במהדורות אחרות של המקראות בשנות ה‪ 53-‬וה‪.6563-‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬השערים שהוקדשו לשואה במקראות לבתי הספר הממלכתיים בשנות ה‪ 13-‬כבר לא‬ ‫נקראו בשמות שקישרו בין השואה ובין "קידוש השם"‪ .‬למעשה‪ ,‬הופיעו בהם רק שלושה‬ ‫תכנים מרכזיים‪ :‬הגבורה היהודית בשואה על גילוייה השונים (מרד גטו ורשה‪ ,‬לוחמה‬ ‫פרטיזנית‪ ,‬דמותה של חנה סנש שהפכה לדומיננטית בעשור זה); קטעים מיומנים שנכתבו על‬ ‫ידי ילדים יהודים ויצאו בשנים אלה לאור (יומנה של אנה פרנק‪ ,66‬יומנו של הנער משה‪,67‬‬ ‫יומנה של אווה היימן‪ ;68‬יומנו של נער מוילנא‪ ;)69‬ושירים כמו 'הנער אברהם' של נתן אלתרמן‪,‬‬ ‫'מן הדליקה ההיא' של חיים גורי‪ ,‬שירים של מרדכי גבירטיג‪ ,‬ולצידם קטעים מספרים כמו ילדי‬ ‫הכוכבים‪ 70‬של קלרה אשר‪-‬פינקהוף‪ ,‬והילדים מרחוב מאפו‪ 71‬של שרה נשמית‪ .‬ספרים אלו‬ ‫יצאו לאור בישראל בשנות ה‪ 53-‬וה‪ ,63-‬וזכו לפופולאריות רבה‪ .‬הם נכתבו עבור ילדים על ידי‬ ‫ניצולים ומחנכים‪ ,‬מהם היו שעסקו בהצלת ילדים בזמן השואה (כמו קלרה אשר‪-‬פינקהוף)‪,‬‬ ‫והם הדגישו בספרים את יכולת העמידה הפיזית והנפשית של ילדים‪ ,‬ואת גילויי הטוב‬ ‫הקיימים בעולם גם בזמן השואה‪.‬‬ ‫‪ 65‬בגיליון אורים מקיץ ‪ 1852‬דיווחה מלכה אלפר‪ ,‬מורה לספרות‪ ,‬על תגובתם השלילית של התלמידים‬ ‫לסיפור אחר של שלום אש‪' ,‬קידוש השם'‪ .‬התלמידים‪ ,‬לדבריה‪ ,‬לא הזדהו כלל עם הפאסיביות של‬ ‫גיבור הסיפור‪ ,‬שאינו נלחם נגד הקמים עליו‪ .‬אורים ט'‪-‬י'‪ ,‬אייר‪-‬תמוז תשי"ב‪.331-288 ,‬‬ ‫‪ 66‬יומנה של אנה פראנק‪ .1853 .‬תל אביב‪ :‬קרני‪.‬‬ ‫‪ 67‬יומנו של הנער משה‪ .1858 .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫‪ 68‬יומנה של אווה היימן‪ .1863 .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫‪ 69‬יומנו של נער מוילנא‪ .1868 .‬בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫‪ 70‬פינקהוף‪ ,‬אשר קלרה‪ .1863 .‬ילדי כוכבים‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫‪ 71‬נשמית שרה‪ .1858 .‬הילדים מרחוב מאפו ‪ .‬תל אביב ‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫אדיר כהן מציין שבשנות ה‪ 63-‬יצאו לאור גם ספרים בדיוניים שעסקו בשואה‪ ,‬כמו שני רעים‬ ‫יצאו לדרך של ימימה אבידר‪-‬טשרנוביץ ומירה לובה (‪ ,)1853‬בני וגיטה מאת פניה ברגשטיין‬ ‫(‪ ,)1858‬דן ויאן והחסידות מאת מרים זינגר (‪ ,)1864‬ואחרים (כהן ‪.)122 ,1888‬‬ ‫כך‪ ,‬שמסוף שנות ה‪ 63-‬משקפות המקראות את הרחבה הרפרטואר בשדה ספרות השואה‬ ‫לילדים בישראל‪ .‬הבחירה של התכנים שנכללו במקראות שיקפה עמדות של "קובעי טעם"‬ ‫בשדה החינוך לגבי המסרים הראויים‪ ,‬ולגבי הכותבים שיצירותיהם מומלצות כאיכותיות‪.‬‬ ‫המסרים הראויים כבר לא כללו סיפורים על גילויי "קידוש השם" בזמן השואה‪ .‬יומני ילדים‬ ‫היו ליצירות דומיננטיות בהיצע הספרותי של המקראות לילדים‪ .‬בכל הנוגע לגילויי הגבורה‬ ‫היהודית‪ ,‬התמות שנבחרו כראויות לדיון חינוכי היו אלה שעסקו במרד גטו ורשה ובלחימה‬ ‫אקטיבית בגרמנים‪ :‬יחידות הפרטיזנים‪ ,‬הבריגאדה היהודית‪ ,‬גבורת הצנחנים שלחמו במסגרת‬ ‫הצבא הבריטי‪ .‬דמותה של חנה סנש‪ ,‬שהפכה דומיננטית בטקסטים במקראות ישראל‪ ,‬והייתה‪,‬‬ ‫למעשה‪ ,‬לביטוי של דגם "קידוש השם" שנוטרל ממאפייניו הדתיים‪ :‬לוחמת יהודייה שבחרה‬ ‫לסכן את חייה כדי לנסות ולהביס את הגרמנים‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬העדרו של פראגר מהמקראות בשנות ה‪ 13-‬הוא ביטוי להפרדות הדרגתית של החברה‬ ‫החרדית מזו החילונית‪ ,‬ולא פחות מכך להיפרדותה של מערכת החינוך הממלכתית מהחרדים‪.‬‬ ‫כל אלה הפכו את סגנון הכתיבה של פראגר‪ ,‬שכתב על גבורה יהודית‪-‬מסורתית‪ ,‬ושילב בין‬ ‫כתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית‪ ,‬בין תיעוד לבדיון‪ ,‬למיושן ולא רלוונטי‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫סיכום‬ ‫סיפור השואה לילדים של משה פראגר היה‪ ,‬בשני העשורים הראשונים שלאחר השואה‪ ,‬נרטיב‬ ‫דומיננטי בשדה ספרות הילדים החילונית‪-‬ציונית‪ ,‬וגם בשדה הספרות הילדים החרדית‪.‬‬ ‫סיפור זה נכתב על בסיס דגם יהודי‪-‬מסורתי‪ :‬סיפורו של היהודי ה"מקדש את השם"‪,‬והיה לדגם‬ ‫דומיננטי של סיפור שואה לילדים בדבר לילדים בשנות ה‪ .43-‬בשנות ה‪ 53-‬פרסם פראגר‬ ‫סיפורים בדגם זה גם בעיתונים דתיים לילדים‪ :‬הצופה לילדים ‪ -‬השבועון לילדים של העיתון‬ ‫הצופה‪ ,‬ובעיקר בהמודיע הצעיר ‪ -‬השבועון לילדים של עיתון המודיע‪ ,‬שיועד לילדים מהמגזר‬ ‫החרדי‪ .‬בשנות ה‪ 53-‬וה‪ 63-‬היו סיפורים אלה דגם מקובל של סיפור שואה במקראות של בתי‬ ‫הספר הממלכתיים – מקראות ישראל‪ ,‬במקראה פסיעות של החינוך הממלכתי‪-‬דתי‪ ,‬ובמקראה‬ ‫לחינוך החרדי ‪ -‬ילדותנו‪.‬‬ ‫עבור המודיע הצעיר‪ ,‬כתב פראגר בראשית שנות ה‪ 53-‬סיפור ילדים בדגם חדש‪' ,‬אח ואחות'‪,‬‬ ‫שבו שילב דגמי סיפור מסורתיים עם דגמים מסיפור השואה החילוני‪-‬ציוני‪ ,‬וכך יצר למעשה‬ ‫דגם סיפור חדש‪' -‬גבורת המאמין'‪ ,‬כשהפעם 'המאמין' אינו מפגין רק את דבקותו במצוות‪,‬‬ ‫אלא את גם את גבורתו בלחימה‪.‬‬ ‫לפיכך מהווה המחקר חיזוק לטענה בדבר דימיון בדפוסי הזיכרון בין החברה החילונית‪-‬ציונית‬ ‫ובין החברה החרדית בשני העשורים הראשונים שלאחר השואה‪ .‬בתרבות הילד של שתי‬ ‫החברות היה סיפור הגבורה שב"קידוש השם" לדגם דומיננטי‪ ,‬ובשתיהן היה דומיננטי גם‬ ‫סיפור הלחימה היהודית בשואה‪ .‬כרקע לדברים מהדהדת ההפרדה הנדמית דיכוטומית בין‬ ‫תרבויות הזיכרון של שתי החברות כיום‪.‬‬ ‫ממצאי המחקר מראים גם‪ ,‬שמשנות ה‪ 13-‬הודרו סיפוריו של פראגר משדה ספרות הילדים‬ ‫החילוני‪-‬ציוני‪ ,‬כשלמעשה דגם "קידוש השם" כבר לא נכלל ברפרטואר הממסדי של סיפורי‬ ‫שואה לילדים‪ .‬על כך מלמדות מקראות ישראל‪ ,‬שבעשורים אלה היו שופר ביטוי ל"לקח"‬ ‫הציוני בשדה הספרות והחינוך‪ .‬הסיבות להפסקת פרסום סיפוריו של פראגר יכולות להיות‪,‬‬ ‫התיישנות ואי‪-‬רלוונטיות לקהל הצעיר בשנות ה‪ .13-‬אולם‪ ,‬לאור העובדה שדגם "קידוש השם"‬ ‫כולו הודר ממעמדו הדומיננטי במקראות החילוניות‪-‬ציוניות נראה שמדובר בשינוי אידיאולוגי‬ ‫אצל "קובעי הטעם" בשדה ספרות הילדים החילוני‪-‬ציוני‪.‬‬ ‫הטקסטים שנבחנו במחקר הם רפורטאז'ות‪ ,‬סיפורים ומאמרים מעיתוני הילדים בהם פרסם‬ ‫פראגר את סיפוריו‪ ,‬המקראות השונות ששימשו ללימודי שפה ותרבות במערכת החינוך‪,‬‬ ‫ומחקרים ומקורות רבים נוספים העוסקים בזיכרון השואה בחברות החילונית‪-‬ציונית‬ ‫והחרדית‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫העיתון הראשון לילדים בו פרסם פראגר היה שבועון ה'הסתדרות' ומפא"י‪ ,‬דבר לילדים‪.‬‬ ‫לשבועון זה‪ ,‬הייתה מגמה חינוכית‪-‬פוליטית מוצהרת‪ ,‬ברוח האידיאולוגיה של התנועה‬ ‫הפועלית על ערכיה ומוסדותיה‪ .‬בזמן המלחמה שלטה בעיתון המגמה לספק לקוראים‬ ‫הצעירים מידע רב על המתרחש באירופה‪ ,‬מתוך נקודת מוצא‪ ,‬שציבור הילדים הארץ‪-‬ישראלי‪,‬‬ ‫שנחשף לאידיאולוגיית "שלילת הגלות" בתהליך חניכתו‪ ,‬חש מנוכר למצוקת אחיו שבגולה ‪.‬‬ ‫הקו המנחה של עריכת העיתון נועד לקרב בין ילדי היישוב ליהודי אירופה‪ ,‬ולעורר בהם‬ ‫תחושות של שותפות גורל‪ .‬לפני המלחמה‪" ,‬קובעי טעם" בשבועון אחזו בקו עריכה שונה‬ ‫לחלוטין‪ ,‬שהדגיש דווקא את עליונותה של התרבות ודרך החיים הארצישראלית על פני זו של‬ ‫יהודי הגלות‪ .‬לאור הידיעות הקשות מאירופה‪ ,‬הם היו מהראשונים ביישוב ששינו את‬ ‫עמדותיהם – מ"שלילת הגלות" לדגם הזיקה האמפטית אל יהדות אירופה בזמן צרתה‪.‬‬ ‫כך קרה‪ ,‬שפראגר‪ ,‬עיתונאי שהגיע זה עתה מפולין‪ ,‬וביקש לספר על צרת פולין היהודית‬ ‫לקוראי העיתון‪ ,‬השתלב בקו עריכה חדש זה באופן מושלם‪ .‬זהותו כחרדי לא הפריעה‬ ‫להשתלבותו המוצלחת‪ ,‬משום שלא הייתה דומיננטית בכתבות הראשונות שלו בעיתון מזמן‬ ‫המלחמה‪ ,‬ומשום שהשתלבה עם דגם הזיקה ליהדות הגולה‪ ,‬שאחד מהיבטיו היה החשיפה‬ ‫שנתן העיתון לתכנים שפארו את העולם המסורתי‪-‬דתי של יהודי פולין‪ :‬סיפורים על רבנים‪,‬‬ ‫בתי כנסת‪ ,‬ישיבות מפוארות‪ ,‬סיפורי מוסר יהודיים‪ ,‬וכדומה‪ .‬פראגר‪ ,‬האיש שהכיר מקרוב את‬ ‫העולם היהודי בפולין‪ ,‬קיבל מעמד מרכזי ומעצב ‪ -‬לכתוב היסטוריה ראשונה לילדים על‬ ‫השואה בשבועון של האליטה הפועלית ביישוב‪.‬‬ ‫מייד לאחר המלחמה‪ ,‬בשנים ‪ 1846‬ו‪ ,1841-‬השתנה דגם הכתיבה של פראגר בעיתון – מכתיבה‬ ‫היסטוריוגרפית‪-‬מיידעת על הקהילות היהודיות בפולין והשמדתן בזמן השואה‪ ,‬לכתבות‬ ‫וסיפורים שנכתבו על פי דגם הכתיבה החרדי המסורתי – דגם "קידוש השם"‪ .‬הכתיבה בדגם‬ ‫זה הדגישה את 'גבורת המאמין'‪ :‬בחירתם האמיצה של יהודים מאמינים להמשיך ולקיים את‬ ‫המצוות בזמן השואה‪ ,‬למרות שההלכה עצמה פטרה אותם מחובה זאת‪ ,‬נוכחות האל בעולם‪,‬‬ ‫הצדקת הדין‪ ,‬אמונה‪ ,‬וגבורה‪ .‬סיפורי הגבורה האלה הוצגו בפני הקוראים לצד סיפורי הגבורה‬ ‫על המורדים בגטאות‪ ,‬כשאלה גם אלה הוצגו על ידי מערכת העיתון כגילויים מפוארים של‬ ‫אקטיביות ועמידה יהודית‪ .‬במקראות‪ ,‬פסיעות של החינוך הממלכתי‪-‬דתי ומקראות ישראל של‬ ‫החינוך הממלכתי‪ ,‬קדמו סיפורים מדגם זה לסיפורים שעסקו במרד גטו ורשה‪ .‬מ‪ 1852-‬נכללו‬ ‫סיפורים של פראגר במקראה פסיעות ומ‪ 1853-‬פורסמו סיפוריו במקראות ישראל‪ .‬עד שנות‬ ‫ה‪ 63-‬היו סיפורים מדגם זה דומיננטיים במקראות‪ ,‬בשערים שהוקדשו לשואה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬שסיפורי "קידוש השם" לא היו בשני העשורים הראשונים שלאחר השואה ביטויים של‬ ‫תרבות זיכרון חרדית‪-‬אלטרנטיבית‪ ,‬אלא מרכיב של תרבות זיכרון כללית‪ .‬ככל שמדובר‬ ‫בעדויות שמסרו ניצולי שואה חרדים‪ ,‬סיפור "קידוש השם" הופיע בהן כביטוי ספונטני של‬ ‫תיאור אירועים שהתרחשו‪ .‬ההיסטוריוגרפיה החרדית של השואה התעצבה באמצעותם‪.‬‬ ‫באכסניות המו"ליות החילוניות‪-‬ציונית שלטו "קובעי טעם" שסיפורי "קידוש השם" היו‬

‫‪11‬‬

‫התרבות ממנה ינקו‪ ,‬ועתה הם ביקשו להציגה בפני הקוראים‪ ,‬שנתפשו כספק מנוכרים ספק‬ ‫אדישים לתרבות האם שלהם‪" .‬קובעי הטעם"‪ ,‬שנתנו לפראגר לראשונה במה בעיתון‪ ,‬התפעלו‬ ‫באופן אותנטי מההרואיות שבגילויי הגבורה היהודית‪-‬מסורתית בשואה‪ ,‬כפי שבאו לביטוי‬ ‫בסיפוריו‪ .‬עורך דבר לילדים‪ ,‬יצחק יציב‪ ,‬נקט בקו עריכה‪ ,‬שהעמיד על מישור שווה את‬ ‫הכתבות על גבורת לוחמי גטו ורשה עם סיפורים של פראגר‪ ,‬שהציגו רבנים ואנשים מן‬ ‫היישוב‪ ,‬שהיו נכונים להקריב את חייהם כדי לשמור על ספרי תורה ועל קיום המצוות בזמן‬ ‫השואה‪ .‬אלה ואלה היו גיבורים לאומיים חשובים לדידו‪ ,‬שכן גבורת המאמינים הציבה‪,‬‬ ‫לדעתו‪ ,‬מופת רוחני גם ליהודים ביישוב‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מכיוון שסיפורים מדגם "קידוש השם"‬ ‫הציגו סוג של מענה לביקורת על הפאסיביות של המוני היהודים‪ ,‬שהלכו אל מותם "כצאן‬ ‫לטבח"‪ ,‬נראה כי מערכת דבר לילדים ביקשו להציג אלטרנטיבה להתייחסות זו באמצעות‬ ‫סיפורים שהציגו את התעקשותם של יהודים‪-‬גיבורים על קיום המצוות‪ .‬דגם "קידוש השם"‬ ‫היה גם המשך תמטי לסדרת הכתבות הקודמת של פראגר על העולם היהודי המפואר‪ ,‬משום‬ ‫שהראה שתפארת העולם היהודי לא נמוגה אל מול מציאות ההשמדה‪ ,‬להיפך‪ .‬כך התפרסמו‬ ‫דווקא בדבר לילדים סיפורים‪ ,‬שטוו "זיכרון שואה ראשון" לכלל ילדי ישראל‪ ,‬על פי דגם‬ ‫כתיבה חרדי‪.‬‬ ‫גם בכתיבתו של פראגר לילדים חרדים בשנות ה‪ 53-‬ניכרת שאילת דגמים מהתרבות החילונית‪-‬‬ ‫ציונית‪ .‬עיקר כתיבתו אז הייתה עבור השבועון החרדי הראשון לילדים בישראל ‪ -‬המודיע‬ ‫הצעיר‪ .‬הוא פרסם שם רפורטאז'ות‪ ,‬סיפורים קצרים שנכתבו על פי הדגם המסורתי של‬ ‫"קידוש השם"‪ ,‬ואת סיפור השואה הראשון בעיתונות הישראלית שנכתב כסיפור הרפתקאות‬ ‫בהמשכים – 'אח ואחות'‪ .‬לעומת הפרסומים בדבר לילדים‪ ,‬כאן היו גיבוריו ילדים‪.‬‬ ‫'אח ואחות' היה סיפור בהמשכים‪ ,‬שהתפרסם בכל גיליון כמעט בשנה הראשונה לפרסום‬ ‫העיתון – תשי"ב (‪ .)1853-1852‬הסיפור עקב אחר קורותיהם של שני ילדים חרדים הבקיאים‬ ‫בהלכה ובמצוות‪ ,‬ו"היהודי הנצחי"‪ ,‬שהתגייסו כדי להילחם על הישרדותם ולהביס את‬ ‫הנאצים‪ ,‬ואחר כך נלחמו בבריטים כמעפילים המגיעים לארץ ישראל‪ .‬דגם זה של גבורה‬ ‫עילאית של ילדים‪ ,‬מקורו כמובן בסיפור החילוני לילדים‪ ,‬שעסק בשנים אלה‪ ,‬במאבק הצבאי‪-‬‬ ‫לאומי במנדט הבריטי ובמלחמת העצמאות‪.‬‬ ‫למעשה‪' ,‬אח ואחות' שילב באופנים רבים דגמי סיפור חרדיים וחילוניים‪-‬ציוניים‪ ,‬עד שניתן‬ ‫לומר שהסיפור הציג דגם חדש של סיפור ילדים חרדי‪ .‬ברוח השיח החרדי הציג הסיפור ילדים‬ ‫גיבורים‪ ,‬שהתמודדו עם שאלות תיאולוגיות‪ ,‬ופנו לשם כך לתפילות ולפסוקים מנחמים‪,‬‬ ‫השתתפו בדיונים על "הסתרת הפנים" של האל בזמן השואה‪ ,‬והעידו בדרכים שונות על‬ ‫צדקת הדין‪ .‬סיפור הגבורה שלהם‪ ,‬השאוב מסיפור הגבורה החילוני‪-‬ציוני לילדים‪ ,‬נתן מענה‬ ‫לצורך בגיבורים בחברה החרדית‪ .‬ההתייסרות הקשה של ציבור זה לאחר המלחמה הביאה‬ ‫לפרסום כמה מביטויי הביקורת הקשים ביותר על הציבור היהודי‪ ,‬שבאופן בלתי ניתן להבנה‬ ‫(כך‪ ,‬אצל הכותבים‪ ,‬וביניהם פראגר) לא התנגד ולא הקשה על הנאצים בזמן ההשמדה‪ .‬גיבורי‬

‫‪19‬‬

‫'אח ואחות' לחמו בגרמנים והביסו אותם גם באמצעות "קידוש השם"‪ ,‬אך גם באמצעות‬ ‫חוכמת המלחמה ה"חילונית"‪ .‬סוף קורותיהם היה בהעפלה לארץ ישראל – סיום הירואי וציוני‬ ‫לסיפור גבורה מזן חדש‪ ,‬זן חרדי‪-‬ציוני‪.‬‬ ‫זוהי משמעות היותו של פראגר – "סוכן זיכרון כפול"‪ :‬הוא השפיע על עיצוב זיכרון השואה‬ ‫בשתי חברות מנוגדות‪ ,‬תוך שאילה הדדית של דגמי סיפור משתיהן‪ ,‬ותוך הענות למה שזיהה‬ ‫כצרכים שלהן‪ .‬באמצעות שילוב הדגמים‪ ,‬פראגר יצר למעשה דגם ייחודי של סיפור שואה‪,‬‬ ‫שלו קראתי דגם 'גבורת המאמין'‪ .‬הדגם התקבל בחברה החילונית‪-‬ציונית משום שהיה בשר‬ ‫מבשרה‪ ,‬ובחברה החרדית הוא התקבל משום שלבש כסות "חרדית" מובהקת‪ ,‬ומשום שהיה לו‬ ‫ביקוש‪.‬‬ ‫במובן זה אני מציעה להוסיף את דגם 'גבורת המאמין' לדגמים הספרותיים שנמנו על ידי דר‬ ‫במחקרה (דר ‪ ,)2336‬שכן בשנות ה‪ 43-‬וה‪ 53-‬היה זה אחד מדגמי סיפור השואה לילדים שזכו‬ ‫לתמיכת הממסד הספרותי והפדגוגי כסיפור שואה שראוי להפיצו בקרב ילדים ונוער‪.‬‬ ‫סיפוריו של פראגר שולבו במקראות השונות‪ ,‬ובכך הפכו למבטאים של הזרם המרכזי ‪-‬‬ ‫"סוכנים של הלקח"‪ ,‬כפי שמכנה את המקראות רות פירר (פירר ‪ .)1888‬הכנסת הסיפורים‬ ‫למקראות מבטאת את מעמדם הקנוני בשנות ה‪ 53-‬והמחצית הראשונה של שנות ה‪.63-‬‬ ‫בעשורים הראשונים אחרי המלחמה‪ ,‬התלבטו אנשי חינוך בדבר הגישה הפדגוגית הראויה‬ ‫לטיפול בנושא‪ ,‬שהפך לחובה מתוקף "חוק חינוך ממלכתי – ‪ ."1853‬הסיפורים של פראגר‪,‬‬ ‫שהציגו גילויי גבורה ועמידה רוחנית של מבוגרים ושל ילדים‪ ,‬והיוו למעשה מעין הקדמה‬ ‫והמשך לסיפור הגבורה החילוני של מרד גטו ורשה‪ ,‬לא נתפשו בזמן זה כחותרים תחת יסודות‬ ‫הנרטיב הציוני‪ ,‬וכמבקשים לבסס "תרבות נגד" של זיכרון חרדי‪ ,‬אלא כסיפורי לקח‪ ,‬שראוי‬ ‫לחנך לאורם‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬פראגר לא ביקש במודע לחתור נגד תרבות הזיכרון הציונית‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסיפוריו קיים‬ ‫הפוטנציאל החתרני שכן עליונותו של האדם החרדי‪ ,‬המאמין‪ ,‬על פני הציבור היהודי הכללי‬ ‫היא ממאפייני הדגם‪ .‬עמדה חתרנית זו החלה להתבלט ככל שסיפור השואה החרדי וסיפור‬ ‫השואה הממלכתי התרחקו זה מזה‪.‬‬ ‫בשנות ה‪ 63-‬התעצמו תהליכים של הסתגרות שעברה החברה החרדית מול הכללית‪ ,‬וגם‬ ‫להיפך‪ .‬בחברה החרדית רבו בעשור זה הקולות שהשתמשו בשואה ככלי ניגוח בממסד הציוני‪.‬‬ ‫משפט אייכמן‪ ,‬מנגד‪ ,‬הפך במה להצגתו של נרטיב חילוני‪-‬ציוני של השואה‪ .‬כך‪ ,‬לפחות‪,‬‬ ‫לטענתו של פראגר שהתאכזב מאופיו המוגמר של המשפט‪ .‬מעמדו ופעילותו של פראגר‬ ‫הושפעו מאירועים אלה באופן ניכר‪ .‬ב‪ 1864-‬הוא הקים את 'גנזך קידוש השם' בבני ברק כמרכז‬ ‫תיעוד לסיפור השואה החרדי‪ ,‬הנפרד מזיכרון השואה החילוני‪-‬ציוני בישראל‪ .‬הגיבורים שעיצב‬ ‫עבור ילדים חרדים בהשראת דגמי סיפור חילוניים‪-‬ציוניים – סנדר'ל וחנה'לי גיבורי 'אח‬ ‫ואחות' – הפכו בשנות ה‪ 83-‬לגיבורי סדרת ספרים‪ .‬לאחר מותו של פראגר הושלם הסיפור‬ ‫ופורסמו לו עוד שני כרכים שבהם העצימו המחברים את המאפיינים החרדיים של דמותם‪,‬‬ ‫וטשטשו את מאפייניהם הציוניים‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬בשנות ה‪ 63-‬הפך פראגר למזוהה יותר ויותר עם דגם כתיבה חרדי‪ ,‬ודגם זה‬ ‫כבר לא נתפש כרלוונטי עבור הקהל הכללי‪ ,‬ואפילו נתפש כמאיים‪ .‬תהליכי ההסתגרות של‬ ‫החברה החרדית מול הציונית‪ ,‬שלוו בפרסום כותרים שעסקו בנושא השואה‪ ,‬וכמה‬ ‫מהקיצוניים שבהם הטיחו בממסד הציוני האשמות קשות עד כדי שותפות לנאצים‪ ,‬זיהו את‬ ‫פראגר בחברה החילונית כנציג של תרבות נגד חרדית‪.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬התרחב רפרטואר שדה ספרות הילדים בנושא שואה בישראל‪ .‬בנוסף‪ ,‬דיווחיהם של‬ ‫אנשי חינוך ממערכת החינוך הממוסדת והלא‪-‬פורמלית (תנועות הנוער) מלמדים על קושי‬ ‫לקרב את לב הנוער לתכנים של סיפורי "קידוש השם"‪ .‬הרפרטואר שהתרחב‪ ,‬וההפרדות‬ ‫העויינת של סיפור השואה החרדי והממלכתי לילדים‪ ,‬הביאו להדרתו של דגם "קידוש השם"‬ ‫כולו מהמקראות של שנות ה‪ .13-‬סיפור "קידוש השם" חזר להיות‪ ,‬כמקודם – ביטוי של זיכרון‬ ‫חרדי של טראומה ואסון‪ ,‬שמטרתו להעניק לשורדים נחמה‪ ,‬ולאשש את הנחות המוצא‬ ‫האמוניות של חייהם‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ביבליוגרפיה‬ ‫א‪ .‬מקורות ראשוניים‬ ‫‪ .1‬כתבי עת ועיתונים‬ ‫אורים‪ .1868-1838 ,‬המרכז לחינוך‪ ,‬הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל‪.‬‬ ‫דבר‪.1868-1841 ,‬‬ ‫דבר לילדים‪.1863-1838 ,‬‬ ‫הדואר לנוער‪1852-1851 ,‬‬ ‫המודיע לילדים‪/‬המודיע הצעיר‪1858-1852 ,‬‬ ‫הצופה‪1868-1841 ,‬‬ ‫הצופה לילדים‪1868-1853 ,‬‬ ‫על המשמר‪1868-1841 ,‬‬

‫‪ .2‬מקראות‬ ‫ילדותנו‪ .1863 ,‬עורך‪ :‬פראגר‪ ,‬משה‪ .‬ירושלים‪ :‬ישורון‪.‬‬ ‫מקרא לנער‪ .1858 ,‬עורכים‪ :‬גבריאלי‪ ,‬נחום ואביבי‪ ,‬ברוך‪ .‬תל‪-‬אביב‪ ,‬יבנה‪.‬‬ ‫מקראות ישראל‪ .1883-1852 ,‬עורכים‪ :‬אריאל‪ ,‬ז‪ ,‬בליך‪ ,‬מ‪ ,‬פרסקי‪ ,‬נ‪ .‬ירושלים‪ :‬מסדה‪.‬‬ ‫פסיעות‪/‬פסיעות ראשונות‪ .1883-1852 ,‬עורכים‪ :‬אפרתי מ‪.‬צ‪ ,.‬מלמד‪ ,‬נ‪ .‬תל אביב‪ :‬יבנה‪.‬‬

‫‪ .3‬רשימת פרסומים של משה פראגר (הובאו לדפוס גם תחת השמות‪' :‬משה‬ ‫מרק'‪' ,‬משה יחזקאלי'‪ ,‬ו'י‪ .‬בן‪-‬עמרם')‬ ‫א‪ .‬עיתוני ילדים‬ ‫דבר לילדים‬ ‫'שני ברושים'‪ ,‬כרך י"א‪ ,‬חוברת ‪ ,23‬י"ב אלול תש"א‪ ,4.8.41 ,‬ע' ‪.4‬‬ ‫'חג הסכות בוורשה הבוערת'‪ ,‬כרך י"ב‪ ,‬חוברת ‪ ,2-1‬י"א תשרי תש"ב‪ ,2.13.41 ,‬ע' ‪.4‬‬ ‫'על פני יהדות פולין'‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,4.3.43 ,24‬אדר א' תש"ג‪ ,4.3.43 ,‬עמ' ‪.181-183‬‬ ‫'ורשה עיר בלי יהודים'‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,21‬י"ח באדר ב' תש"ג‪ ,25.3.43 ,‬עמ' ‪.215-214‬‬ ‫'העיר ששמה נמחה בידי הנצים'‪ ,‬כרך י"ג‪ ,‬חוברת ‪ ,31-33‬י' ניסן תש"ג‪ ,15.4.43 ,‬עמ' ‪.243-242‬‬ ‫'ירושלים דליטא בחורבנה'‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ‪ ,2-1‬י"ד תשרי תש"ד‪ ,13.13.43 ,‬עמ' ‪.14-13‬‬ ‫'לובלין – העתיקה בגטאות פולין'‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ‪ ,15‬י"ז טבת תש"ד‪ ,13.1.44 ,‬עמ' ‪.116-114‬‬

‫‪15‬‬

‫'גטו ורשה‪ -‬מצודת האבדון והגבורה'‪ ,‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ‪ ,35‬י' סיוון תש"ד‪ ,1.6.44 ,‬עמ' ‪.333-332‬‬ ‫'גטו ורשה מצודת האבדון והגבורה' (חלק ‪ ,)2‬כרך י"ד‪ ,‬חוברת ט"ז‪ ,‬י"ז סיוון תש"ד‪ ,8.6.44 ,‬עמ'‬ ‫‪.311-313‬‬ ‫'פסח בגטו ‪ -‬לפי סיפוריהם של הניצולים'‪ ,‬כרך י"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,31-33‬ו ניסן תש"ו‪ ,11.4.46 ,‬עמ'‬ ‫‪.435-433‬‬ ‫'היהודי וספר התורה ‪ -‬עלילות גבורה מתוך מגילת קידוש השם שבימינו'‪ ,‬כרך ט"ז‪ ,‬חוברת ‪,31‬‬ ‫כ"ט סיוון תש"ו‪ ,33.5.46 ,‬עמ' ‪.538-538‬‬ ‫'תקיעת שופר במחנה עינויים'‪ ,‬כרך ט"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,52‬כ"ט אלול תש"ו‪ ,1.8.46 ,‬עמ' ‪.151-153‬‬ ‫'גרים שהצטרפו לנודדים היהודים' ‪ -‬מכתב ראשון מפגישות עם שארית ישראל באירופה'‪ ,‬כרך‬ ‫י"ז‪ ,‬חוברת ‪ ,23‬כ"א אדר תש"ז‪ ,13.3.1841 ,‬עמ' ‪.348-348‬‬ ‫'דף סדור נידף בשלגי סיביר'‪ ,‬כרך כ"ג‪ ,‬י"ט תשרי תשי"ג‪ ,8.13.1852 ,‬עמ' ‪.4-3‬‬ ‫הצופה לילדים‬ ‫'חיים שמי ‪ -‬וחיה אחיה (סיפורו של ילד פליט)'‪ ,‬כרך ה'‪ ,‬חוברת ‪ ,14‬ה' טבת תשי"א‪,14.12.53 ,‬‬ ‫ע' ‪.236‬‬ ‫'חיים שמי – וחיה אחיה (סיפורו של ילד פליט'‪ ,‬חלק שני‪ ,‬כרך ה'‪ ,‬חוברת ‪ ,15‬י"ב טבת תשי"א‪,‬‬ ‫‪ ,21.12.53‬ע' ‪.218‬‬ ‫'תפילת סתר במרתף'‪ ,‬כרך ו'‪ ,‬חוברת ‪ ,23‬כ"ד שבט תשי"ב‪ ,23.2.52 ,‬עמ' ‪.338-331‬‬ ‫המודיע לילדים‬ ‫'אח ואחות' – סיפור גבורה של ימינו'‪ ,‬גיליונות ‪ ,63-33 ,33-1‬י"א שבט תשי"ב‪-‬י"ד אלול תשי"ב‪,‬‬ ‫‪ ; 4.8.52-1.2.52‬כ"ח אלול תשי"ב‪-‬ד' ניסן תשי"ג‪( 23.3.53-18.8.52 ,‬לא ברציפות)‪.‬‬ ‫'ורשה – עיר ואם בישראל'‪ ,‬גיליון ‪ ,3‬כ"ה שבט תשי"ב‪ ,21.2.52 ,‬עמ' ‪.8-8‬‬ ‫'נס ההצלה של הרבי מגור'‪ ,‬גיליונות ‪ ,28-16‬ד' ניסן תשי"ב‪-‬א' אלול תשי"ב‪.33.3.52-22.8.52 ,‬‬ ‫'קול שופר במחנה העינויים'‪ ,‬גיליון ‪ ,32‬כ"ח אלול תשי"ב‪ ,18.8.52 ,‬עמ' ‪.11-8‬‬ ‫'סודה של פשטידת השבת'‪ ,‬גיליון ‪ ,)36(4‬ד' חשוון תשי"ג‪ ,23.13.52 ,‬עמ' ‪.5-4‬‬ ‫'סודה של פשטידת השבת' (חלק שני)‪ ,‬גיליון ‪ ,)31(5‬י"א חשוון תשי"ג‪ ,33.13.52 ,‬ע' ‪.4‬‬ ‫'אצל הפרטיזנים ביער'‪ ,‬גיליון ‪ ,)132-131(28-21‬י"ד ניסן תשט"ו‪ ,6.4.55 ,‬עמ' ‪.8-1‬‬ ‫'תפילת סתר במרתף'‪ ,‬גיליון ‪ ,)168(18‬ז' תמוז תשי"ח‪ ,25.6.58 ,‬עמ' ‪.1-6‬‬ ‫'תפילה בגיא התופת'‪ ,‬גיליון ‪ ,)113(23‬י"ד תמוז תשי"ח‪ ,2.1.58 ,‬עמ' ‪.6-4‬‬ ‫הדאר לנוער‬ ‫'ליל הסדר בכלא'‪ ,‬גיליון ‪ ,8‬ז' בניסן תשי"א‪ ,13.4.51 ,‬ע' ‪.1‬‬ ‫'מצות ל"סדר"'‪ ,‬גיליון ‪ , 1‬י"ז באדר תשט"ו‪ ,11.3.55 ,‬ע' ‪.1‬‬

‫‪16‬‬

‫ב‪ .‬ספרי ילדים‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1852 ,‬ניצוצי גבורה‪ .‬תל אביב‪ :‬נצח‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1855 ,‬המעפילים הקטנים‪ .‬ניו יורק‪ :‬הוצאת לדור‪ ,‬שעל יד ועד החינוך היהודי‬ ‫בניו‪ -‬יורק‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1882 ,‬אח ואחות – הבריחה מן הגטו הבוער‪ .‬ירושלים‪ :‬משאבים‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1883 ,‬אח ואחות – השטן הצוהל נלכד בפאתי היער‪ .‬ירושלים‪ :‬משאבים‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪1883 ,‬א‪ .‬אח ואחות – סרגיי בתוך לוע הארי‪ .‬ירושלים‪ :‬משאבים‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪1883 ,‬ב‪ .‬אח ואחות – בדרך אל החוף הנכסף‪ .‬ירושלים‪ :‬משאבים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ספרות מחקר‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1841 ,‬יון מצולה החדש‪ .‬תל אביב‪ :‬מסדה‪.‬‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪ .1848 ,‬חורבן ישראל באירופה‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ראיונות‬ ‫פראגר‪ ,‬משה‪' .1866 ,‬מכשיר לחישול האחדות הלאומית'‪ ,‬ראיון‬ ‫העיתונאים'‪ ,22.5.1866,‬ארכיון פראגר‪ ,‬גקה"ש‪ ,‬קלסר ‪.15‬‬

‫במסגרת 'עיתון‬

‫ראיון עם משה פראגר‪ ,‬המדור לתיעוד בע"פ‪ ,‬המדור ליהדות זמננו‪ ,‬האוניברסיטה העברית‬ ‫‪ ,5.1.1813‬עמ' ‪ ,5-4‬ארכיון פראגר‪ ,‬גקה"ש‪ ,‬קלסר ‪.15‬‬

‫‪ .4‬ספרי ילדים‬ ‫טשרנוביץ‪ ,‬ימימה‪ .1841 ,‬אחד משלנו‪ .‬תל אביב‪ :‬ליכטנפלד‪.‬‬ ‫טשרנוביץ‪ ,‬ימימה‪ .1845 ,‬שמונה בעקבות אחד‪ .‬תל אביב‪ :‬ברונפמן‪.‬‬ ‫טשרנוביץ‪ ,‬ימימה‪ ,‬ולובה‪ ,‬מירה‪ .1853 ,‬שני רעים יצאו לדרך‪ .‬תל אביב‪ :‬ברונפמן‪.‬‬ ‫יומנה של אווה היימן‪ .1863 .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫יומנה של אנה פראנק‪ .1853 .‬תל אביב‪ :‬קרני‪.‬‬ ‫יומנו של הנער משה‪ .1858 .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫יומנו של נער מוילנא‪ .1868 .‬בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫נשמית‪ ,‬שרה‪ .1858 ,‬הילדים מרחוב מאפו ‪ .‬תל אביב ‪ :‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫פינקהוף אשר‪ ,‬קלרה‪ .1863 ,‬ילדי כוכבים‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫קיפניס‪ ,‬לוין‪ .1843 ,‬בנתיב הפלא‪ .‬תל אביב‪ :‬דביר‪.‬‬ ‫קיפניס‪ ,‬לוין‪ .1846 ,‬ילדים במחתרת‪ .‬תל אביב‪ :‬יעד‪.‬‬

‫‪1/‬‬

‫‪ .5‬ארכיונים‬ ‫אל"י ‪ -‬הארכיון לתולדות החינוך היהודי בארץ ובגולה ע"ש אליעזר ילין‪ ,‬אוניברסיטת‬ ‫תל אביב‪.‬‬ ‫אה"ע ‪ -‬המכון לחקר תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫גקה"ש ‪' -‬גנזך קידוש השם'‪ ,‬בני ברק ‪ -‬ארכיון פראגר‪.‬‬ ‫מ"ג ‪ -‬מכון גנזים על שם אשר ברש‪ ,‬אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל‪ ,‬תל אביב‪.‬‬

‫‪ .6‬אתרי אינטרנט‬ ‫‪http://daat.ac.ilqDAATqkitveyetqmichlolqfarbsh1.htm‬‬ ‫‪https://www.facebook.com/charedimnl/posts/207523349279002‬‬ ‫‪http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7984‬‬

‫ב‪ .‬מקורות משניים‪ :‬מאמרים וספרים מחקריים‬ ‫אייזנברג‪ ,‬מלי‪ .2313 ,‬מחוויה אישית למפעל חיים‪ :‬השואה כמוטיב מכונן בדרכו הפרטית‬ ‫והציבורית של משה פראגר‪ .‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫אלמוג‪ ,‬עוז‪ .2331 ,‬הצבר‪ -‬דיוקן‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫אלפסי‪ ,‬י'‪ .1883 ,‬תפארת שבתפארת‪ -‬בית גור לדורותיו‪ .‬תל אביב‪ :‬סיני‪.‬‬ ‫אש‪ ,‬שלום‪" .1818 ,‬קידוש החיים בתוך החורבן‪ -‬על הגדרתה של תקופת השואה"‪ .‬בתוך‪ :‬גוטמן‪,‬‬ ‫ישראל ורוטקירכן‪ ,‬ליוויה (עורכים)‪ ,‬שואת יהודי אירופה‪ .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫בורדייה‪ ,‬פייר‪ .2335 ,‬שאלות בסוציולוגיה‪ .‬תרגם‪ :‬אבנר להב‪ .‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.‬‬ ‫ברטל‪ ,‬ישראל‪" .1993 ,‬מבשר ומודיע לאיש היהודי‪ :‬העיתונות היהודית כאפיק של חידוש"‪.‬‬ ‫בתוך‪ :‬קתדרה‪ , 11 ,‬עמ' ‪.164-156‬‬ ‫ברקוביץ‪ ,‬אליעזר‪ .1881 ,‬עמו אנוכי בצרה‪ -‬קידוש החיים בגיטאות ובמחנות הריכוז‪ .‬ירושלים‪:‬‬ ‫יד ושם‪.‬‬ ‫גולדברג‪ ,‬עמוס‪" .1888 ,‬השואה בעיתונות החרדית ‪ -‬בין זיכרון להדחקה"‪ .‬בתוך‪ :‬וייץ יחיעם‬ ‫(עורך)‪ ,‬יהדות זמננו‪ ,‬ציונות ומדינת ישראל והתפוצות‪, 12-11 ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪.236-155‬‬

‫‪18‬‬

‫גלבר‪ ,‬יואב‪" .1868 ,‬העיתונות העברית בארץ ישראל על השמדת יהודי אירופה ‪."1842-1841‬‬ ‫בתוך‪ :‬דפים לחקר השואה‪ ,‬א'‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬עמ' ‪.36-33‬‬ ‫דוד‪ ,‬אוהד‪ .2331 ,‬התגבשות והשתנות הזהות היהודית‪-‬ישראלית‪ :‬מחקר על ביטוי הזהות‬ ‫במקראות ללימוד עברית במאה ה‪ .23-‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪ .2336 ,‬ומספסל הלימודים לוקחנו‪ :‬היישוב לנוכח שואה ולקראת מדינה בספרות‬ ‫הילדים הארץ‪-‬ישראלית‪ .1848-1838 ,‬ירושלים‪ :‬אשכולות‪ ,‬מאגנס‪.‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪" .2332 ,‬חיול הצבר‪ :‬ספרות הילדים העברית מתגייסת לחייל את קוראיה ‪."1848-1838‬‬ ‫בתוך‪ :‬נוה‪ ,‬חנה‪ ,‬ומנדה‪-‬לוי‪ ,‬עודד (עורכים)‪ ,‬יום קרב וערבו והבוקר שלמחרת‪ :‬ייצוגה של‬ ‫מלחמת העצמאות בספרות ובתרבות הישראלית‪ -‬קובץ סדן‪ :‬מחקרים בספרות העברית‪ .‬כרך‬ ‫ה'‪ .‬תל אביב‪ :‬אוניברסיטת תל אביב‪ ,‬עמ' ‪.286-254‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪ .2313 ,‬קנון בכמה קולות‪ .‬ירושלים‪ :‬יד בן‪-‬צבי‪.‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪" .2313 ,‬רטוריקת הקטסטרופה בעיתוני הילדים"‪ .‬בתוך‪ :‬דר‪ ,‬יעל‪ ,‬קוגמן‪ ,‬טל‪ ,‬שטיימן‪,‬‬ ‫יהודית (עורכות)‪ ,‬ילדים בראש המחנה‪ ,‬תל‪-‬אביב‪ :‬מופ"ת‪ ,‬עמ' ‪.213-268‬‬ ‫דר‪ ,‬יעל‪" .2334 ,‬תיקון שלילת הגלות‪ :‬מחנכים וסופרי ילדים בארץ ישראל מתפייסים עם‬ ‫הגולה בתקופת השואה"‪ ,‬דפים לחקר השואה‪ ,‬מאסף י"ח‪ ,‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬עמ' ‪.16-55‬‬ ‫הולצמן‪ ,‬אבנר‪" .1885 ,‬נושא השואה בסיפורת הישראלית‪ :‬גל חדש"‪ ,‬דפים למחקר בספרות‪,13 ,‬‬ ‫אוניברסיטת חיפה‪ ,‬עמ' ‪.158-131‬‬ ‫ויין‪ ,‬א' (עורך)‪ .1888 ,‬פנקס הקהילות‪ :‬פולין וארשה והגליל‪ .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫ויליאן‪ ,‬יוסי‪" .1883 ,‬מוטיבים מרכזיים בסיפורי הילדים בעולם החרדי"‪ .‬מעגלי קריאה ‪,22‬‬ ‫אוניברסיטת חיפה‪ ,‬עמ' ‪.65-43‬‬ ‫יבלונקה‪ ,‬חנה‪ .2331 ,‬מדינת ישראל נגד אדולף אייכמן‪ .‬תל אביב‪ :‬ידיעות אחרונות‪.‬‬ ‫ידידיה‪ ,‬אסף‪" .2311 ,‬הקינות על שואת יהודי אירופה"‪ .‬בשביל הזיכרון ‪ ,8‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪,‬‬ ‫עמ' ‪.31-22‬‬ ‫יובל‪ ,‬ישראל יעקב‪ .2333 ,‬שני גויים בבטנך‪ .‬תל אביב‪ :‬עלמא עם עובד‪.‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬יוסף חיים‪ .1881 ,‬זכור‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫כהן‪ ,‬אדיר‪" .1888 ,‬מכוות האש – ספרות הילדים על השואה""‪ ,‬בתוך‪ :‬זיכרון סמוי זיכרון גלוי‪,‬‬ ‫תל אביב‪ :‬משואה ומשרד הביטחון‪ ,‬עמ' ‪.131-131‬‬

‫‪11‬‬

‫כהן‪ ,‬בעז‪ .2313 ,‬הדורות הבאים – איככה ידעו?‪ :‬לידתו והתפתחותו של חקר השואה‬ ‫הישראלי‪ .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪.‬‬ ‫כהן‪ ,‬נתן‪" .1886 ,‬איגוד הסופרים והעיתונאים בוורשה"‪ .‬בתוך‪ :‬שמרוק‪ ,‬חנא‪ ,‬וורסס‪ ,‬שמואל‪,‬‬ ‫(עורכים)‪ ,‬בין שתי מלחמות עולם‪ ,‬ירושלים‪ :‬מאגנס‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪.‬‬ ‫כהן‪ ,‬נתן‪ .‬תשס"ג‪ .‬ספר‪ ,‬סופר ועיתון‪ :‬מרכז התרבות היהודית בוורשה ‪ .1842-1818‬ירושלים‪:‬‬ ‫מאגנס‪.‬‬ ‫כהן‪ ,‬נתן‪ .‬תשנ"ז‪" .‬עיתונות יומית יהודית בפולין"‪ .‬בתוך‪ :‬ברטל‪ ,‬ישראל וגוטמן‪ ,‬ישראל‬ ‫(עורכים)‪ ,‬קיום ושבר‪ :‬יהודי פולין לדורותיהם‪ .‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שזר‪ ,‬עמ' ‪. 326-331‬‬ ‫כצנלסון‪ ,‬ברל‪ ,‬תש"ה‪-‬תש"י‪ .‬כתבים‪ ,‬כרך ‪ .12‬תל אביב‪ :‬דפוס 'דבר'‪.‬‬ ‫מלחי‪ ,‬אסתר‪ .1886 ,‬ספרות הילדים החרדית כתופעה תרבותית ישראלית‪ .‬עבודת מוסמך‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫ניראל‪ ,‬חיים‪ .1881 ,‬חרדים מול שואה‪ .‬ירושלים‪ :‬כרמל‪.‬‬ ‫פורת‪ ,‬דינה‪ .1886 ,‬הנהגה במלכוד‪ -‬היישוב לנוכח השואה ‪ ,1845-1842‬תל אביב‪ :‬עם עובד ‪.‬‬ ‫פורת‪ ,‬דינה‪" .1888 ,‬ההיסטוריוגרפיה הישראלית על היישוב לנוכח השואה"‪ .‬בתוך‪ :‬יהדות זמננו‬ ‫‪ , 6‬עמ' ‪.131-111‬‬ ‫פורת‪ ,‬דינה‪" .1888 ,‬שותפיו של עמלק"‪ .‬בתוך‪ :‬רפל‪ ,‬יואל (עורך)‪ ,‬זיכרון סמוי זיכרון גלוי‪ .‬תל‬ ‫אביב‪ :‬משרד הביטחון ומכון 'משואה'‪.81-55 :‬‬ ‫פורת‪ ,‬דינה‪ .2311 ,‬קפה הבוקר בריח העשן‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫פירר‪ ,‬רות‪ .1885 ,‬סוכנים של החינוך הציוני‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫פירר‪ ,‬רות‪ .1888 ,‬סוכנים של הלקח‪ .‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬ ‫פרידמן‪ ,‬מנחם‪" .2335 ,‬על מה עשה ה' ככה?"‪ .‬בתוך‪ :‬מכמן‪ ,‬דן (עורך)‪ ,‬השואה בהיסטוריה‬ ‫היהודית‪ .‬ירושלים‪ :‬יד ושם‪ ,‬עמ' ‪.638-518‬‬ ‫פרילינג‪ ,‬טוביה‪ .2338 ,‬מי אתה ליאון ברז'ה?‪ :‬סיפורו של קאפו באושוויץ‪ ,‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.‬‬ ‫פרבשטיין‪ ,‬אסתר‪ .2332 ,‬בסתר רעם‪ :‬הלכה‪ ,‬הגות ומנהיגות בימי השואה‪ .‬ירושלים‪ :‬מוסד הרב‬ ‫קוק‪.‬‬ ‫פרבשטיין‪ ,‬אסתר‪" .‬כי עלייך להורגו‪ ..‬התכוונות במעשה קידוש השם בימי השואה"‪.‬‬ ‫‪http://daat.ac.ilqDAATqkitveyetqmichlolqfarbsh1.htm‬‬

‫‪111‬‬

‫קפלן‪ ,‬קימי‪'" .2336 ,‬רבות רעו"ת צדיק'‪ :‬קווים לתולדות העיתונות החרדית בישראל‪,‬‬ ‫למאפייניה ולהתפתחותה"‪ .‬בתוך‪ :‬התקשורת המגזרית בישראל ‪ .‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.33-6‬‬ ‫קפלן‪ ,‬קימי‪ .2331 ,‬בסוד השיח החרדי‪ ,‬ירושלים‪ :‬מרכז זלמן שזר‪.‬‬ ‫קרקובסקי‪ ,‬שמואל‪" .1885 ,‬מפעלי ההנצחה ביוזמת שארית הפליטה"‪ .‬בתוך‪ :‬גוטמן‪ ,‬ישראל‬ ‫ודרכסלר‪ ,‬עדינה (עורכים)‪ ,‬שארית הפליטה ‪ :1848-1844‬השיקום והמאבק הפוליטי‪ .‬ירושלים‪:‬‬ ‫יד ושם‪ ,‬עמ' ‪.355-351‬‬ ‫ראובן‪ ,‬רבקה‪ .1881 ,‬שיח השואה בעיתונות הילדים העברית בשנים‪ :1861-1845 :‬דבר לילדים‬ ‫כמקרה מבחן‪ .‬עבודת מוסמך‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬ ‫שאול‪ ,‬מיכל‪" .2313 ,‬שיקום החברה החרדית בצל השואה‪ :‬להתחיל מישן"‪ .‬בתוך‪ :‬בראלי‪ ,‬אבי‬ ‫וכ"ץ גדעון (עורכים)‪ ,‬עיונים בתקומת ישראל ‪ ,23‬אוניברסיטת בן גוריון‪ ,‬באר שבע‪ ,‬עמ' ‪385-‬‬ ‫‪.363‬‬ ‫שאול‪ ,‬מיכל‪' .2338 ,‬פאר תחת אפר'‪ :‬ניצולי השואה‪ ,‬זיכרונה וההתמודדות עם השלכותיה‪-‬‬ ‫פרק מרכזי בשיקום החברה החרדית האשכנזית ב'ישוב' ובמדינת ישראל‪ .‬עבודת דוקטור‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בר אילן‪.‬‬ ‫שביט‪ ,‬זהר‪" .11.6.2333 ,‬הרוח שלנו בפולין היא נייר על גבי נייר‪ ,‬אותיות"‪ ,‬הארץ‪ ,‬ספרים‪.‬‬ ‫שטאובר‪ ,‬רוני‪ .2333 ,‬הלקח לדור‪ :‬שואה וגבורה במחשבה הציבורית בארץ בשנות החמישים‪.‬‬ ‫ירושלים‪ :‬יד בן צבי‪.‬‬ ‫שיכמנטר‪ ,‬רימה‪ .2331 ,‬תהליכי אוטונומיזציה של מערכת הספרות הישראלית לילדים ולנוער‪.‬‬ ‫מקרה מבחן‪ :‬העיתונים 'דבר לילדים'‪' ,‬משמר לילדים' ו'הארץ שלנו' לנוכח המעבר מיישוב‬ ‫למדינה‪ .‬עבודת דוקטור‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬ ‫שלם‪ ,‬חיים‪ .2331 ,‬עת לעשות להצלת ישראל‪ .‬מכון בן גוריון‪.‬‬ ‫שפירא‪ ,‬אניטה‪ .1883 ,‬חרב היונה‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫שפירא‪ ,‬אניטה‪2333 ,]1884[ ,‬א‪" .‬היסטוריוגרפיה וזיכרון‪ :‬מקרה לטרון תש"ח"‪ .‬בתוך‪ :‬יהודים‬ ‫חדשים יהודים ישנים‪ .‬תל אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬ ‫שפירא‪ ,‬אניטה‪2333 ,‬ב‪" .‬לאן הלכה שלילת הגלות"‪ .‬בתוך‪ :‬אלפיים‪ ,25 ,‬עמ' ‪.54-8‬‬ ‫‪Even-Zohar, Itamar, 2010 (1996). "The Making Of Cultur Repertoir And The‬‬ ‫‪Role Of Transfer". In Papers In Cultural Research. Tel-Aviv, pp. 70-78.‬‬

111

Friedman, Menachem. 1990. " The Haredim and the Holocaust". The Jerusalem Quarterly, 53, pp. 86-114. Shavit, Zohar, 1989. "The Entrance of a New Model into thr System. The Law of Transformation". in Eimermacher, Karl, Grzybek, Peter, Witte Georg (eds.) Issues In Slavic Literary and Cultural Theory, Brockmeyer, Bochum, pp. 593-600.

Tel Aviv University The Lester and Sally Entin Faculty of Humanities The Shirley and Leslie Porter School of Cultural Studies The Program in Research of Child and Youth Culture

The Heroism of the Believer Moshe Prager`s Holocaust Story for Children 1941-1968

Thesis Submitted for the M.A. degree at Tel Aviv University by

Gila Avraham

Prepared under the supervision of

Prof. Yael Darr

May 2014

a Abstract

The current research examines the corpus of Holocaust literature for children authored by Haredi author and journalist Moshe Prager. The primary question under investigation is how did his stories, written in accordance with a HarediTraditional model, become the dominant model for Holocaust literature for children in the Yishuv and in the state of Israel in the first two decades following the Holocaust, in both the secular and Haredi fields of literature for children. Secondly, why has this model been excluded from the secular literature for children since the 1970’s. To answer these questions, the research charted the various models used by Prager in his Holocaust literature for children, and the manner through which these were integrated into the public discourse concerning the Holocaust in the Zionist-Secular and Haredi communities. Prager began his career as a writer on the Holocaust for children in the Davar LeYeladim weekly in 1941. In the 1950’s he published articles in additional weeklies, especially in the HaModia HaTzair, HaModia’s weekly for children. His writing then included short stories and reportages, and the ‘Brother and Sister’ serial, which became the work most identified with Prager in the Haredi field of Holocaust literature for children. The study examined how Prager’s narrative was incorporated into focal issues in public discussions, and how his stories mediated between principle complexHolocaust discourse themes, and the readers. The research is comprised of an introduction followed by six chapters. The first chapter offers a personal and professional biography of Moshe Prager. A Prominent figure in the Israeli landscape in the first four decades of the state of Israel, Prager was in many respects the link, and unifying agent, between the secular and Haredi communities, between the community in Eretz Yisrael and Diaspora Jewry. Moshe Mark was born in Poland to a family of Gerrer Hassidim, adopting the surname Prager, after the district of his birth, at the beginning of

b

the war, presumably as a representation of his refugee status and to emphasize his unique identity. His extensive journalistic activity in both Haredi and general journals in Poland as well as his social and professional involvement with the Jewish Intelligentsia there, were transformed upon his arrival in Eraetz Yisrael to publicist activity as a researcher, writer and journalist in secular and Haredi publishing houses for both adults and children, affording him a measure of influence over Holocaust discourse in both communities. In the 1960’s Prager stopped publishing in children’s weeklies, and toward the end of that decade, his stories were excluded from anthologies published by the national and religiousnational education systems. Simultaneously, he stopped writing children’s stories, though his works continued to appear through the efforts of various Haredi agencies for children. Chapters two through four review the story models utilized by Prager in his writing on the Holocaust for children. The second chapter focuses on the informative type of writing Prager integrated in reportages and published stories. His reportages were written primarily according to this model. In stories, he included information which explained, interpreted and described concepts in the plot, utilizing his position as story-teller to expand the readers’ knowledge on the Holocaust. This model of writing corresponded to the editorial preferences of Davar LeYeladim, which published articles and news bits intended to inform its readership on the Holocaust. Davar LeYeladim was in fact, one of the first agencies to publish detailed information concerning the Holocaust in Europe. The greater part of the chapter is devoted to a Prager’s 1943-1944 series of reportages labeled “Throughout Poland”. The reportages were imbued with a traditional overtone of mourning: in the opening article he shared his personal mourning, as a refugee from the Polish Diaspora, who’s family was left behind. The following articles were dedicated to Jewish centers in Polish cities, detailing the majesty of the lost Jewish life- another characteristic of the traditional model of remembrance, as description of the magnificence of the past as means for

c

emphasizing the significance of the loss has been the opening chapter of lamentations on the massacre of Jews for generations. The reportages discussed Jewish centers in Warsaw, Lodz, Lublin and Vilna. In each case Prager chose a unique characteristic, and focused on it. He showed, primarily, expressions of solidarity and commonality of fate between religious and secular Jews, before and during the Holocaust. Certain articles also contained a degree of criticism: concerning the alienation of Jewish industrialists from the Jewish proletariat or that of the Yishuv from the plight of Polish Jewry during the war. The third chapter covers the traditional-Haredi model, central to Prager’s writing. In the aftermath of the war, Prager travelled to the European DP (Displaced Persons) camps. He met and interviewed survivors and became the first writer for children to publish a series of reportages based on these testimonies in the 1946 Rosh HaShana, Pessach and Shavuat issues of Davar LeYeladim. Thus, Prager molded the “first Holocaust memory” on the traditionalHaredi model, for all Jewish children. The stories were published in the holiday issues, in keeping with the newspaper’s editorial leaning toward emphasizing the ties between the Yishuv and the Diaspora through the holidays, and the manner in which they were celebrated “here” (in the Yishuv) and “there” (in Holocaust Europe). In the 1950’s Prager wrote short stories based on these reportages and his encounters with survivors in the DP camps. The stories appeared in his book Sparks of Heroism, in children’s newspapers and in anthologies for all branches of the education system. The stories all focused on one theme: the brave choice of believers to perform Mitzvot during the Holocaust and thereby doing “Kiddush HaShem”. During the Holocaust this concept had lost its prior martyrological meaning, replaced by a new, double meaning: accepting and justifying God’s judgment and upholding the religious way of life in the ghettos, in the camps and in the forests. These elements became typical characteristics of Haredi Holocaust historiography, and of Prager’s stories for children.

d

Charting the model revealed that in all the stories the Holocaust was seen as an age old expression of the adage “eternal hatred for the eternal people”, a characteristic of Haredi historiography. Many of the stories ended with a call for retribution for the blood of the Jewish people, and hope for salvation and vengeance. The latter, in Haredi writing, signifies a call to God to reappear and intervene in the world. It stems from the understanding massacres of Jews occur when God is “hidden”. This model of traditional Jewish Heroism corresponded to the outlook of many secular-Zionist leaders. It did not represent a counterculture, at odds with a secular model of remembrance emphasizing the magnificence of the ghetto up risers and the partisan fighters, but rather integrated into it. The fourth chapter investigates the influence of secular-Zionist story types on Prager’s Holocaust story for children. This influence was clearly demonstrated in his attitude toward the Warsaw Ghetto Uprising in Davar LeYeladim. In two 1944 articles Prager described his admiration for the up-risers, whom he identified as bearers of the “Jewish Spirit”, descendants of Jewish heroes throughout the generations. He identified their struggle to the end as a struggle for human dignity, for all men. In articles published in HaModia HaTzair as well as in his Sparks of Heroism published by the Haredi Netzach publishing house, Prager introduced many characters “Mekadshay Hashem” as children. This, in contrast to the stories published a decade earlier in Davar LeYeladim, who’s characters were mostly adults. It clearly demonstrated the influence of contemporary secular-Zionist story types for children, which emphasized the children’s emotional ability to cope with, and participate in, national events, as an alternative to the anti-Diaspora story type’s portraying a failing adult parent. The influence of the secular-Zionist story type was also felt in Prager’s emphasis on acts of fighting which contributed to the Nazi demise: underground movements and partisan warfare.

e

Chapter five analyzes the story “Brother and Sister”, as a case study for the integration of the various models in Prager’s Holocaust stories for Children. This story became his most popular work, and the one most identified with Prager in the Haredi community. Sander’le and Chana’le, the heroes, were brave Haredi children who survived, fought the Germans and eventually defeated them. The plot began in the Warsaw ghetto, continued with partisan warfare in the forests and culminated in their illegal immigration to Eretz Yisrael. A typical Haredi story, it had clear educational purposes: the children faced every dilemma with prayer and were helped by the ‘eternal Jew’, who accompanied them throughout the story. The explanation he offered the children, and the readers, for the Holocaust, reflected Haredi historiography: the Nazi’s were the latest representation of Satan, who has been fighting the Jewish people for generations, that the annihilation was only possible since God had remained hidden, that vengeance and salvation would arrive. For all of these, the Jews were required to do Kiddush Hashem. The fictional story was described as based on testimonies and research, and contained learned explanations and Holocaustera illustrations. The influence of the secular-Zionist model was demonstrated by Prager’s choice to position children as heroes, in the depiction of the brother Sander’le and the Eternal Jew as brave and resourceful fighters, and the plot which included fighting with the partisans and illegal immigration to Eretz Yisrael. It took four decades to finalize the story: Prager began writing it in 1952, published it as a book in 1982 and it was completed posthumously in 1993. In the final phase, various Haredi characteristics in the story were strengthened while other secular-Zionist characteristics were blurred. The sixth chapter, the Path of Separation, inspects the reasons for the dichotomous separation between the secular-Zionist and Haredi narratives occurring at the end of the 1960’s. Disagreements regarding the Holocaust between the secular-Zionist and Haredi communities appeared already during the war, and were exacerbated in the 1950’s. By the 1960’s a discernable

f

dichotomous separation became apparent between the two communities’ models of remembrance, one which remains in effect today. Prager’s Holocaust story for children, in the first two decades following the Holocaust, reflected similarities in the culture of remembrance between both communities. Intensification of Haredi criticism toward the War-time Zionist leadership, as well as the claim that Zionism had brought about the Holocaust in the first place, reflected a radical Haredi culture which effectively forced Prager to toe-the-line, albeit in his own way. By the 1960’s his articles in the monthly Beit Yaakov for adults contained moderate expressions of ‘counter-culture’ to the secular-Zionist culture of remembrance. Additionally, Prager was disappointed by the imperfect manner in which the traditional model was incorporated into the secular-Zionist Holocaust narrative during the Eichmann trial. Consequently, Prager retreated into the Haredi Community, his influence on the general discourse of the Holocaust declining significantly. Concomitantly, the secular children’s culture in the 1960’s was turning to “authentic” literary materials, such as diaries written by children during the Holocaust and story types focusing on ghetto up-risers and warriors from EretzYisrael such as Chana Senesh. As a result, the Kiddush HaShem story model was excluded from secular literature for children. It brought Prager life full circle: a Haredi Yeshiva Student who became a journalist in wide and at times conflicting circles, in Poland and in Israel, and then a writer for children, an agent of the establishment. By the third decade following the Holocaust, Moshe Prager had become a ‘Haredi Holocaust writer’.